פתח גינה ובית שער

כתב בטור [סי' רפו] דבית שער מרפסת גינה פטורים ממזוזה, אלא אם כן הם פתוחים לבית. ויש אומרים [ר"י בעל התוספות] דבית שער אע"פ שאינו פתוח לבית, חייב מדרבנן.

והעתיק בשו"ע שתי דיעות הללו.

וכתב הב"ח דמשמע מלשון הטור דגם גינה אע"פ שאינה פתוחה לבית חייבת מדרבנן, לפי ר"י. אלא שתמה הב"ח על זה. וכן כתבו הפרישה ט"ז וש"ך דלי"א [בטור ושו"ע] אף פתח הגינה עצמה [שאינה פתוחה לבית] חייבת.

(וי"ל דסברת ר"י דגינה חייבת מדרבנן, נלמד כדברי תוס' [סוכה ח,ב] מהא דלא תירצו בגמרא [מנחות לג] סתירת הברייתות, דברייתא א' בית שער אכסדרה כו' פטורה, וברייתא אחרת חייבת, כאן בפתוחים לבית כאן בפתוחים לגינה. שמע מינה שאף פתוחים לגינה חייבים לברייתא האחרת).

והקשו האחרונים [מנחת פתים יו"ד סי' רפו, ישועות מלכו על הרמב"ם הל' מזוזה פ"ו, חזון איש יו"ד סי' קסח] על שיטה זו, מהגמרא [מנחות לג,ב] דנחלקו חכמים ורבי יוסי בדין בית שער הפתוח מגינה לקיטונית [חדר קטן] מה דינה, דלחכמים פטור כי הגינה עיקר, ולר' יוסי חייבת מטעם בית שער לבית, כי הקיטונית עיקר. שמע מינה שלכו"ע גינה עצמה פטורה ממזוזה.

ב.  ואמנם לכאורה הקושיא מגמרא זו היא קשה ביותר על סברת ר"י עצמו (ותוס' סוכה הנ"ל) שבית שער חייב אף שאינו פתוח לבית [כל בית שער סתם, וכן הפתוחה לגינה ומקום פטור], שהרי בגמרא הנ"ל לא נחלקו רבי יוסי וחכמים אלא אם גינה עיקר או קיטונית עיקר. אבל אילולא הקיטונית בודאי שהיתה בית שער עצמה פטורה, לכו"ע. [ובפרט שהגירסא בגמרא לדברי חכמים "נידון כבית שער", כלומר כבית שער עצמה שהיא פטורה. ופשט לשון הגמרא, הוכחה ניצחת לשיטת הרי"ף ורמב"ם, שאין בית שער חייבת אלא אם כן פתוחה לבית].

[ואפשר לתרץ [בדוחק קצת] ע"פ סברא פשוטה ואמיתית, דהיכא שיש פתח שמצד אחד חיוב תורה ומצד שני פטור מן התורה וחיובו רק מדרבנן, פשיטא דחיוב תורה עיקר, ויש לקבוע המזוזה לצד חיוב תורה.

ולכן יכולנו לומר דאיה"נ נחלקו חכמים ור"י האם גינה חייבת מדרבנן. ולר' יוסי קיטונית עיקר כי היא מן התורה, ולחכמים לא רק שגינה עיקר בפתח זו, אלא אף היא פטורה מטעם פתח גינה. (אמנם זה דוחק בפי' הגמרא, לומר דנחלקו בתרתי)].

ג.  ונראה דגינה הנזכרת שם [במח' חכמים ורבי יוסי] פטורה. וכוונת ר"י וסייעתו המחייבים בפתח גינה, לחלק בין גינה לגינה.

דגינה שכולה רק ירקות ועצים לבד, פשיטא דפטורה אף מדרבנן, דאין בה דיור כלל. אבל גינה שעושים בה גם מעט צרכי דיור, וכעין חצר ואוצרות ובית הבקר שמתקשטות שם, חייבת מדרבנן (וכ"כ בחובת הדר פרק ב הערה כה). דדין אחד לכולם, מן התורה היו פטורים כי אין עיקרם לדיור, אבל מדרבנן חייבות הואיל ויש בה גם קצת עניני דיור, אע"פ שעיקרם למטרה אחרת [בקר, אוצרות, נטיעות וכדומה].

ד.  ובזה אפשר ליישב קצת תמיהת הב"ח הנ"ל, למה לא פירש הטור [בדברי ר"י המחייב בית שער מדרבנן] דגינה ג"כ חייבת. כי תחילה כתב הטור [דעת הרי"ף ורמב"ם] דבית שער וגינה דין אחד להם ממש, אם פתוחים לבית כל גינה חייבת, אף זו שזרועה לבד ואין בה דיור כלל, ואם אין פתוחה לבית אע"פ שיש בה קצת עניני דיור פטורה.

אבל בסברת ר"י יש גינה שחייבת, אם דומה לבית קצת, שיש בה עניני דיור [ואז דומה לדין בית שער], ויש שפטורה אם אין בה דיור כלל [ואינה דומה לדין בית שער].

ה.  מעתה גם לחיוב בית שער עצמו אליבא דר"י, לא חייב בכל בית שער, אלא רק בית שער ששייך ומשרת מקום החייב, אע"פ שאינו פתוח לו ממש.

אבל בית שער המשרת מקום פטור, פשיטא שאף הוא פטור, כי כל בית שער טפל לאיזה דבר אחר. ואם הוא טפל למקום הפטור, פשיטא שפטור אף הבית שער. וזהו ביאור המח' בין רבי יוסי וחכמים האם בית שער זה נידון [כלומר טפל ולכן דינו כ]קיטונית או גינה.

וכעין הדברים כאן מבואר באגרות משה (יו"ד חלק א סי' קפא) לענין חיוב חצר, שאינו חייב משום שהוא חשוב כפתח של הבית, אלא משום שהוא תשמיש לבית, עיי"ש.

ו.  העולה להלכה:

א. גינה שאינה פתוחה לבית, ומוקפת מחיצות גמורות מד' רוחותיה, אם אין בה עניני דיור כלל, פטורה ממזוזה.

ב. גינה שעיקרה זרעים או אילנות, אבל נוהגים בה גם עניני דיור לאכול או לטייל שם, חייבת מדרבנן לפי סברת ר"י (יש אומרים בשו"ע). ויקבע בלי ברכה (חובת הדר שם).

ג. בית שער של מקום פטור, אף הוא פטור ממזוזה [לסברת ר"י].