יו"ד - עוקץ שמאל כמעט שוה לרגל ימין

היו"ד [השניה ב'עיניך'] עוקץ שמאל כמעט שוה באורך לרגל ימין הקצרה - 

נראה לי שזו כשרה כי הרגל ועוקץ קצרים ביותר, ושום תינוק לא יטעה בה לקרותה חי"ת. וראוי לתקן צורתה, ע"י הוספת מעט דיו להאריך מעט את רגל ימין. [אבל רק מעט, לא הרבה שלא תהא בעיה של שיעור ו'].

וי"ו - שאלה

נראה לי שהו' הזו נשתנה צורתה לכעין יו"ד.

ירך שמאל בגימ"ל - גולם

ראה הגדלה

ירך שמאל בג' הוא בעצם גולם - והדברים התחלפו, החיבור הוא ירך פשוט [גולם] ורק קוץ קטן יוצא ממנו כלפי מעלה [כאילו גוף הירך]. נמצא שלפי הסוברים שירך שמאל זה יש בו דין גולם, הוא פסול (עד שיתקן) כדין יו"ד האל"ף שהוא גולם.

קרע במזוזה - מחלק את הה"א לשתים

המזוזה נקרעה מלמטה והקרע נכנס תוך הה"א ועובר את חללה ומפריד את הגג [הדל"ת] מן הירך שמאל, ונמצאת הה"א מחולקת לשתים מחמת הקרע.

הה"א הזו פסולה, כי היא נחלקה לשתים, ולא מועיל הדבקת הקלף [ע"י תפירה בגיד, או הדבקת מטלית מאחורה] להכשיר את הה"א [כמבואר ביורה דעה סי' רפ].

כמובן ופשוט, היות שזה סיום המזוזה [ולא שם ק'] יכול למחוק את התיבה הזו ולכתבה שוב אחר הקרע, אם ירצה. ולתפור את הקרע או להדביק מטלית תחתיה, אבל אינו יכול לכתוב על מקום התפירה או מקום ההדבקה עצמה.

שאלה על יו"ד

גג היו"ד עובר מעט על רגל ימין שלה - ועלולה להדמות לז' קטנה. דינה שאלת תינוק, ואם תינוק יקראנה י' היא כשרה [ואפשר לגרור מעט מהגג בצד ימין].

נגיעה חמורה בשם

 

בשעה שכתב את גג הה"א אחרונה נגע נגיעה עבה קצת לוי"ו. יש לשאול תינוק על הו' [במתינות, אחר שמראים לו היטב כמה ווי"ן ורישי"ן] - אם קורא לה רי"ש [בטלה צורת הו', ו]מותר לגרר את הוי"ו. ויתחיל בגרירת רגל הו' (כדי שלא ישאר כלל צורת ו', כי אם יגרור גג הה' ישאר ו' פסולה של ח"ת) ואחר כך יגרור את הגגות של שתיהם.

ואם התינוק יכירה כוי"ו, נראה לי שורת הדין מותר וצריך לגרר הנגיעה, והשם יהא כשר [אחר שיסיים כתיבתה].

יש לדון בשאלה כזו בהתישבות.

שיעור 'מלוא אות קטנה'

הד' הזה גגה עבה מעט יותר מהרגיל [הקולמוס שכותב בה], ויריכה קצרה משהו מהרגיל.

הדין מבואר בשו"ע רבינו [סימן לב סעיף יט] דהאות ד' וכיוצא בה מאותיות שיש להן ירכיים [ה, ת, ח, ר ועוד], צריך שיהא אורך יריכן "מלוא אות קטנה שהיא יו"ד". פירוש, השיעור הקטן ביותר להקרא "ירך" בכתב סת"ם ,הוא עובי גוף היו"ד שהוא מלוא הקולמוס.

אמנם ידוע שאפשר לעשות יו"ד עבה יותר או פחות, ולכן צ"ל עובי הירך תואם את עובי הגג שבאות, ולכן במקרה שלפנינו שגגה עבה צ"ל עובי [גובה] הירך שוה לגגה [כדי להקרא "מלוא אות קטנה". זה הנראה לי נכון לדינא ב"כתיבה תמה" של שיעורי האותיות על פי שו"ע רבינו הנ"ל.

אמנם יש אחרונים שמכשירין ירך "מלוא אות קטנה" - אם יש בה שיעור עובי הקולמוס של הכתב בכלל, אע"פ שהירך אינה עבה כשיעור גגה של אות זו עצמה.

****

דוגמאות רבות לענין הזה של שיעור ירך האות, וגם הסברים ומקורות לדין, יוכל כל אחד למצוא במאמרים רבים בבלוג - הנפתחים תחת התויות:
שיעור ירכי אותיות,  שיעור מלא אות קטנה
ניתן להקיש על התוית עצמה שתחת עמוד זה, וכל המאמרים בתוית יפתחו לפניך !

זהירות בקוצי מושב הכ"ף ובי"ת

 כדאי להגדיל

הקוצים מתחילים לסגור את החלל של הב' וכ' - והן עלולות להתדמות לם' או ס'.

יו"ד העליונה של הא' נוגעת לגג

נראה לי שלדעת שו"ע רבינו מותר לגרר נגיעה זו, ואין כאן חק תוכות.

סמ"ך קצת מרובעת

הס' קצת מרובע - צריך שאלת תינוק מהי סמ"ך או מ"ם סתומה.

נפסקים - שמותר לתקנם

כדאי לראות בהגדלה

הפסק בחי"ת בין החטוטרת לזיי"ן שבה - צורתה ניכרת, ומותר לתקנה.

הפסק בשי"ן - השי"ן ניכרת היטב, ומותר לתקנה.

כ"ף שנסתמה חלק מחללה בדיו

יש להראותה לתינוק - ואם יקראנה כ"ף כשרה. ואפשר לגרר מחללה מעט להיטיב צורתה.

צד"י

הצ' [מצותי] כשרה. אע"פ שכפיפת צוארה נדבקת לגמרי [אחר חיבור היו"ד הימני] למושבה התחתון.

ראש הז' לא ברור

ראש הז' אינו עובר לגמרי על קו הירך. והסופר משך קו מצד ימין להשלימו, אך הוא אינו מחובר למטה -

נראה לי שבדיעבד לאחר קריאת התינוק, מותר לתקנה בהוספת דיו.

וא"ו ארוכה

הו' ארוכה מדי, אך עדיין נראית כו' ובפרט ליד האותיות שאצלה - כשרה בדיעבד, ועכ"פ אפשר לשאול תינוק. 

וי"ו זו כנ"ל, ארוכה מדי לכתחילה, אמנם כשרה כי תינוק בודאי יקראנה ו'. יש לתקן את ראשה להעבותה שתהא עבה קצת יותר כדי שלא יהא בה שיעור נו"ן פשוטה [כלומר הראש באות ו' צ"ל שליש מאורך כל האות, וכאן הוא רבע כשיעור ראש הנו"ן פשוטה, שראשה רבע מארכה].

ראה הגדלה

הו' כאן ארוכה מעט אך כשרה ויש לתקנה כנ"ל.

הו' כאן [ודברת] פסולה - היא ממש נו"ן פשוטה.

מזוזה לפני הדלת

דלת חיצונית נפתחת החוצה

שאלה:  האם צריך להניח את המזוזה לפני הכניסה לחדר, ואז כמעט ולא רואים את המזוזה ואי אפשר לנשק אותה כשהדלת פתוחה, או אפשר להניח את המזוזה מאחורי הדלת בתוך החדר עצמו?

תשובה:  צריך להניח את המזוזה לפני הדלת, אע"פ שלא נוכל לנשק אותה. וגם אינה נראית כל כך בשעת פתיחת הדלת, כי מכל מקום נראית קצת כאשר הדלת סגורה. [גם אם לא היתה נראית כלל במקרה כזה, לא ברור שיש עדיפות להניחה מאחורי הדלת. אבל במקרה שלנו בודאי היא נראית כלפי הנכנס, לפני שפותח את הדלת, א"כ בודאי צריך לקבעה במקומה לכתחילה לפני הדלת].

ראה גם מאמרים תחת התגית: מזוזה אחר הדלת

רי"ש נפסלה

הרי"ש כפי שנראית כאן בתמונה - פסולה, כי אי אפשר להכיר בינה לד' מחמת שנחסר סוף גגה.

ואין כוונתי שנעשית מין דלי"ת - אלא החלק המבחין בינה לד' נעלמה - ולכן לא תתכן שהיא כתיבה תמה, כי באותו מקום אי אפשר להכיר האם היא רי"ש או דלי"ת !!!

אני דן כאן כפי התמונה הנראית - יתכן במציאות בגלל גודל שונה שיהא ברור שזה רי"ש שנפגמה מעט, ואז פשיטא שנוכל לתקנה. אבל תמונה זו שלפנינו היא פסולה.

נקודת הפ"א נוגעת לגופה

יפתה - הנקודה בפ' יש קו המחברה לגוף הפ'. אמנם מבואר בתקון תפלין ועוד ראשונים שזה פסול. אבל לדינא מכיון שזה ממש כדין נקודת הא' שנוגעת לגופה בנגיעה דקה, שפסקו המגן אברהם ושו"ע רבינו שכשרה [עכ"פ אחר גרירת הנגיעה], כמו כן כאן הפ"א כשרה, ויש לגרור את הקו הזה.

דרך אגב: הנו"ן פשוטה בתיבה 'פן' אינה יורדת מהפ"א, ולכתחילה צריכה ג"כ תיקון, כמבואר באחרונים, שנו"ן זו צריכה לירד למטה ממושב הפ"א.

וי"ו גולם

אני חושש שהוי"ו הזה גולם ופסול, כי אין ראשו כפוף.

תגין שנדבקו

האם התגין כשרין?

היות שרוב גבהן פרודות, אע"פ שבבסיס הן מחוברות, התגין כשרות.

שאלה במחיקת השם

הנקודה התחתונה של הא' בשם היא גולם, ואינה כשרה. השאלה [במזוזה] האם מותר למחוק את שאר אותיות השם כי לא נתקדשו, ולהשלים השם כסדרו או לא?

אסור למחוק את השם, כי הא' ניכר לכל כאות אל"ף. ובמחיקת השם אפילו אות פסולה אבל צורתה הניכרת לכל עליה, אסורה במחיקה.

ולא נשאר לנו אלא לסמוך על המתירים תיקון באל"ף זו לאחר הכתיבה, משום שלא נחשב תיקון זה שלא כסדרן [מקדש מעט, צמח צדק]. אבל לאוסרים התיקון [פרי מגדים ומשנה ברורה] אין למזוזה זו תקנה.

קרע אחר הכתיבה

קרע במזוזה אחר הכתיבה. האות ה' כשרה, כי חסרון היקף גויל אחר הכתיבה אינו מעכב, ויש בירכה שיעור מלוא אות קטנה, ולא נשתנה צורת האות.

מצוה להדביק מטלית מאחורי הקרע לחזק את הקלף, שלא ימשיך הקרע.

לכלוכי דיו

נקודה אפורה חוסמת חלל הב' - אם זה היה שחור ממש זה היה פסול, משום שבטלה לגמרי צורת הב', אך היות שהנקודה היא אפורה וניכר שאינה דיו האות - מועיל שאלת תינוק, ואם תינוק מכירה היא כשרה. כמובן מצוה למחוק את הנקודה הזו, אם תינוק יכשירה.

נראה שלא השתנה כלל צורת הד' - ומותר לנקות הלכלוך של מריחת הדיו.

בחלל המ' קו דק - הקו אינו סותם לגמרי החלל והוא דק מאוד, ולא נשתנה צורת המ"ם פתוחה. על כן היא כשרה, ויש למחוק את הקו הזה.