הערות על כמה מפסקי הרב זלמן שמעון דווארקין
זצ"ל (שנתפרסם בפורום)
פסק ג: וי"ו ארוכה משאר האותיות, כשר בלי קריאת
תינוק, כיון שאינו דומה לאות אחרת, שאין כותבין נו"ן פשוטה כזה:
לענ"ד
הוי"ו שהיא ארוכה יותר מהשיטה בצורה ניכרת כמדת נו"ן פשוטה פסולה, מיוסד
ע"פ דעת שו"ע רבינו סי' לב סעיפים יט, כ, ששיעור יו"ד כשר עד ב'
קולמוסים, שיעור וי"ו ג' קולמוסים, הנו"ן ד' קולמוסים, דו"ק היטב
שם. ואם יש בוי"ו [כמו בזיי"ן] שיעור נו"ן פשוטה [לא איכפת לי אם
תינוק יקראנה וי"ו, משום שהיא שיעור נו"ן] ופסולה.
ואפשר שגם
הרב ז"ל לא אמר אלא כאשר הוי"ו ארוכה [משאר אותיות] מהשיטה כשיעור ג'
קולמוסים וחצי, שאילו באות זיי"ן מתחלפת בנו"ן פשוטה, אבל הוי"ו פשיטא
שאינה מתחלפת בנו"ן כפי שביאר. אך כאשר היא ארוכה כשיעור נו"ן פשוטה מלאה
[דהיינו לערך ד' קולמוסים] אזי מודה דהיא פסולה.
פסק יד: ריבוע הבתים דתפלין, מודדים מקרן לקרן, וחסר
ויתר באמצע, לא מעלה ולא מוריד:
זה דלא
כשיטת הביאור הלכה בסי' לב סעיף לט דפוסל פגם גם באמצע הריבוע. ועי' הדעות בזה
בספר זכרון אליהו פרק ז סימן יב. ויש קצת הוכחה מהא דהשי"ן בולטת מדפני הבית
ש"מ שאינה פוגמת הריבוע באמצע הדופן. אע"פ שהפוסלים מיישבים דשאני
שי"ן שהיא הלכה למשה מסיני, משא"כ שאר פגם או בליטה אפילו באמצע הדופן
פוסלים, כסברת הביאור הלכה.
וצ"ע
מה דעת הרב בתפירות שבאמצען עקומות ורק זויות התפירה מכוונות בריבוע מכוון, האם גם
בזה סבר דהעיקר המדידה מקרן לקרן ולא איכפת לן מחריגות באמצע התפירה.
ומנהג כל
העולם לדקדק עד לעיכובא בדבר כסברת הביאור הלכה.
פסק טז: תיתורא או בית שריבוע שלו נעשה ע"י דבק, או
עור מדובק בדבק, כשרים, אבל אינם מהודרים.
הלשון הזה
כפשוטו תמוה (כפי שהעיר ידידי הרב דוד ברסמן שליט"א) דמשמע שריבוע שאינו
ע"י עור הבית עצמו אלא ממילוי של דבק כשר בדיעבד. ופשיטא דזה אינו, דצריך
שהריבוע יהיה דוקא מגוף עור הבתים, כפי שכ' משנה ברורה סי' לב ס"ק קעח בשם
הנודע ביהודה.
ונלע"ד
שיש כאן טעות סופר, וצ"ל: "תיתורא או בית שריבוע שלו נעשה ע"י דבק,
כלומר עור מדובק בדבק, כשרים, אבל אינם מהודרים." וטעמו משום דתפלין
הנעשין שלא מעור אחד אלא מעורות מדובקים כשרים.
פסק כג: אם חלק מהאות שנוגע לכשרותו, יורד לתוך התיתורא,
אם התיתורא נעשה מעור הבית, אז כשר בדיעבד.
נלע"ד
מיוסד על דעת שו"ע רבינו סי' לב סעיפים נה, סא, דהפרשה כולה צריכה להיות דוקא
בבית שלה מן התורה. ובסעי' עז מבואר דהתיתורא אינו מכלל הבית, א"כ חלק הפרשה
[כלומר מקצת מהאות המעכבת האות] שאינו בתוך הבית, פסול אף בדיעבד.
בענין הזה שכל הפרשה צריכה להיות בתוך הבית זכור לי משהוא אבל לא ראיתי זה כתוב, שכמה מקילים עם הפרשה עדיין בתוך עובי התיתירא ששייכת לבית ( הכוונה להוציא, אם הפרשה היא בתוך עובי החלק שמוסיפים בתיתורא לעשות אותה יותר עבה)
השבמחקורציתי לשמוע מה דעתך ע״ז
כן הדבר כפי שאמרת. הרבה רבנים מכשירים (בדיעבד) פרשה היורדת לעובי התיתורא העליונה אם היא עור אחד עם הבית, וכנראה שזו דעת הרב זלמן שמעון המובא בפסקי סת"ם הנ"ל.
השבמחק