ראשי הוי"ו והזיי"ן צריכים להיות [עביין - גובהן] בערך שליש הגובה של כל האות, והרגל שתי שלישים. ואילו כאן הן ארוכות בערך פי שלוש מהראש, והראש הוא חלק רביעי.
מכל מקום כשר, שהרי אינן יוצאים מחוץ לשיטה [כלפי מטה], וזה נקרא "כתיבה ארוכה". כלומר, גובה הכתב הוא כארבע או חמש קולמוסים לשיטה [ולא כתיבה רגילה - שהיא גובה שלוש קולמוסים לאות רגילה בשורה].
הווי"ן [היום, ומלקוש] ארוכות וגם יורדות למטה מהשיטה - שאלת תינוק אם יקראם וי"ו או נו"ן פשוטה.
דרך אגב: הלמ"ד נכנס לשיטה שמעל, ואין זה נכון לכתחילה.
וא"ו יורד מהשיטה - אבל עובי ראשו מציל עליו שהוא בשיעור וי"ו, כי יחס הראש והרגל משתמרים.
הזיי"ן השניה [מזזות] ארוכה ויורדת מעט מהשיטה - שאלת תינוק אם היא נו"ן או זיי"ן.
הזיי"ן פסולה - היא ארוכה מדי, הן ביחס לראשה [לשיעור האות עצמה] והן ביחס לגובה השיטה.
זה נראה לי ברור בדעת שוע"ר (סי' לב סעיף כ, ע"פ רמ"א שם סעיף טו, טז). אבל לדעת השו"ע (שם) יועיל כאן שאלת תינוק (בכיסוי שאר אותיות התיבה).
זה נראה לי ברור בדעת שוע"ר (סי' לב סעיף כ, ע"פ רמ"א שם סעיף טו, טז). אבל לדעת השו"ע (שם) יועיל כאן שאלת תינוק (בכיסוי שאר אותיות התיבה).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה