שאלה: סופר
התחיל ס"ת חדש ושכח אות במילה בראשית, וקודם כתיבה אמר [שהוא כותב] 'לשם
קדושה' וכן האזכרות 'לשם קדושה'. ושלח למחוק את השורה הראשונה שכתב, וכאשר חזר
לכתוב מחדש לא הזכיר [שוב] 'לשם קדושה'.
האם אמירתו הראשונה הועילה, או דילמא כיון שמחק הכל
חשיב ככותב עכשיו ספר חדש, וכיון שעכשיו לא קידש - כל מה שכתב בפעם השניה פסול?
תשובה: לענ"ד
לא הועילה אמירתו הראשונה אלא היא בטלה, והיה צריך לקדש הכתיבה פעם שניה, ומכיון
שלא עשה כן הרי זה פסול.
הרי זה דומה להפסק בין ברכה לתחילת עשיית מצוה,
שהפסיד הברכה. משא"כ לאחר שהתחיל תחילת המצוה הרי כבר חלה הברכה, ואע"פ
שהפסיק באמצע עשייתו עדיין הברכה תקפה.
בשו"ת הצ"צ או"ח ב משמע שיש להקל בדיעבד גם כאן כל זמן שלא הי' כונה הפוכה?
השבמחקהתשובה שם בנוגע לטוית ציצית לשמה, והיינו עשיה לשמה. משא"כ קידוש [הכתיבה] הוא דרגה יותר גבוה, ולא שייך לומר בקידוש סתמא לשמה.
השבמחק