חי"ת - צד ימין רי"ש במקום ו' או ז'

ראה הגדלה

הח' שבמלה 'וחרה' פסולה לדעת שו"ע הרב [סימן לו אות ח] משום שצד ימין היא כרי"ש, ולא כו' או ז'.

רוב הפוסקים האחרים מכשירים בדיעבד.

רי"ש מרובעת מעט

הרי"ש כשרה, אין לה זוית חדה או עוקץ בולט, וכל תינוק יכירה כרי"ש.

אפשר לתקנה לכתחילה, אבל בזהירות גדולה להוסיף דיו מלמטה כלפי מעלה כדי שתהא מעוגלת. אבל לא יוסיף מלמעלה כלפי מטה, פן בשעה שמתחיל להוסיף מלמעלה תיעשה דלי"ת.

נפסקה החטוטרת

הח' [בחזק] נפסקה החטוטרת מצד ימין, והיא פסולה.

אי אפשר לתקנה בתפלין, משום שנהפכה לשתי אותיות ו' וז'.

זיי"ן ווי"ו בתיבת מזזות נראות נוגעות

הז' והו' נראות סמוכות זו לזו עד שאפשר נוגעות [את הדבר הזה צריך להבחין בראיה במציאות דוקא] !!

מה הדין?

אם נראה לעין הרואה הרגיל [המכיר אותיות סת"ם] כאות חי"ת - לענ"ד זה פסול [אע"פ שבזכוכית מגדלת נראות מופרדות משהו], ואם נראה בעין רגילה [הנ"ל], כשתי אותיות ז' וו' - כשרות, ויש להפרידן להרחיקן מעט זה מזה.

דרך אגב: המתייג כאן קלקל והוסיף תג שמאלי של הז' הנ"ל, בלי לחשוב כלל מה יקרה !!

אל"ף שחיבור שתי היו"דין זה מול זה

האל"ף כשרה.

אמנם לכתחילה אין ראוי לעשות כן, וחיבור הנקודה התחתונה צ"ל יותר לצד שמאל של הגג, ולא במרכזה, [וראוי לתקנה בהוספת מעט דיו לחיבור התחתון, כדי שיהא קצת יותר נראה שמאלה. אבל יש ליזהר כי א"א להוסיף הרבה, שלא לקלקלה].

עיוות בצורת נו"ן פשוטה

נראה לי שראוי לשאול תינוק על זה [הבטן המשונה הזו שעשה בירך הנו"ן) ואחר שיקראנו כדינה יש לתקן צורת הירך.

נגיעת יו"ד לכ"ף פשוטה

צריך שאלת תינוק, אם יקראנה ץ' היא פסולה, ואם יקרא האותיות י' וך' כדין - מותר להפרידם.

ה"א משוכה

נראה לי שהה"א הזו פסולה.

בי"ת עם תג גדול

התג על הב' גדול וגבוה. צריך שאלת תינוק, אם לא יטעה בה לקראה למ"ד.

נפסקים [להדיא]

יש הפסקים בד' [אחד], מ [מאדך], ל [לבבך] - כולם פסולים כי בטלה צורת האות, ואי אפשר לתקנם בתפלין או מזוזה משום כתיבה שלא כסדרן.

הכ"ף [במרכז התמונה] יש בה הפסק ניכר והיא פסולה וא"א לתקנה - משום שנעשית נו"ן ויו"ד.

[מתחתיה] ת' שיש בה הפסק, אמנם נשתייר קצת דיו - נראה שיש לשאול תינוק אם יכירה כתי"ו, מותר לתקנה בתו"מ.

נקודת דיו בחלל נו"ן

נראה לי שאין בזה חשש פ"א כלל. אבל מהיות טוב כו' אני מציע לשאול תינוק, ואחר שיקראנו נו"ן למחוק הנקודה.

שאלה על קובה בתפלין

האם שלשה שורות הללו [כולל הריוח פתוחה (או הכנת הסתומה לוהיה אם שמע) עושה פסול של קובה וזנב?

ואם כן, האם אפשר להאריך את גג המ"ם של 'וכתבתם' [עד תחת המ"ם של קשרתם] ליישר השיטות?

נראה לי שבדיעבד אין כאן פסול של קובה וזנב, והריוח לצורך פרשה פתוחה או סתומה מוכיח, שאינו כניסה של שורה בצורת הכתב. כי עיקר פסול קובה וזנב הוא שינוי בצורת הדף, שהדף אינו מיושר כלפי חוץ, אלא יש לו צורה אחרת (עגול, קובה שהוא אהל, או זנב). וזה לא שייך בכניסת הריוח של פרשה שהיא כניסה ע"פ הדין. ואמנם יש בזה דיון בדיעות רבני הדור, ואין זה חלק, מ"מ נראה לי עיקר שבדיעבד זה כשר, ואינו פסול כקובה או כזנב.

ולאידך למשוך גג המ"ם הרבה יותר מגוף המ"ם עצמו, כי יצטרך למשוך לפחות כפליים מגוף המ"ם, הרי זו שאלה קשה בשינוי צורתה, ורק תהא כשרה בדיעבד. ואם כן לא הרווחנו מאומה ממשיכתה, בכל מקרה הפרשה תהא 'בדיעבד'.

אפשר למצוא כתבות ודוגמאות נוספות לבעיה זו, תחת התוית: קובה או זנב

עיי"ן - חיבור ירך שמאל גבוה

נראה שזה כשר בדיעבד.

נו"ן פשוטה - ראש רחב מדי

ראש הנו"ן רחב מדי - ונראה שעל פי שורת הדין היא פסולה.

אמנם בדיעבד, היות שתינוק יכירה - קרוב הדבר שמותר לתקנה בהוספת דיו להעבות את ירכה, כדי שלא יהא ראשה עובר כל כך לצד ימין.

פן - הנו"ן אינה יורדת מתחת לפ"א

אע"פ שהנו"ן נקראת בפני עצמה ללא ספק כנו"ן, מ"מ צריכה לרדת מתחת לפ"א [כדין אות ארוכה שיורדת מהשיטה] - ולכן יש לתקנה לכתחילה.

אמנם בדיעבד [לפני התיקון] האם היא כשרה, זה תלוי אם תינוק יוכל לקרוא תיבה (וצ"ע דלא מצינו בפוסקים, אלא תינוק לא חכם שאינו יודע לצרף אותיות לקריאת תיבה. ואפשר שזה דומה לדין תיבות סמוכות זו לזו, או ריוח באמצע תיבה, ששואלים תינוק אם יודע להפריד התיבות, שמע מינה שיש קריאת תינוק הראוי [לכל ענין לפי מה שהוא השאלה] גם על התיבות).