שאלות על ממי"ן סתומות

 

מ"ם זו אבדה צורתה לגמרי, פסול.

מ"ם זו יש בה בליטה גדולה מיותרת - שאלת תינוק.

מזוזה של נוכל

העתקתי מהפורום באנגלית.

ברור שזה לא נכתב על ידי סופר, לא על ידי ירא שמים וכו' וכו' - מכל מקום אני חושב שיש הרבה מה ללמוד מצורות כתיבה פסולה בכלל, וממקרה זה בפרט. ודי למבין.

שאלות תינוק

בשורה התחתונה "כן" סמוכים ביותר עד שנראים כמ"ם. צריך שאלת תינוק, ואם יקראם מ"ם - פסול, ואסור להפרידם או לתקנם בתפלין שלא כסדרן.

רגל הד' יוצא יותר מדי באמצע - וצריך לשאול תינוק האם יכירו כד' או שמא יטעה בה לקרותה זיי"ן.

צדי"קים

היו"ד נפסק מגוף הצד"י [הנו"ן], כנראה ששכח הסופר מלחברה. אי אפשר לתקן דבר זה בתפלין ומזוזה משום כתיבה שלא כסדרן, כי כעת ברור לעין שתמונתה נו"ן ויו"ד ממש (ולא תמונת צד"י), וכאשר מתקנה הרי זה כותב הצד"י מתחילה [שלא כסדרה].

אמנם לפעמים בצד"י של האר"י שנפסקה היו"ד מעט מגופה, ישאר בה תמונה של צד"י, ואזי יהא מותר לתקנה.

 

הצד"י המסומנת כשרה, אלא שחיבור היו"ד לגוף [קו המחברה] הוא שמאלה מדי - מחוץ לצורת היו"ד. ולכתחילה צ"ל מחוברת מקצה גוף היו"ד [ולא מבליטת עוקצה], כשאר צדי"ן שבצילום זו.

אותיות נראות מהצד השני של הקלף

נראה שזה תלוי בכך, האם זה מפריע לקריאה התקינה של המזוזה. אם זה מפריע - נראה שזה פוסל, ואם זה לא מפריע - כשר.

קו בחלל הדלי"ת

בדלי"ת שבשורה התחתונה רשם בטעות קו [כנראה התחלת ירך הה"א] בחללו. אע"פ שהוא דק, הד' נפסלה כי נעשית צורת ה'. גרירת הקו הזה, הוא חק תוכות.

נקבים באותיות

ניקב מעט בגגו של הו', מכיון שצורתו לא השתנה [עדיף לשאול תינוק] כשר.

נפסק בנקב רגל היו"ד מהגג, והוא פסול.

יו"ד רחב מדי

היו"ד רחב מדי ונעשה רי"ש קטנה.

שריטת דיו בחלל רי"ש

שריטות דיו בחלל רי"ש - יש לשאול תינוק, אם יכירנו כרי"ש יש להכשיר, ולגרר את השריטות. ואם יטעה בה, פסולה, וצריך לבטל כולה [ובתפלין ומזוזה אין תקנה משום שלכס"ד].

ואין לפסול מיד, משום שנהפכה הר' הזו לה"א, דהשריטות אינן נראות כחלק מהאות, ועומדות בצד ימין שלה, שלא כבאות ה"א עצמה. ולכן מהני שאלת תינוק. [אבל אם היה צורה הדומה לרגל הה"א, אפילו באמצע גגה, או שהיו השריטות מצד שמאל [במקום ירך הה"א] היה צריך לפסלה, משום שנהפכה לה"א.

שאלה על עיי"ן

נמרח דיו ממושב העיי"ן וכעת הוא דומה קצת לצד"י - צריך שאלת תינוק.

ירך ה"א בשם ק' נדבקה לגג

ה' בשם הוי"ה ברוך הוא - נדבקה הירך לגג בקו דק. מבואר בשו"ע (הל' ס"ת) שמכיון שה"א זו נפסלה, אי אפשר לגרר ביניהם משום חק תוכות, וכן למחוק את הה"א אי אפשר כי ניכרת תמונתה לכל, והוי כמוחק את השם.

לפיכך (בספר תורה) אין תקנה אלא לקלף השם הזה כולו, או לגנוז את היריעה. (ולכאורה הוא הדין אם אירע כן בתפלין אפשר לקלפו, ולחזור לכתוב השם על מקומו בכשרות).

ירך ה"א דקה

בכתב ספרדי רגל שמאל של הה"א קו פשוט ודק, ואמנם לפעמים עושים אותו דק ביותר. מה דינה?

אין שיעור לעובי האותיות [כלומר לקוי אורך של האות, כגון גגות וירכיים של הה"א וכיוצא בהם], ולכן יכול לעשותו דק כמה שירצה. אך זה בתנאי שניכרת היטב צורת האות, כי אם מחמת דקותן לא יהיו ניכרים כאות הנדרשת פשוט שזה פסול. ואם ספק בדבר, יש להראות לתינוק.

שאלות על צורות אות

 

הד' [והגדת] פסול, הוא עגול כעין רי"ש.

התווי"ן אינם כתובים כדין לכתחילה, יש עיקום ברגל ימין שאינו צריך. הגג עובר לשמאל, ואין להיות כן לכתחילה, אלא הגג יהא שוה לבליטת רגל שמאל.

הז' [הזה] הראש עובר רק לצד ימין ואינו עובר לצד שמאל כלל, רק קוץ התחתון בולט. זה פסול, כי מעצם צורת הז' שראשה עובר לב' הצדדים [וצ"ע האם מועיל לתקנו בתו"מ שלא כסדרן].

הב' [שבעת] חללו נוטה להיסגר מחמת הקוצים הבולטים לכיוון החלל, ושמא מתדמה למ"ם סתומה. צריך שאלת תינוק, ואם יקראנו ב' יש לגרר העוקצים הללו.

שיעור ירך - מלוא אות קטנה

עובי [גובה] גג הדלי"ת רבתי כמעט פי שתים משיעור עובי [אורך] הרגל. כבר דיברתי על הבעיה הזאת מספר פעמים.

[נניח שתינוק לא יטעה כלל באות זו, דבר שאפשר לבחון בשאלת תינוק].

על פי פסק הרמ"א [סי' לב סעיף טו] וכל האחרונים, האות ד' וכיוצא בה [ה, ר, ח, ...] חייב להיות באורך ירכה שיעור "מלוא אות קטנה" שהוא כשיעור יו"ד, כלומר עובי וגובה היו"ד. שיעור זה נאמר בד' רגילה שסתם עובי גגה כמלוא קולמוס, והוא הדין עובי ירכה לכל הפחות כשיעור הזה, ואם אינה בשיעור זה היא פסולה לדעתם.

מכאן שבאות שגגה עבה [כגון בנידון דידן] ואין יחס עובי הירך שוה כלל לעובי הגג, הרי חסר כאן שיעור ירך האות "מלוא אות קטנה" - ואין זה כתיבה תמה, ופסול. [אפשר לתאר זה באופן אחר: יש כאן עיוות של יחסי חלקי האות, ואין זה "תמה"].

ריוח בין האותיות בתיבה

בתיבה "ידענו" יש ריוח מדי בין ראש הנו"ן לו'. אמנם בליטת מושב הנו"ן קרובה לו' - ושם אין ביניהם ריוח גדול.

דין זה נסתפקו הפוסקים (כמבואר בשו"ע רבינו סי' לב סעיף לו) האם כשרה מחמת שתינוק יכירה כתיבה אחת על ידי צירוף חלק התחתון שבאותיות, או שמא אע"פ שתינוק יטעה בה [לקראה כתיבה אחת], באמת ההפסק שלמעלה הוא העיקר ואינה תיבה אחת (ואע"פ שריוח בתוך התיבה נידון על פי קריאת התינוק, כאן אי אפשר לשאול תינוק, והרי זה דומה לדין נפסקה חטוטרת החי"ת, שאי אפשר לבחון על ידי תינוק - כי הוא טועה בקריאה הנכונה, שלא מחמת השאלה).

ועל כן חייב לתקנה, לקרב ראש הנו"ן לוי"ו.

מושב העיי"ן קצר מדי

 

מושבות העיי"ן קצרים מדי. צריך שאלת תינוק האם מכיר את האות, ואם יקראנו - חייב לתקן, להמשיך מעט המושב.

העיי"ן הראשון [ועצר] יש גם חשש של התדמות לצד"י פשוטה - גם זה מתברר על ידי קריאת התינוק.