עשיית תפלין ותפירת ס"ת ע"י פסולים

שו"ע אדמו"ר סימן לט סעיף ג

כל שפסול לכותבן פסול לכל תיקון עשייתן כשעושה מעשה בגוף התפילין כגון לעשות חיפוי הבתים או לתפרן אבל לעבדן כשר אפילו נכרי אם מעבד לשמו כמו שנתבאר בסימן ל"ב ואם אחד מהפסולין חפן בבתים או תפרן פסולין מפני השי"ן של שם שבבתים של ראש שהוא בכלל חפוי ותפירה אבל אם גרר דבק שבין אות לאות או עשה שאר תיקון כשר בדיעבד וה"ה אם תפר ספר תורה:

***

חידוש וביאור:

א)  כשעושה מעשה בגוף התפילין כגון לעשות חיפוי הבתים או לתפרן .. ואם אחד מהפסולין חפן בבתים או תפרן פסולין מפני השי"ן של שם שבבתים של ראש ..

לכאורה לשון רבינו כאן כפול. ויותר מכך, לכאורה משמע סתירה בין רישא לסיפא, דברישא משמע חיפוי אף של יד פסול, אבל בסיפא דתלה בשי"ן, משמע רק בשל ראש פסול אבל חיפה ותפר תפלין של יד אין לפסול.

(אמנם בבית יוסף כתב [על ל' הרמב"ם מפני השי"ן] דמכיון שבמקצת עשייה בבתים [בעשיית השי"ן] יש בו פסול, הוא הדין לשאר. ושמא כוונתו אף לעשיית תיקון [חיפוי ותפירה] בבית של יד, וכ"כ בלשכת הסופר סי' כא סק"ב. אמנם צ"ע דבר זה בביאור לשון הרמב"ם כדלהלן. ובכל אופן צ"ב לשון רבינו).

עוד קשה מאי שנא תפירת תפלין דפסול ע"י הפסולים, ואילו תפירת יריעות ס"ת כשר בדיעבד על ידם.

ב)  אמנם נראה לענ"ד לדייק לשון רבינו, ובהקדים ביאור כללות הענין.

כוונת רבינו לשלול, שלא כל עשיה מ"הלכה למשה מסיני" בתפלין, תיקון עשייתו ע"י הפסולים יפסל. אלא רק "מעשה בגוף התפלין" או דבר השייך לשי"ן, הוא שמעכב עשייתו ע"י הפסולים.

וראיה לדבר [ונראה שזה כוונת רבינו "אבל לעבדן כשר אפילו נכרי כו", שלא בא רק לגלות לנו דין עיבוד העורות והקלפים, אלא גם להוכיח] שמצינו דבר שהוא מעכב בתפלין מדין תורה שצ"ל עיבוד העור לקלף לשם קדושה, והוא דין תורה [כמבואר בשוע"ר סי' לב סעיף י] ואעפ"כ כשר ע"י הפסולים [אם נעשה לשמה].

וכן מוכח ממה שכ' רבינו בסימן לג סעיף ה דהשחרת הרצועות אע"פ שהוא הלמ"מ מ"מ כשר ע"י פסולים, אם נעשה לשמה כמבואר שם.

ג)  ויש לדקדק ולפרש את לשון רבינו: מעשה בגוף התפילין כגון לעשות חיפוי הבתים או לתפרן .. ואם אחד מהפסולין חפן בבתים או תפרן פסולין מפני השי"ן של שם שבבתים של ראש.

גוף התפילין – הוא הקציצה דוקא כמבואר בשוע"ר סי' לב סעיף עז, אבל התיתורא, וכל שכן המעברתא והרצועה, אינן גוף התפלין.

חיפוי הבתים – פי' עשיית הבתים עצמן, כגון לרבען [וכ"כ בביאור הלכה] בין של יד בין של ראש [וכ"כ לשכת הסופר הנ"ל].

או לתפרן - פי' לתפור הבתים של ראש יחד לעשותן טוטפת אחת, שהרי העיקר שתפלין תפורין מעורות רבים נחשבים כעור אחד כמבואר בשוע"ר סי' לב סעיף נח. ולא דיבר כאן ברישא בסגירת ותפירת הבית לתיתורא בגידין, אע"פ שהוא הלמ"מ, כי אינו מעשה בגוף התפלין.

וכן כריכת הפרשיות במטלית ושערות, אינו פסול ע"י פסולים, שאינו מעשה בגוף התפלין [ודלא כביאור הלכה (ד"ה בכל), שהבין כל תיקון עשיות שבבית ובתיתורא מעכב, אם נעשו ע"י פסולים].

ואם אחד מהפסולין חפן בבתים – פי' הכניס הפרשיות לבתים של ראש, פסול מפני השי"ן.

או תפרן – כלומר תפר וסגר הבתים של ראש בתפירת גידין לתיתורא פסול, מפני השי"ן. אבל הכנסת הפרשיות לבית של יד ותפירתו לתיתורא כשר [בדיעבד] על ידי הפסולים, מפני שאינן מעשה בגוף התפלין.

מפני השי"ן של שם שבבתים של ראש – כלומר בשל ראש יש בעשייתו לבית עם הפרשיות [הן הכנסתן והן תפירתן] עשייה בשי"ן, ולכן פסול. משא"כ בשל יד. ומעתה ניחא דתפירת יריעות ס"ת שוה לתפירת בית של יד שבשתיהם כשר [בדיעבד], אם נעשה [לשמה] ע"י פסולין.

ד)  מפני השי"ן. בפרי מגדים [א"א סי' לט סק"ו] דן דגם בעשיית הקשרים שברצועות, קשר הדלי"ת בש"ר וקשר היו"ד בשל יד, אין לעשותן ע"י הפסולים. משום שדינם כמו השי"ן, שנחשב מעשה כתיבה ע"י פסולים.

ולכאורה לפי הנת"ל בדעת רבינו נראה דבדיעבד כשר, דאינו מעשה בגוף התפלין או בשי"ן.

וצריך לומר דעשיית השי"ן נחשב כעין כתיבה (משא"כ עשיית הקשרים ברצועה). ונכלל עשיית השי"ן במה שאמרו "כל שאינו בכלל קשירתן אינו בכלל כתיבתן". ואע"פ שאין בשי"ן דין כתיבה ממש, ולכן עשייתה ע"י חק תוכות אינו מעכב להרבה דיעות כמבואר בשו"ע רבינו סי' לב סעיף סה.

ה)  עוד יש לדקדק בכפל לשון רבינו הנ"ל, דיוק לדין בדיעבד [בשעת הדחק].

אמנם ברישא כתב "כל שפסול לכותבן פסול לכל תיקון עשייתן כשעושה מעשה בגוף התפילין כגון לעשות חיפוי הבתים או לתפרן" דמשמע פסול אף בדיעבד. מ"מ מדסיים "ואם אחד מהפסולין חפן בבתים או תפרן פסולין מפני השי"ן .." משמע דברישא יש מקום שלא לפסול בדיעבד.

במלים אחרות: עשה ותיקן הבית של יד ע"י פסול, יש מקום להתירה בשעת הדחק.

והטעם, דנתבאר בשוע"ר סימן לב סעיף נז דעור הבתים צ"ל מעובד לשמו, אבל דעת יש אומרים [רש"י ורמב"ם] שאינו עיקר הקדושה ולא צריך עיבוד לשמה. [וזהו הטעם שכ' הרמב"ם לפסול חיפה או תפר דוקא בש"ר מפני השי"ן. דאזיל לשיטתו הנ"ל, דאין עיבוד העור לשמה כל שכן שאר תיקון עשיות הבית אינו מעכב ע"י הפסולים. דזה סברא פשוטה כל שאינו מעכב לשמה, ודאי שאינו מעכב אם נעשה ע"י הפסולים].

ומאחר שפסק רבינו שם ד"יש לסמוך על דבריהם כשאי אפשר בענין אחר", הוא הדין כאן אם חיפה הבית של יד ורבעה אחד מהפסולים, יש לסמוך על דברי הרמב"ם ורש"י [להניחן בברכה] שלא להתבטל ממצות תפלין בשעת הדחק.