שיעורי ירכי אותיות - שיטת שו"ע אדמו"ר הזקן

אמנם כבר הסברתי את הענין הזה בפורום, מכל מקום מחיבת ביאור לשון רבינו, אכתוב הפעם את הענין (מזוית קצת אחרת) - ביאור לשון שוע"ר בסגנון שלי.

היות שיש חידוש הלכתי בענין הזה [שלא ידוע ולא מקובל אצל רבים], באתי כאן לבאר את שיטת שו"ע אדמו"ר בזה [על פי שיטת המרדכי ורמ"א]:

***

הנני מעתיק משו"ע רבינו סימן לב (סעיפים יט, כ) את הנוגע לענין זה בלבד:

סעיף יט

וכמה הוא שיעור הכשר אורך האותיות שנפסקו בנקב אם נפסקה רגל הימנית של ה"א וכיוצא בה כגון הרי"ש או הדלי"ת ונשתייר ממנה למעלה מהנקב כמלא אות קטנה שהיא יו"ד כשירה. אבל אם נפסק הרגל השמאלית של ה"א יש אומרים שאפילו לא נשתייר ממנה אלא כל שהוא בין למעלה מהנקב בין למטה מהנקב כשירה. ויש אומרים שגם רגל השמאלית צריך להיות כמלא יו"ד ואם לאו פסולה וכן הלכה ...

סעיף כ

ואם נפסקה אחת מהאותיות הפשוטות שאין להם אלא ירך אחת כגון וא"ו או זיי"ן או נו"ן פשוטה וכיוצא בהן אין שיעור הכשרן כמלא אות קטנה שהיא יו"ד כמו ברגל הה"א וכיוצא בה שהרי וא"ו שלא נשתייר ממנה אלא כמלא יו"ד אין זה וא"ו כלל וכן בשאר אותיות הפשוטות אלא הכשרן תלוי בקריאת התינוק ...

פירוש:

סעיף יט

וכמה הוא שיעור הכשר אורך האותיות שנפסקו (ירכן) בנקב (או הפסק אחר, או שנכתבה קצרה מתחילה, כפי שמבאר בסוף סעיף כ), אם נפסקה רגל הימנית של ה"א וכיוצא בה (אותיות שיש בהן גג וירך) כגון הרי"ש או הדלי"ת, ונשתייר ממנה (מהרגל) למעלה מהנקב כמלא אות קטנה, שהיא (האות) יו"ד, כשירה. אבל אם נפסק הרגל השמאלית של ה"א, יש אומרים שאפילו לא נשתייר ממנה אלא כל שהוא בין למעלה מהנקב בין למטה מהנקב, כשירה. ויש אומרים שגם רגל השמאלית צריך להיות (בה שיעור) כמלא יו"ד, ואם לאו פסולה, וכן הלכה.

סעיף כ

ואם נפסקה (או שהיתה קצרה מתחילה, ירכה של) אחת מהאותיות הפשוטות (והגדרת "פשוטה" כאן - אותיות) שאין להם אלא ירך אחת, כגון וא"ו או זיי"ן או נו"ן פשוטה וכיוצא בהן (שאין להן גג [רחב], אלא עיקר צורתן אורך הירך), אין שיעור הכשרן כמלא אות קטנה שהיא יו"ד, כמו ברגל הה"א וכיוצא בה, שהרי וא"ו שלא נשתייר ממנה (בירכה) אלא כמלא יו"ד, אין זה וא"ו כלל (אלא יו"ד), וכן בשאר אותיות הפשוטות, אלא הכשרן תלוי בקריאת התינוק.

ביאור:

א)  דברי רבינו הנ"ל בהגדרת שיעורי יריכי האותיות, היא שיטת המרדכי המובא בב"י, כפי שפסק רמ"א בשו"ע סעיפים טו, טז. שיטה זו בחלקה [הראשון – סעיף יט] מוכרחת גם בשיטת הרא"ש והתרומה המובאים כאן בהלכה, כפי שיבואר.

ב)  וכמה הוא שיעור הכשר אורך האותיות שנפסקו (ירכן) בנקב, אם נפסקה רגל הימנית של ה"א וכיוצא בה (אותיות שיש בהן גג וירך) .. ונשתייר ממנה (מהרגל) למעלה מהנקב כמלא אות קטנה .. כשירה.

בסעיף זה [סע' יט] מבאר רבינו שיעורי ירכי אותיות רחבות שיש בהן גג כדלי"ת וה"א, ואילו בסעיף הבא [סע' כ] מבאר שיעורי אותיות פשוטות, שאין להן גג אלא עיקר צורתן בנוי על שיעור אורך הירך. וזהו חילוק הנושאים ע"פ שיטת המרדכי ורמ"א.

ג)  ה"א וכיוצא בה (אותיות שיש בהן גג וירך) כגון הרי"ש או הדלי"ת. וכן רגל ימין של תי"ו, ורגלי החי"ת [דרש"י שיש לה גג ישרה כגג הה"א והדלי"ת], וכן ירך ימין של עוד אותיות, ואכמ"ל.

ד)  כמלא אות קטנה, שהיא (האות) יו"ד. מכאן מוכח דהאות יו"ד גופה יש בה שיעור לעצמה, והיא שיעור גוף היו"ד. פירוש כמלוא עובי הקולמוס שרגיל לכתוב בה. וכל שאין ביו"ד שיעור זה, אינה אות כשרה [לדיני כתיבה תמה, כי חסר בה שיעור אות – של יו"ד].

והיות שזה השיעור הקטן ביותר המקובל לנו, לכן הוא השיעור הפחות ביותר בירכי אותיות - כמלוא יו"ד, אבל פחות מזה אינו שיעור ירך, ואינה כשרה לדיני כתיבה תמה.

ה)  הרגל השמאלית של ה"א - יש אומרים שאפילו לא נשתייר ממנה אלא כל שהוא .. כשירה. ויש אומרים שגם רגל השמאלית צריך להיות (בה שיעור) כמלא יו"ד, ואם לאו פסולה.

הסברא הראשונה היא דעת הרא"ש, דרגל שמאל שבה"א לא בעי שיעור, אבל פשוט שצריך שיהא ניכר תמונת ה"א, ולא יתכן להכשיר בכלשהו ממש נקודה קטנה ביותר שתינוק אינו מכירה כה"א. אלא ודאי מדובר שהתינוק מכירה, אלא דהרא"ש מיקל דלא בעי [גם] שיעור [כמלוא אות קטנה]. והסברא השניה היא דעת בעל התרומה, דסובר דבעי גם שיעור [נוסף להיכר קריאת התינוק. אבל פשוט דלא יתכן הכשר אות בגלל שיעור לבד, כאשר תינוק אינו מכירה].

ומכאן נלמד שכל אות שתינוק אינו מכירה, לא מועיל שיעור אורך בה, לא באותיות הרגילות שיש בהן גג, ולא באותיות הפשוטות.

ולמדנו ששיעור הירך האמור כאן [באות ה"א וכיו"ב] הוא להחמיר על קריאת התינוק, אבל פשוט דכל שתינוק אינו יכול קוראו הרי זה אינו אות כלל, אלא דחז"ל הצריכו מדין "תמה" שיעור באורך הירך (גם אחר שקראה התינוק) לעיכובא.

ו)  ואם נפסקה אחת מהאותיות הפשוטות שאין להם אלא ירך אחת .. אין שיעור הכשרן כמלא אות קטנה .. אלא הכשרן תלוי בקריאת התינוק.

בסעיף כ מבאר רבינו את חידושו של המרדכי, דאותיות הפשוטות חמורות יותר מאותיות הרגילות. והטעם היות שאין להם אלא ירך בלבד, כלומר יש להם מימד אחד בלבד לצורתן, [לא כה"א וחברותיה, שיש בהן שתי מימדים לצורתן, קוי אורך ורוחב]. דבאותיות הרחבות עם גג, סגי בשיעור ירכן כמלוא אות קטנה, אבל אותיות הפשוטות לא סגי בהכי, אלא צריכות להיות ארוכות יותר משיעור מלוא אות קטנה, ובחסר משיעור זה אין בהם שיעור אורך האות ופסולים מדין "תמה", ואע"פ שתינוק יקראנה גם ברגל קצרה מהשיעור הנדרש.

ז)  ופשוט בלשון רבינו [וכן הוא במרדכי] שלא מספיק להם שיעור מלוא אות קטנה. אבל בודאי שהן צריכות שיעור כזה [מלוא או"ק] לכל הפחות, (כלומר, לא היה קס"ד שיוכשרו בירך פחות מירך הה"א, דפשיטא דבלאו הכי אין להן ירך כלל), אלא שאין שיעור זה (שיעור ירך מלאו"ק) מספיק להן, אלא צריכה להיות ארוכה יותר.

וביאור דעתם, דשיעור ירך בה"א מספיק בשיעור מינימום של או"ק, כי הירך היא רק חלק מציור האות, כי ציורה מורכב גם מהגג. אבל בפשוטה [ו' או ז'] שהירך הוא עיקר צורת האות אינו מספיק שיעור מינימום זה, כדי לעשותו ציור של אות פשוטה. אלא צריך להיות ירך הפשוטה דוקא ארוכה יותר מהיו"ד. כלומר, אורך הירך שבה תהיה קו, ולא נקודה. שיעור נקודה הוא יו"ד = עובי הקולמוס, שיעור קו = יותר מעובי הקולמוס.

ח)  כגון וא"ו או זיי"ן או נו"ן פשוטה וכיוצא בהן. בא לרבות רגל ימין של הגימ"ל, ורגל צד"י פשוטה, שהן קו ואין להן גג [רחב], וא"כ עיקר גופן אות פשוטה. ושיעור אורך קו [רגל ימין] של הגימ"ל, וכן אורך קו הצד"י פשוטה יותר משיעור מלאו"ק. (ואפשר שבא לרבות גם רגלי הזייני"ן שבחי"ת דרבינו תם, לפי שיטת רבינו באות חי"ת, וצ"ע. ראה מה שכתבתי פורום לנושאי סת"ם: חי"ת שרגל אחת קצרה מהשיעור).

ט)  אין שיעור הכשרן כמלא אות קטנה שהיא יו"ד, כמו ברגל הה"א וכיוצא בה. נראה כוונת רבינו שגם בדעת המחבר [בעל השו"ע] אפשר לומר סברא זו דאות פשוטה כוי"ו וכיו"ב, צריכות להיות דוקא יותר ממלוא או"ק מגדר שיעור ירך בפשוטה. וכשם שברגל ימין של הה"א צריכה שיעור, ולא מהני מה שבלא"ה תינוק קוראה, כן בפשוטות.

ולכן - אם נפסקו אחת מהאותיות (שו"ע סע' טז), פירושו כפי' הרמ"א [ע"פ המרדכי] שלא די להן שצריכות יותר משיעור מלאו"ק, אלא גם שיעור קריאת התינוק (אחר אריכות יריכן).

ואין לפרש בדעת המחבר מלוא או"ק דידה [כפירוש המאירי שהביא הב"י], דא"כ אין שום הבנה לפי שיטת הרא"ש [שפסק המחבר בסעי' טו] מה החילוק בין רגל ימין ושמאל בה"א.

י)  שהרי וא"ו שלא נשתייר ממנה אלא כמלא יו"ד אין זה וא"ו כלל (אלא יו"ד). מלשונו ברור שעיקר הפסול, אינו משום שהוא"ו תידמה ליו"ד, כי טעם זה לא שייך בזיי"ן. אלא משום שכל שנשתייר בה [בפשוטה, וא"ו או זיי"ן] רק שיעור ירך כמלוא אות קטנה, אין זה [גדר] פשוטה אלא [גדר – נקודה בעלמא] יו"ד. וזהו כוונת "אין זה וא"ו כלל", כלומר אפילו אם תינוק היה קוראה וי"ו, אין זה אות פשוטה כלל (אלא כמין יו"ד).

יא)  וכן בשאר אותיות הפשוטות. כמו כן בזיי"ן, אע"פ שאינה מתדמה ליו"ד מחמת שינוי צורת ראשה, מ"מ צריכה להיות אות פשוטה דוקא, דהיינו שיריכה ארוכה מראשה דוקא. (ולענין נו"ן ראה להלן אות יג)

יב)  אלא הכשרן תלוי בקריאת התינוק. אי אפשר לומר דהכוונה שכל הכשרן תלוי רק בקריאת התינוק, דא"כ יוצא שהזיי"ן כשרה אף בשיעור מלאו"ק בלבד, אם תינוק יקראנה, וזה אינו. (וכן מבואר במרדכי שהעתיק הב"י "וכל הפשוטות יכול להיות דפסולות אפי' אי קרי ליה תינוק .. דכל הניכר ונראה לעין בפשיטות שלא נשתייר בו שיעור אות אפי' קרי ליה תינוק .. לא משגיחין ביה").

אלא פירוש הדבר, שבנוסף לשיעור אורך הירך הפשוטה [דהיינו דוקא יותר ארוכה מיו"ד, כדי שתהיה קו] צריכה להקראות אצל התינוק. כלומר יש בה שיעור מינימום [ששיעור הירך שבה הוא עו"ק ועוד] אבל אין בה שיעור אורך מוגדר מעבר לזה, אלא תלוי בקריאת התינוק.

נמצא שבשתי סוגי האותיות, צריך גם שיעור בירך וגם היכר קריאת התינוק, אלא דבה"א וכיו"ב שיעור הירך הוא להחמיר יותר מהיכר התינוק. ואילו בפשוטות קריאת התינוק הוא להחמיר, יותר משיעור הירך.

יג)  הנו"ן פשוטה שיעורה אינו מבואר לגמרי בדברי רבינו [והמרדכי ורמ"א], ואי אפשר לומר ששיעורה כקו בעלמא כזיי"ן, דא"כ מה החילוק בינה לזיי"ן. ואין לומר, דאין הכי נמי מאחר שיש בירכן שיעור קו, יותר מזה תלוי בקריאת התינוק. דא"כ למה היה לו לרבינו לבאר דין הנו"ן פשוטה [שהיא אות פשוטה] בקבוצה זו, פשיטא, וכי יעלה על הדעת שנו"ן פשוטה כשרה כשהיא קצרה מזיי"ן, זה אי אפשר.

לכן נראה, דכשם שלוי"ו וזיי"ן יש שיעור בקו שבהן כנ"ל, שהוא עיקר צורתן. כמו כן לנו"ן פשוטה יש שיעור אורך בירכה להיות אות פשוטה ארוכה. והיא צ"ל ארוכה בדוקא יותר משיעור ב' קולמוסים, וזהו שיעור ירכה, והמשך אריכותה תלוי בקריאת התינוק.

יד)  נמצאו ג' שיעורים:

שיעור יו"ד גופה [עצמה], וירכי אותיות שיש בהן גג - קולמוס אחד.

ירכי אותיות הפשוטות וא"ו וזיי"ן - יותר ממלוא קולמוס בירכן.

ירך נו"ן פשוטה - יותר מב' קולמוסים בירכה.

טו)  מעתה נלמד, דכשם שאי אפשר לזיי"ן להיות בשיעור נו"ן, ולא לנו"ן בשיעור זיי"ן. כמו כן אי אפשר לוי"ו להיות בשיעור יו"ד, ולא ליו"ד להיות בשיעור וי"ו. דאם היו"ד רגלה ארוכה יותר משיעור קולמוס, הרי היא אינה יו"ד [נקודה] כלל אלא וי"ו [קו – אות פשוטה], כשם שאם הוא"ו קצרה כשיעור מלאו"ק בלבד, אינה וא"ו כלל אלא נקודה כמין יו"ד.

***

המשך ענין זה [הנוגע להלכה למעשה] בבלוג הבא פורום לנושאי סת"ם: המשך שיעור ירכי אותיות - לדעת שו"ע אדמו"ר הזקן