כ"ף ורי"ש נוגעים זה לזה [או נראה נוגע זה לזה] - יש חוששים שזה נחשב לשינוי צורתן למ"ם.
אבל האמת שאין לחשוש לזה כלל, כי אינו נראה כמ"ם כלל. וגם ברור לי בדעת שו"ע רבינו שאין זה צורת מ"ם כלל. [כשם שלדעת שוע"ר החי"ת היא רק תמונת שתי זייני"ן, ואם שינה לעשותו מהרכב ד' וז' פסול, כמו"כ מ"ם צורתה הרכב כ"ף וי"ו, ואם שינה לעשותה חיבור אחר - כ"ף ורי"ש - פסולה].
המ"ם פתוחה - ידוע שהוא מורכב משתי אותיות כ"ף ווי"ו. כאשר נסדק ונפרד החיבור ביניהם, נוצר שאלה האם זה עדיין מ"ם שמותר לתקנה בתפלין ומזוזה [גם שלא כסדרן], או שמא נשתנה לאותיות אחרות [כ' ו'] והתיקון הוא כתיבה שלא כסדרן.
ע"פ המבואר בשו"ע רבינו [סי' לב סעיף ל] זה תלוי בקריאת התינוק, אם תינוק קורא לה מ' מותר לתקנה, ואם לאו אסור לתקנה [בתפלין ומזוזה שלא כסדרן]. וכל זה כאשר לנו יש ספק מהי - כי ההפסק ביניהם דק, אך אם ברור לעין שנשתנו לשתי אותיות אחרות הרי זה פסול, ואין שואלים התינוק.
לכן כאן דינה שאלת תינוק, ואם יכירה כמ"ם מותר לתקנה, ואם לאו אי אפשר לתקנה שלא כסדרן.
מדין הנ"ל [המבואר בפוסקים] נולד חידוש - במצב הפוך, שאם כ"ף ווי"ו קרובים זה לזה כל כך עד שנדמו למ"ם [שמותר לתקנה כנ"ל], ממילא יש להם דין מ"ם - והפרדתם הרי זה חק תוכות ופסול. [ואם יש ספק האם הם מ"ם, או עדיין כ"ף ווי"ו - יש לשאול תינוק ולנהוג על פי קריאתו].
הבי"ת [בשורה התחתונה] פסולה, אין לה עקב, ולא ריבוע שלמטה.
הבי"ת [בשורה השניה] עגולה מאוד למטה. אבל יש לה בליטה יפה של עקב, [עקב בכלל (כגון באות נו"ן) - אינו חייב להיות מרובע למטה], אמנם היא אינה מרובעת.
לכן יש לשאול תינוק, ואם מכירה כבי"ת יש להכשיר. ופשוט שמצוה לתקנה בהוספת דיו, לרבעה היטב למטה.
שאלה: האם מותר להכניס הפרשיות לבתים [ולכרכם בשער], וכן לתפור הבתים על ידי נער לפני גיל המצוות, כאשר גדול עומד על גביו ואומר לו שיעשה הדבר לשם קדושת תפלין? ומה הדין בדיעבד?
תשובה: אסור להכניס הפרשיות, וכן לתפור התפלין, על ידי מי שאינו בכלל חיוב מצות תפלין [שו"ע א"ח סי' לט], ולכן ודאי התפלין פסולות, ואף בדיעבד יש להוציא את הפרשיות ולחזור להכניסן לשם קדושה על ידי גדול המחויב, ולתפרן על ידי מחויב דוקא. (ואין זה דומה לדין עשיית ציצית ועיבוד העור לשם קדושה - דיש אומרים שכשר לעשותן על ידי ישראל גדול העומד על גביו, ואומר לו [לגוי או לקטן] לעשות לשם מצוה או קדושה. כי שם זה רק הכשר והכנה למצוה או קדושה [וזה תלוי בכוונה "לשם .."], משא"כ בקשירת התפלין וכל עשייתן המעכבת, צריך שיעשם דוקא מי שמחוייב בדבר. וזה דין בעשייתן [ולא בכוונתן בלבד].
ראה גם מה שכתבתי בדין תיקון התפלין והכנסת הפרשיות https://hebrewstam.blogspot.com/2016/01/blog-post_15.html
הנו"ן פשוטה, גגה רחב מדי. זו שאלה קשה, כי הגגות של שעטנ"ז ג"ץ צריכים להיות צרים כשיעור יו"ד או מעט יותר, ולא רחבים כשיעור גג [של ב' או ד']. אמנם לענין דיעבד קשה לפסול מחמת שינוי זה לבד [ובפרט שלפי מנהגינו (כתב חב"ד) מרחיבים ראש שמאל של הצד"י קרוב לרוחב שתי קולמוסים [וצ"ע הטעם].
הוריתי לשאול תינוק מחמת שינוי מה בצורתה. התינוק קראה זיי"ן (ואין לומר שסתם התינוק טעה, כי היא בודאי ארוכה משיעור הזיי"ן, כי היות שהיא משונית קצת גורמת לתינוק לטעות בה, ולכן יש להחמיר).
ראה גם https://hebrewstam.blogspot.com/2015/10/blog-post_63.html
הוי"ו [השניה] נמחקו פניה [הדיו נפל] ונשארה גולם בלבד. היא פסולה, ואי אפשר לתקנה בתפלין ומזוזה שלא כסדרן.
במזוזה יש חתך החודר לקראת התיבה 'עשב'. לא ברור האם זה מגיע לאות או לא. מה דינה?
יש כאן שתי ספיקות. האם החתך מגיע לאות? והאם זה אירע מתחילת הכתיבה או אחריה? אעפ"כ אין כאן דין ספק-ספיקא להקל, כי הספק אם מגיע לאות אינו ספק אמיתי, ואין להחשיבו לספק, כי ניתן לברר מציאות כזו, וכל שאפשר לברר הספק אינו נחשב כספק.
הספק שמא אירע אחר הכתיבה, הוא ספק אמיתי. אלא שדין היקף גויל הוא מן התורה [משנת סופרים], וא"כ ספיקו להחמיר. (גם אם הוא היה ספק בדרבנן, אין זה כשר לכתחילה כך, כמבואר שם ובשו"ע רבינו סימן לב סעיף יט).
היות שניתן לתקן על ידי גרירת מעט מראש הע' ותהא מוקפת גויל. יש חובה לעשות כן להכשירו. ואחר כן יתלה טלאי מאחורי המזוזה לחזק הקלף, שלא יקרע יותר.
הנו"ן השני ראשו רחב מדי, ורחב יותר מהירך. הדעת קדושים כותב שזה פסול משום שינוי צורת האות.
ירך הד' יוצא ממרכז הראש. יש כאן שתי בעיות, א. מקומה הנכון של הירך צ"ל בצד ימין של האות, כלומר יוצא מצד ימין של הגג, ולא מאמצעו. ב. הוא עלול להדמות לז'.
לכן יש לשאול תינוק על זה, ורק לאחר שתינוק יכירנו כד' יש להכשיר. ויש לתקנו, בגרירת מעט מעובי הירך שבצד שמאל. ויש ליזהר שלא יגרר כל עובי הירך, שלא ייפסל. למטה תמונת התיקון [הצהוב מבטא החלק שיש לגרור]
הוי"ו ראשו עובר לימין כעין זיי"ן. לפי גודל התמונה כאן נראה שמהני שאלת תינוק [ראה ובחן הגדלת התמונה]. צריך לראות דבר זה במציאות, כי בהשתנות מעטה ישתנה התמונה הנראית לעין.
הבי"ת יש בה מעט קו שעולה מהמושב כלפי הגג. אם זה יהא ניכר ביותר תשתנה למ"ם סתומה. הנה עוד דוגמא:
הדלי"ת אין לגגה עקב, אלא עוקץ הגג בולט היטיב ימינה. אם תינוק יקראנה כשרה, וראוי לתקנה [שיהא לה עקב עובר על הירך].
הד' יש לה עקב אך הוא מאוד עגול. אם תינוק יכירנה כשרה, וצריך לתקן העקב שיהא מרובע ולא עגול.
הד' הזו פסולה, היא ממש עגולה כרי"ש.
יש לתקנה באופן זה, להוסיף דיו מצד ימין לעגל לגמרי הגב שלא יהא לה בליטה כלל, וכן להוסיף לבסיס הראש שיהא הראש עבה כשיעור עובי [אורך] הירך, כי אסור לירך להיות ארוכה מעובי הראש.
