מ"ם - סמ"ך

המ"ם הזו פסולה, כי התחתית שלה ממש עגולה [הן מצד הגוף והן הזויות שלה בעיקר מצד ימין], והיא ממש צורת סמ"ך.

 

המ"ם הזו כשרה, ואע"פ שפינותיה עגולות מעט, ולא בעלות זויות ברורות. מ"מ תמונת גופה מרובעת וניכרת כמ"ם, וכל תינוק יקראנה מ"ם, לכן היא כשרה.

הכ"ף קצת משונה בגלל קיצורה והגבשושית שעל גבה, אולי צריך לשאול תינוק על צורתה [נראה לי שתינוק ודאי יקראנה, אבל כדאי לשאול]. 

מזוזה פסולה עם מלא בעיות

אפשר להגדיל לקבל תמונה יותר ברורה

 

השיני"ן  קוים משוכים בשוה.

כ"ף פשוטה  ב"עיניך" פסול הוא קצר ונדמה לרי"ש.

בי"ת  ב"לאהבה" פסול נדמה לכ"ף.

גימ"ל  של "דגנך" משונה קצת (תמונה זו נמצאת בספרים כמו משמרת סת"ם ומשנת הסופר) - נראה שבדיעבד כשר.

חיתי"ן  ראש שמאל וי"ו ולא זיי"ן. אמנם לדינא זה כשר בדיעבד, כי אינו נחשב לשינוי צורת האות, אבל זה כלל גדול בידי, כאשר אני רואה שהרבה חיתי"ן עשויין ראש שמאל כוי"ו - אני כבר יודע שזה לא סופר טוב [אם "סופר" בכלל]!!!

אל"ף  הראש כעין קו משוך בשוה ולא ברור, מועיל תיקון.

ה"א  פסולה הנקודה מחוץ לחללה מצד שמאל.

יו"ד  כמו וי"ו קטנה.

אין ריוח בין 'עיניכם' ו'למדתם' והן נראות כתיבה אחת. יש מקום להקל בשעת הדחק ע"פ סברת הבני יונה שניכרת הפרדת המלים משום שמסתיימת הראשונה במ"ם סופית.

צד"י שראש ימין משוך

ראש ימין כעין קו משוך בשוה ימינה, וגם מחובר מדי גבוה ממש מתחת לראש. נראה שבכל אופן אפשר להכשיר ע"י תיקון צורת היו"ד הימני.

למ"ד עם קוץ גדול מיותר

למ"ד יוצא לו קוץ גדול על הגב. נראה לי שצריך ומועיל שאלת תינוק להכשיר. וכמובן אחר קריאתה יש למחוק את הקוץ המיותר הזה.

יו"ד משונה

היו"ד הזה יש בה שתי בעיות. א. הרגל ארכו יותר מעובי הראש. ב. הרגל [כאילו] תלושה לצד ואינה נראית המשך ישיר כרגל היו"ד. ובצירוף יש קצת שינוי לצרות האות.

נראה שמועיל שאלת תינוק, ואחר קריאת התינוק אפשר לתקן את היו"ד. (לדעתי צריך גם לתקן עובי הראש שיהא יותר עבה ביחס לאורך הרגל, כדי להכשירו).

קוי פתיחה של הקולמוס מוגזמים

קוי הפתיחה של חלק מקוי האות המסומנים בחיצים מוגזם, ועלול לייצר בעיות של שינוי בצורת האותיות. לדוגמא, בי"ת עלולה להתקרב לפסול משום שנסתמת רוב חללה ונראית כעין מ"ם סתומה.

למ"ד הפסק בגג צוארה, מותר לתקנה.

 

דוגמאות נוספות לבעיה. בכ"ף קוץ גדול למעלה עלולה להתקרב לשאלה של למ"ד.

הפסק ניכר בשי"ן

הפסק ניכר ברור בשי"ן - מותר על פי הדין לתקנו כי צורת השי"ן ניכרת. [יתכן שלדעת הביאור הלכה הפסק שניכר למרחוק אין לתקנו, אמנם נראה לי שבמקרה דידן מותר בודאי לתקנו, כי נראה היטב לאות אחת].

נגיעה בין האותיות

נגיעה ברורה בין הכ"ף לוי"ו - מותר לגרר, משום שהאותיות ניכרות היטב ולא נשתנו צורתן.

עוד שאלות בצורות אותיות

כ"ף פשוטה צרה - שאלת תינוק אם אינה נו"ן.

יו"ד כעין למ"ד קטנה - נראה לי שכשר, אבל לא יזיק לשאול תינוק.

 

עיי"ן יש בה אריכות מהמושב - כשר.

מ"ם סתומה חללה צרה מאוד - כשר.

ה"א ירך שמאל ממש מושב. כבר דיברנו מזה ישנם דיעות לכאן ולכאן.

יו"ד כלמ"ד

המגיה שאל: מה דין היו"ד הזה [כי הוא משונה קצת בגלל שהוא נטוי], עניתי: שאלת תינוק.

התינוק קראה למ"ד.

שאלות בצורות אותיות

המ"ם כשר, כי יש שיעור מספיק בחרטום, וכן הוא מגיע עד כנגד המושב שהוא ראוי לסתום.

הלמ"ד כשר, אע"פ שנתמלא חלק גדול מחללו דיו, עדיין צורתו ניכרת. ראוי לגרר מעט מעודף דיו להטייב צורתו לכתחילה.

 

הלמ"ד [הגדל כדי לראות יותר טוב] כשר.

 

הנו"ן כשר.

מזוזה עם שאלות

חלל הבי"ת צר - האחרונים מכשירים.

ירך שמאל של ה"א משוך. כבר כתבתי על זה, ונראה לי לענ"ד שזה פסול. אבל רוב הרבנים מכשירים. בכל ענין כאן צריך שאלת תינוק, האם לא נשתנה לצורת בי"ת או נשתנתה צורתה בכלל.

למ"ד ראשו כיו"ד - כשר בדיעבד.

סמ"ך ממש משולש ואין לו מושב כלל - נוהגים להכשיר את זה בדיעבד.

למ"ד נכנס לחלל התי"ו - כתוב בשו"ע שאין להכניס לכתחלה את הלמ"ד לחלל אות אחרת, ובדיעבד כשר.

ריוח באמצע תיבה

הריוח באמצע התיבה "ושננתם" נראה לי בעיה, כי האותיות מרוחקים זה מזה. יש כאן הטעיה אופטית הגורמת שנראות קרובות, בגלל המדרגה הנוצרת מבליטת מושב הנו"ן ביחס לגג המשוך של התי"ו.

בדיעבד נראה לי להכשיר, משום שנראים בכל אופן תיבה אחת, וכן בגלל שהיחס בין התיבות הוא הרבה יותר מרווח מהיחס שבין האותיות. ויש להתחשב בזה הרבה.

האותיות אל"ף וגימ"ל המסומנות בגלל שהסופר לא עשה נקודה שלימה לאל"ף ורגל שלם לגימ"ל אלא רק משך הקולמוס והניח רושם [אינני יודע אם זה כשר, ולענ"ד לא שייך לומר כאן "אין שיעור לעובי האות", אבל מותר] וצריך לתקנם.

דוגמא נוספת לריוח באמצע התיבה. במקרה זה נראה לי שפסול עד שיתקן. התיקון צ"ל ע"י משיכת גג התי"ו ימינה (ואפשר משיכת קצת מגג הפ"א שמאלה). 

הריוח בתיבה "ואבדתם" גדול מדי. יש להסתפק בה, ולכן מהני קריאת התינוק אם יקראם תיבה אחת או לא.

בכל אופן צריך לתקנו ע"י משיכת ראש האל"ף קצת. [הסופר הזה יש לו בעיה בכתיבת האל"ף כי הוא תמיד אלכסון מדי, שזה יוצר בעיות רווחים. שים לב למלה "לאות"]

שאלות על ממי"ן

[לפי הסדר] היו"ד פסולה יש בה שיעור וי"ו, כי רגלה ארוכה ועבה יותר מהראש. ויש מכשירים משום שהיא קטנה ביחס לכל האותיות שבשיטה (וכבר כתבתי פעמים רבות שנראה לי דעת שו"ע הרב לפסול בזה).

המ"ם סתומה משונה - שאלת תינוק.

המ"ם פתוחה - החיבור עבה ככל גובה החרטום, כשר בדיעבד ואין לפסול.

מ"ם עם חלל קטן

חלל המ"ם קטנה אך כשרה [התמונה אינה מספיק ברורה, נסה הגדלה].

מזוזה בשער ככיפה

שער העשוי ככיפה, המנהג לקבוע את המזוזה בחלק הישר [מקום מסומן בחץ] ולא בחלק המתכופף, כי החלק הישר בודאי נקרא מזוזת השער, משא"כ המתכופף [יש אומרים ש]נקרא משקוף ולא מזוזת השער.
ראה גם מה שכתבתי  פורום לנושאי סת"ם: מיקום המזוזה בשער העשוי ככיפה

שאלת תינוק על ף

נראה שהפ"א הזו כשר. אלא שהמגיה שאל תינוק עליה, והתינוק התבלבל והתחיל לקרותו תי"ו, ואח"כ שאלו את התינוק שוב וקראו ף'.

מכיון שבאמת נראה שזה כשר, וגם מסקנת התינוק היתה ף, א"כ אין בעיה. מ"מ טוב לשאול עוד תינוק שיקראנו בבירור ף.

נו"ן שאלת תינוק

הנו"ן הזו שאלת תינוק אם אינה בי"ת.

זו דוגמא מצויינת לגבול שבין נו"ן לבי"ת - היא בדיוק על גבול ההבדל ביניהם, והכרעתה קריאת התינוק. [מעיקר הדין אין צורך לכסות התגין. אמנם לדעת המקדש מעט נראה שצריך לכסות את התגין. - אני ממליץ לרואה לכסות את התגין, כדי להבין תמונה מדוייקת של השאלה].

שינוי צורה במ"ם סתומה

אני חושש לשינוי צורת האות במ"ם זו, בגלל הקו היורד וכן אין הריבוע או זוית של צד ימין ברור.

שאלת קובה וזנב

השלוש שורות מתחיל מ"ובשעריך", יוצאות אחת אחר השניה.

ושלוש שורות מתחיל מ"ולעבדו" נכנסות אות אחת [וי"ו או יו"ד], יש אומרים שזה פסול משום קובה וזנב, שג' שורות אחת אחר השניה יוצאת או נכנסת.

***

דוגמא נוספת של חשש זנב למטה: 

השי"ן מצויינת כי קו האמצעי שבה נראה כקו משוך שצריך תיקון.

ה"א שירך שמאל משוך - לענין תיקון

הרגל שמאל של הה"א [הראשונה] בעיה גדולה מאוד.

כפי שכתבתי אתמול - הרגל שמאל שבה"א, צריכה להיות צורת רגל ולא מושב שכוב. ועוד, שהירך שמאל צריכה לעמוד בצד שמאל ולא באמצע [גם כאשר היא בעמידה] כפי שכתבו הפוסקים [ברוך שאמר, מגן אברהם, ושוע"ר סי' לב סעיף לז. אמנם כתבו דאם אי אפשר לתקן יש להכשיר ירך שמאל באמצע האות].

כאן שיש תרתי לריעותא נראה לי שזה פסול מצורת אות ה"א. אבל הרבה אומרים שהיות שכל העולם קורא לזה ה"א, הוא כשר.

 

נשאלתי - על פי דעתי שזה פסול, האם יהא היתר לגרור ממנה חצי הימני של הנקודה השוכבת, כדי לתקן צורתה?

נראה לכאורה, מכיון שזה פיסול בצורת האות כל תיקון צורה ע"י גרירה הוי חק תוכות.

מצאתי במשנת הסופר של הרב שטרן שליט"א [עמוד נ, ביאור הסופר ד"ה דקה] שמכשיר ירך שמאל משוך לרוחב החלל, כל עוד שלא נשתנית ממש לצורת בי"ת. אבל עצם משיכת הירך לרוחב אינו פוסל לדעתו.
לכן מי שרוצה לסמוך על דעתו, יוכל לתקן ע"י גרירת העודף של הירך, כי אם זה הירך כשר פשיטא דלא נפסל תיקון ליפות צורתו משום חק תוכות.

רגל הקו"ף מחוץ לחלל האות

רגל הקו"ף מחוץ לחלל האות, ולכן היא פסולה. אי אפשר לתקנה בתפלין ומזוזה משום שלא כסדרן. (במקומות אחרות כתבתי להסתפק שמא אפשר לתקנה שלא כסדרה אם תינוק יכירה. וצ"ע)

למטה הגדלה של הבעיה:

מזוזה בשער גבוה קצת בשליש העליון

שאלה:  מה עדיף בשער גבוה [3 מטר], לקבוע מזוזה בתחילת שליש העליון שהוא למעלה מגובה הכתפיים, או בגובה הכתפיים של האדם אע"פ שהוא נמוך משליש העליון?

תשובה:  נראה מדברי הפוסקים שכל זמן שהמזוזה נראית היטב לאדם צריך לקבעה בתחילת שליש העליון של גובה הפתח. ורק בשער גבוה ביותר ששליש העליון של הפתח אינו נראה לאדם [כלומר אינו נראה מיד, אע"פ שנראית לאחר הסתכלות וחיפוש] אז יקבענה בגובה כתפיו של האדם.

הלכה רווחת [שו"ע יו"ד סי' רפט] שצריך לקבעה בשליש העליון, ויש אומרים שדבר זה מעכב ואם הניח למטה משיעור זה פסול, כמו שכ' הש"ך [שם] בשם הב"י, אלא שיש מקילים בזה בדיעבד דכשר, כי כן דעת הטור ורמ"א [שם]. אמנם בירושלמי [מובא בב"י ופוסקים] מבואר שבשער גבוה יניחנה כנגד כתפיו, אבל בש"ך וט"ז [שם] משמע דוקא בשער שגבוה ביותר שאז המזוזה לא תהא מורגשת. ומה שכתבו ט"ז וש"ך "לא יראנה" אין הפירוש שלא יוכל לראותה כלל בעיניו, אלא שבראיה רגילה של האדם העובר בפתח לא ישים לב אליה.

ולכן בפתח זה צריך לקבעה בתחילת שליש העליון כי שם תהא ניכרת ונרגשת לכל עובר בפתח [וגם יוכל לנשקה בידו כנהוג]. וכן דעת שו"ת אבני נזר [יו"ד סי' שעט וסי' שפד], ומשמעות דברי בעל מסגרת השלחן [על הערות לחם הפנים, בקיצור שו"ע סי' יא סעיף ה. הדיעות בכל זה קובצו בספר מזוזות מלכים אות נג, ויש מנהגים שונים בענין זה].

איבוד צורת האות

הבי"ת נפל עליה מים, והיא נפסלה. אבדה צורת האות לגמרי.

נו"ן כמו 3

הנו"ן משונה ונראה כעין מספר 3. יש פוסלים משום שזה "נו"ן שבורה", וכבר כתבתי על הפורום הזה שאין בזה לפסול.

נראה שכאן מחמת השינוי, צריך לשאול תינוק על הנו"ן. וכנראה יקראנו נו"ן וא"כ יהא כשר.

נו"ן שאלת גימ"ל

מהנו"ן יורד קוץ קטן, הוא עלול להדמות לגימ"ל בכך - צריך שאלת תינוק. אם תינוק יקראנו נו"ן, צריך למחוק את הקוץ הזה.

מושב הה"א - נקודה משוכה מדי

נראה לי שהה"א הזו פסולה. הה"א צריך להיות בה ירך שמאל. הירך הוא רגל, ובכתב ספרדי תמונתו כעין מקל - וי"ו קטן ללא ראש. ובכתב אשכנז הוא דומה מעט לתמונת יו"ד הפוכה. אך פשוט שאינו מושב משוך לרוחב תחתית הה"א, ועל כן אין למשוך היו"ד הזו, וכן הזהיר בספר מקדש מעט.

הה"א שלפנינו [תמונה א] אינו ירך שמאל, אלא מושב.

בתמונה זו [תמונה ב] מסומנות שתי ההי"ן שאף בהן הסופר משך יותר מדי את נקודת השמאל שבהן, עד שהנקודה/מושב כמעט סוגרת לגמרי את חלל הה"א. ברור שאין זה לכתחילה, וצריך מאוד להזהר בזה. אך אין בידינו לפסול ההי"ן כאלו.

למטה תמונה [תמונה ג] נוספת של משיכת ירך הה"א, שאינו לכתחילה.

שאלה על עיי"ן

מה דינו  של ע' זה? אם זה היה צ' מסתמא היו פוסלים משום שהוא דומה לע'. אך האם גם אומרים להיפך שזה ע' שדומה לצ'?

בכל מקרה שאלתי תינוק ובפעם הראשונה הוא אמר צ' אך יכול להיות שהוא שם לב שאני לא מרוצה כי בפעמים הבאות ששאלתי אותו (עוד פעמיים או שלש - כמובן לא ברצף אלא אחרי אותיות אחרות) אז הוא אמר ע'. יצויין שהתינוק יודע אותיות היטב אך אינו יודע לקרוא כלל וכלל.

נו"ן שראשה עבה

הנו"ן ראשה עבה - מ"מ כשרה בדיעבד, אין כאן שינוי צורה. [אבל גימ"ל כזה - בראש עבה ורגל ימין קצרה ביחס לראשה העבה, הייתי פוסלה, משום שאין בה שיעור (ירך) אות בירך ימין].

שאלות במזוזה

נגיעת כ"ף פשוטה לגג תחתיה - נראה לי שמותר לגרור הנגיעה, ובודאי לא היתה [שינוי צורה משום שהיתה] נקראת לתינוק אות אחרת [לדוגמא: נו"ן כפופה] בשעת עשיית הגג.

היו"ד [הראשון] פסול הוא ארוך מדי.

הבי"ת נכנסת מעט לחלל הדלי"ת - צריך לגרר כניסה זו [קמה עוקץ העקב] כמבואר בשו"ע שאין לאות ליכנס לחלל חברתה [לכתחלה], אמנם הכניסה מועטת ולכן אין שאלה של פיסול בדלי"ת.

נגיעת הצד"י פשוטה ללמ"ד - מותר לגרר.

יו"ד של והיו - היא קצת ארוכה ומהוה בעיה ביחס לאות יו"ד עצמה, וכן ארוכה ביחס לשאר אותיות שבשיטה שאף זו בעיה. מ"מ נראה שמותר לתקנה ע"י הוספת מעט דיו בתחתית עובי הראש ואח"כ לגרר מעט מאורך הרגל.

מ"ם סתומה - חללה דק, כשרה.

השי"ן - ראש ימין שבה הוא קו משוך, וצריך לתקנה.

מ"ם סתומה שקו הסוגר אינו בצד שמאל

סגירת המ"ם שבצד שמאל, אינה בצד שמאל של האות אלא נדבקת בגג מעבר לחצי לצד ימין של הגג. לכאורה לפי הדיעות שרגל שמאל של ה"א שעומדת בצד ימין של ה"א פסול, הוא הדין כאן [וכן כתבתי באותיות הרב].

אמנם מהנודע ביהודה שהביא קסת הסופר באות מ' נראה שכשר, וגם לסברת הפוסלים הנ"ל בה"א כתב בשוע"ר שפסול לכתחילה, אבל כשאי אפשר לתקן אין לפסול על מנת לגנוז פרשה או מזוזה.

ולכן נראה מהראוי לתקן המ"ם הזה על ידי עיבוי צד שמאל של הקו עד שיהא [צד שמאלו] עובר החצי לצד שמאל של הגג.

פ"א הנקודה קו משוך בשוה

הפ"א הנקודה שבה היא קו משוך בשוה. עיקרה חיבור אחד עבה לגג, ואע"פ שיש לה בליטה קטנה מאוד של ראש לתוך חללה, הבליטה טפלה לגבי עיקר הירך והגוש שהוא קו משוך, על כן הפ"א הזו פסולה.

לדעת המשנה ברורה אי אפשר לתקן קו משוך בתפלין או מזוזה משום שלא כסדרן, ועל פי המקדש מעט מותר לתקנה בהוספת דיו. [כאן לא ברור אם יש מקום להוסיף לה ראש ניכר בחלל הפ"א, ונראה שאפשר לגרר מצד ימין של חלל הפ"א את הבליטה שם, ויהא מקום להרחיב את ראש הנקודה לתוך החלל] אבל אסור לגרר מחיבור הנקודה לגג שתהא הנקודה נראית יותר כראש הפוך, משום פסול חק תוכות.

סמ"ך ללא חלל

הסמ"ך של וסרתם דקה מדי ואין בה חלל מספיק.

אי אפשר לפסוק על פי התמונה הזו, וצריך לראות הדבר בפועל במציאות, כי שינוי קטן ביחסי הגודל עלול לשנות את התמונה הכללית של האות. מ"מ ללמוד ממנה היא תמונה טובה, שסמ"ך זו היא פסולה כי אין בה חלל.

אמנם אין לחלל האותיות שיעור, מכל מקום צריך שיהא חלל ניכר, וזו [לפי התמונה] אינה ניכרת כלל.

בי"ת עם מושב קצר מדי

הבי"ת הזו אין לה מושב והיא פסולה.

 

הבי"ת הזו יש לה מושב קצר וצריך שאלת תינוק, ואם קוראה יש לתקן המושב.

כתב גרוע

אפשר להגדיל

 

כתג גרוע ביותר - אני מסופק אם זה נכתב על ידי סופר שלמד כדין דיני כתיבה !!

 

העייני"ן ראש שמאל נמוך מראש ימין - כשר בדיעבד מצד הדין.

ממי"ן סתומות שאלות של סמ"ך - המ"ם הראשונה [אתם] נראה לי ברור שפסול ממש, הוא מתדמה בבירור לסמ"ך. האחרות שאלות תינוק.

ממי"ן פתוחות אינן כתובות כנהוג - שורת הדין שכשר בדיעבד.

הגהת מזוזה

אפשר להגדיל

 

נו"ן [אנכי] הראש רחב יותר מהמושב - כשר בדיעבד.

יו"ד [בין] יש לה כעין מושב מעט ומתדמה מעט לכ"ף - כשר.

אל"ף [ארצכם] הנקודה למטה משוכה ביותר. לענ"ד יש בזה חשש פיסול משום שינוי צורת האות, אך כל העולם מכשיר ואינו שם לב על זה.

וי"ו [ואספת] פסול, הוא נעשה כמין יו"ד.

[וסרתם] ריוח יותר מדי באמצע תיבה.

מ"ם [השמים] צריכה תיקון, אין לה זויות ברורות ואין גגה בולט. בדיעבד נראה שכשר כמו שהוא [ברור שתינוק יקראנו מ"ם].

הפסק ניכר בגג הלמ"ד

התמונה נמתחה קצת וחבל. הלמ"ד יש בה הפסק רחב וניכר, נראה לי שפסול ואי אפשר לתקנה בתפלין.

כ"ף שנפסל

דיו נמרח ממושב הכ"ף. הוא נפסל כי הוא נעשה בי"ת ע"י היציאה של הדיו.

כמה שאלות במזוזה

אפשר להגדיל.
בעיי"ן נגיעה בין שני הראשים, הנגיעה דקה ומותר לגרר.

בתיבת "לבבך" ריוח מדי גדול בין האותיות. צריך לתקן.

הכ"ף ב"ובלכתך" רחב מדי וצריך שאלת תינוק אם אינו רי"ש.

הכ"ף של "ידך" נוגע לשי"ן תחתיה, מותר לגרר הנגיעה.

הזיי"ן הראשון של "מזזות" רחב מדי. צריך שאלת תינוק אם אינו דלי"ת.