פתח גינה ובית שער

כתב בטור [סי' רפו] דבית שער מרפסת גינה פטורים ממזוזה, אלא אם כן הם פתוחים לבית. ויש אומרים [ר"י בעל התוספות] דבית שער אע"פ שאינו פתוח לבית, חייב מדרבנן.

והעתיק בשו"ע שתי דיעות הללו.

וכתב הב"ח דמשמע מלשון הטור דגם גינה אע"פ שאינה פתוחה לבית חייבת מדרבנן, לפי ר"י. אלא שתמה הב"ח על זה. וכן כתבו הפרישה ט"ז וש"ך דלי"א [בטור ושו"ע] אף פתח הגינה עצמה [שאינה פתוחה לבית] חייבת.

(וי"ל דסברת ר"י דגינה חייבת מדרבנן, נלמד כדברי תוס' [סוכה ח,ב] מהא דלא תירצו בגמרא [מנחות לג] סתירת הברייתות, דברייתא א' בית שער אכסדרה כו' פטורה, וברייתא אחרת חייבת, כאן בפתוחים לבית כאן בפתוחים לגינה. שמע מינה שאף פתוחים לגינה חייבים לברייתא האחרת).

והקשו האחרונים [מנחת פתים יו"ד סי' רפו, ישועות מלכו על הרמב"ם הל' מזוזה פ"ו, חזון איש יו"ד סי' קסח] על שיטה זו, מהגמרא [מנחות לג,ב] דנחלקו חכמים ורבי יוסי בדין בית שער הפתוח מגינה לקיטונית [חדר קטן] מה דינה, דלחכמים פטור כי הגינה עיקר, ולר' יוסי חייבת מטעם בית שער לבית, כי הקיטונית עיקר. שמע מינה שלכו"ע גינה עצמה פטורה ממזוזה.

ב.  ואמנם לכאורה הקושיא מגמרא זו היא קשה ביותר על סברת ר"י עצמו (ותוס' סוכה הנ"ל) שבית שער חייב אף שאינו פתוח לבית [כל בית שער סתם, וכן הפתוחה לגינה ומקום פטור], שהרי בגמרא הנ"ל לא נחלקו רבי יוסי וחכמים אלא אם גינה עיקר או קיטונית עיקר. אבל אילולא הקיטונית בודאי שהיתה בית שער עצמה פטורה, לכו"ע. [ובפרט שהגירסא בגמרא לדברי חכמים "נידון כבית שער", כלומר כבית שער עצמה שהיא פטורה. ופשט לשון הגמרא, הוכחה ניצחת לשיטת הרי"ף ורמב"ם, שאין בית שער חייבת אלא אם כן פתוחה לבית].

[ואפשר לתרץ [בדוחק קצת] ע"פ סברא פשוטה ואמיתית, דהיכא שיש פתח שמצד אחד חיוב תורה ומצד שני פטור מן התורה וחיובו רק מדרבנן, פשיטא דחיוב תורה עיקר, ויש לקבוע המזוזה לצד חיוב תורה.

ולכן יכולנו לומר דאיה"נ נחלקו חכמים ור"י האם גינה חייבת מדרבנן. ולר' יוסי קיטונית עיקר כי היא מן התורה, ולחכמים לא רק שגינה עיקר בפתח זו, אלא אף היא פטורה מטעם פתח גינה. (אמנם זה דוחק בפי' הגמרא, לומר דנחלקו בתרתי)].

ג.  ונראה דגינה הנזכרת שם [במח' חכמים ורבי יוסי] פטורה. וכוונת ר"י וסייעתו המחייבים בפתח גינה, לחלק בין גינה לגינה.

דגינה שכולה רק ירקות ועצים לבד, פשיטא דפטורה אף מדרבנן, דאין בה דיור כלל. אבל גינה שעושים בה גם מעט צרכי דיור, וכעין חצר ואוצרות ובית הבקר שמתקשטות שם, חייבת מדרבנן (וכ"כ בחובת הדר פרק ב הערה כה). דדין אחד לכולם, מן התורה היו פטורים כי אין עיקרם לדיור, אבל מדרבנן חייבות הואיל ויש בה גם קצת עניני דיור, אע"פ שעיקרם למטרה אחרת [בקר, אוצרות, נטיעות וכדומה].

ד.  ובזה אפשר ליישב קצת תמיהת הב"ח הנ"ל, למה לא פירש הטור [בדברי ר"י המחייב בית שער מדרבנן] דגינה ג"כ חייבת. כי תחילה כתב הטור [דעת הרי"ף ורמב"ם] דבית שער וגינה דין אחד להם ממש, אם פתוחים לבית כל גינה חייבת, אף זו שזרועה לבד ואין בה דיור כלל, ואם אין פתוחה לבית אע"פ שיש בה קצת עניני דיור פטורה.

אבל בסברת ר"י יש גינה שחייבת, אם דומה לבית קצת, שיש בה עניני דיור [ואז דומה לדין בית שער], ויש שפטורה אם אין בה דיור כלל [ואינה דומה לדין בית שער].

ה.  מעתה גם לחיוב בית שער עצמו אליבא דר"י, לא חייב בכל בית שער, אלא רק בית שער ששייך ומשרת מקום החייב, אע"פ שאינו פתוח לו ממש.

אבל בית שער המשרת מקום פטור, פשיטא שאף הוא פטור, כי כל בית שער טפל לאיזה דבר אחר. ואם הוא טפל למקום הפטור, פשיטא שפטור אף הבית שער. וזהו ביאור המח' בין רבי יוסי וחכמים האם בית שער זה נידון [כלומר טפל ולכן דינו כ]קיטונית או גינה.

וכעין הדברים כאן מבואר באגרות משה (יו"ד חלק א סי' קפא) לענין חיוב חצר, שאינו חייב משום שהוא חשוב כפתח של הבית, אלא משום שהוא תשמיש לבית, עיי"ש.

ו.  העולה להלכה:

א. גינה שאינה פתוחה לבית, ומוקפת מחיצות גמורות מד' רוחותיה, אם אין בה עניני דיור כלל, פטורה ממזוזה.

ב. גינה שעיקרה זרעים או אילנות, אבל נוהגים בה גם עניני דיור לאכול או לטייל שם, חייבת מדרבנן לפי סברת ר"י (יש אומרים בשו"ע). ויקבע בלי ברכה (חובת הדר שם).

ג. בית שער של מקום פטור, אף הוא פטור ממזוזה [לסברת ר"י].

למ"ד לתוך חלל כ"ף פשוטה

הכ"ף נהפכה ממש לה"א (גבוהה) - פסולה.

שמע

שאלות על צורות אות

במושב הב"ת יש סדק ניכר. נראה שצריך לשאול תינוק ואחר שיקראנו כדינו יש לתקן בהוספת דיו. [כתב זול בכלל]

וי"ו עקומה. היא ממש על הגבול, נראה שמועיל שאלת תינוק להכשירה בדיעבד. 

נקרע אות במזוזה

האות שי"ן נקרעה לשתים והיא פסולה. אי אפשר לתקן דבר כזה במזוזה.

שאלות בקביעת מזוזה

פתח מכניסה של הבית לסלון הבית, הפתח רחב, ומצד ימין יש רק בליטה מועטת לצורת הפתח.

חייבת במזוזה בלי ברכה [כי אין בה דלת] במקום המסומן, שהוא טפח החיצון של הפתח.

כניסה מגארג' לחדר הבית, ויש בה דלת הנפתחת לתוך הבית, אך מצד ימין יש רק סיום הקיר ואין בליטת מזוזת משקוף מתאימה.

חייבת במזוזה בלי ברכה [בגלל שלדעת הרמב"ם ושו"ע נראה שפטור, כי צריכה שתי מזוזות שער ממש] בצד המסומן, שהוא ימין כניסה לבית.

גג הבי"ת בולט ימינה

אמנם נראה שכשר, כי לא נשתנה הרבה מצורתה, מ"מ ראוי לשאול תינוק כי יש כאן שינוי מעט מצורתה.

שאלות על צדי"ן

בצד"י נפסק היו"ד הימני מהגוף [אין לו חיבור ירך כלל] ע"פ הדין אם נראה לנו ברור שנפרד לשתי אותיות אחרות [נו"ן, יו"ד] הרי זה פסול שאי אפשר לתקן.
נראה לי שבמקרה זה [שלפנינו] אפשר לשאול תינוק, כי אין זה ברור לעינינו שנשתנה ליו"ד ונו"ן.
יש לדון בזהירות במקרים כאלו. 

הצד"י נתמלא דיו ובטל צורתו.

הצד"י הזה כשר, כי צורת הנו"ן ניכרת, והיו"ד אינה מחוברת בקצה של הכפיפה [שאז היתה בעיה של צורת ע'].

בי"ת - ספק כ"ף

הבי"ת הזה אינה מרובעת דיה למטה ואינה עגולה לגמרי - ולכן היא ספק בי"ת ספק כ"ף, וחייבים לשאול תינוק.

רק אם תינוק יקראנה היא כשרה, ואז פשוט שיש לתקן ריבוע העקב.

זו דוגמא קלאסית - למה התכוונו הפוסקים "בי"ת שדומה לכ"ף מעט צריכה שאלת תינוק".

רי"ש - אין בה שיעור ירך

כדאי לראות גם בהגדלה

גג הר' עבה, ולכן לא נשאר שיעור מתאים בירכה של האות.

שיעור הירך צ"ל מלוא אות קטנה - ואני מפרש הדבר כעובי גגה של האות, וכאן בגלל העובי נחסר מהשיעור.

פשוט שמכיון שצורתה מוכחת עליה, מותר וחייב לתקנה בהוספת דיו לשיעור מתאים [ואח"כ אפשר לגרר מעט מעובי הגג - אם ירצה].

יו"ד - הרגל ארוכה מדי

העולם מכשיר את היו"ד הזה, כי עיקום הרגל מוכיח שאינו דומה לוי"ו.

אני חושש לפוסלו משום שמ"מ שיעור ירכו שיעור וי"ו ולא שיעור יו"ד. כי שיעור אורך הירך שביו"ד קצרה מעובי הראש [שיעור קולמוס] ובוי"ו דוקא ארוכה מקולמוס, וכאן שיעורו כוי"ו. אמנם זה בודאי פסול לו', מ"מ גם לי' יצא מכלל שיעורו.

מ"מ מאחר שכל תינוק יכירנו, יש לתקנו בהוספת דיו לבסיס הראש של הי' כדי למעט אריכות הרגל.

ראה תחת התו "יו"ד ארוכה" דוגמאות נוספות, ומספר מאמרים המבארים הדבר.

דיבוק עבה בין גג הל' לירך כ"ף פשוטה

אע"פ שאנו מחמירים בדיבוק עבה [עובי כלל הגגות שנדבקו זה לזה] -

נראה לי שבמקרה שלפנינו יש להקל, ולהתיר לגרור בין הל' לכ"ף, כי אינו מבטל צורת שום אות אחת מהן.

בליטה קטנה בכ"ף ורי"ש

 

 

אין למהר ולפסול הכ"ף והרישי"ן בגלל בליטות קטנות, או פגם בגוף האות שמייצר בליטה קטנה - כי אין כאן עקב הבי"ת [בכ"ף] או זוית ועקב הדלי"ת [ברישי"ן] -

עלינו להסתכל על כללות צורת האות [ונזכור שמדובר כאן בתמונה מוגדלת] והאותיות בכללות נראות בצורתן הנוכנה, אלא עלינו לשאול תינוק, ואם הוא מכיר היטב האות היא כשרה, ויש לתקן בכתיבה או אפילו בגרירה מעט להיטיב ולשפר הצורה.

נפסק יו"ד העליונה באל"ף מהגוף

מותר לתקנה, שהרי הא' ניכרת להדיא צורתה הנכונה.

למ"ד לחלל הדלי"ת

כל ראש הל' נכנס לחללה של הד' והופכה לה"א - הד' פסולה.

ה"א - קוץ יורד וסותם מעבר לחללו

 

בשתי התמונות יורד קוץ מקצה גג הה"א - הגם שאינו נוגע לירך, מ"מ גורם שבעצם החלל אינו מפולש ופתוח לחוץ.

מצורת הה"א שקו שמאל שבה אינה שלימה, כלומר יש אויר מפסיק בין הגג לירך שלמטה. בתמונות הללו, הגם שאין חיבור הגג לירך, מ"מ המעבר סתום.

אני חושש שמא יש בזה פסול, ועכ"פ אין זה צורתה הנכונה. ונראה שצריך לתקנה בגרירה, כלומר לגרור עוקצים הבולטים הללו.