שיעור אורך רצועה של יד

שאלה:  בשו"ע או"ח סימן כז מבואר דשיעור אורך רצועה של יד שיקשור הבית במקומו וימתח הרצועה עד אצבע האמצעית ויכרוך עליה ג' כריכות ויקשור.

האם פי' הדבר שכאשר הרצועה קצרה כשיעור זה, אכן כך יש לעשות בפועל, לדלג על כל כריכות שבזרוע ולמתוח הרצועה ישר עד האצבע וכו' ולקשור על האצבע. או שמא זה רק שיעור האורך, אבל בפועל אין צורך לעשות כסדר זה, אלא יכרוך עד היכן שיגיע הרצועה, והיות שיש בה שיעור הנ"ל כשר כך?

תשובה:  פשט הלשון בהלכה זו ודאי מורה שכך יש לנהוג, למתוח הרצועה הקצרה עד האצבע כו' ולקשרה שם, בפועל. וכן די ברור משמעות המשנה ברורה [סימן כז ס"ק מד] "ואם יש בו לפשוט עד האצבע צרדה, הכריכות אין מעכבין".

ובזה יש לפרש כוונת "ויקשור" על האצבע, המבואר כאן בשו"ע. וידוע הקושיא דהרי אין העולם מקפיד לקשור דוקא על האצבע [ומפורסם השטורעם שעשה רבי חיים נאה בעל קצות השלחן מזה]. ובשו"ת הרמב"ם כתוב שאין קשר זה מעכב אלא למצוה לבד. ויש לומר, דכוונת השו"ע שכאשר בפועל הרצועה קצרה וצריך למתוח עד האצבע ולכרוך ג' כריכות חייב לקשור על האצבע שיהא קשר תם, כלומר שהרצועה תעמוד במקומה ולא יפלו הכריכות ממקומם, לכן חייב לקשור שם, וצריך שיהא הקשר בכלל שיעור אורך הרצועה. אך כאשר הרצועה ארוכה וכורך על זרועו וכורך על אצבעו כרגיל, אין הקשר הזה מעכב כלל, [ואינו אלא למצוה לבד, לפי דעת הרמב"ם הנ"ל].

עיין ביאור הלכה סימן לג [סעיף ה, ד"ה ואם] שנראה דנחלקו בזה האחרונים, דהמחצית השקל [ודאי] ס"ל כנ"ל. אך מהרש"ק בשו"ת שנות חיים כתב שאין העולם נוהג כן, משמע דס"ל דרק לשיעור אורך נאמר שיעור זה ברצועה של יד, אך לא בפועל שצריך לכרוך על האצבע (לא עיינתי בשו"ת שנות חיים בפנים).

שוב מצאתי הדבר מבואר בשו"ע רבינו סימן מב (סוף סעיף ג) "אם אין הרצועה ארוכה כ"כ אזי לא יעשה כ"כ כריכות" מבואר שידלג הכריכות כדי לקשור על האצבע.