צד"י כפופה - היו"ד דבוק בכיפוף מושבה

הצד"י - היו"ד דבוקה בה בכיפוף המושב. אם זו היתה צד"י של בית יוסף - היא היתה פסולה, אבל בגלל שהיא כתב האר"י [היו"ד הפוכה] ולא נראית כעי"ן כלל. נראה לי שמועיל שאלת תינוק ואח"כ מותר לתקנה [ע"י משיכת המושב ימינה].

ראה גם פורום לנושאי סת"ם: יו"ד הצד"י מחוברת למטה מדי

הוי"ו רחבה מדי - שאלת תינוק אם לא יטעה לקרותה רי"ש.

כפי"ן

 הכ"ף משונה קצת - שאלת תינוק.

הכ"ף מרובעת קצת למטה - כשרה.

דלי"ת צרה

דלי"ת צרה - שאלת תינוק [אם לא יטעה בה כזיי"ן].

למ"ד נכנסת תחת אויר הוי"ו

הלמ"ד נכנסת תחת ראש הוי"ו מעט. הסופר כיסה [תמונה שניה] ושאל תינוק, והתינוק קראו קו"ף.

לדעתי הוי"ו כשר, ולא משתנה כלום מחמת כניסת למ"ד מעט לחללו [ולא דמי לדלי"ת שנהפכת לה"א, הוי"ו אינו משתנה לכלום]. והתינוק טועה הוא.

ריוח פרשה - נקבים או חתכים למעט הריוח

 

הסופר השאיר ריוח בשורה הראשונה, וכדי למעט שיעור ט' יודי"ן הפוסלים [במקום שאינו ריוח פרשה] עשה שלשה חתכים אלכסוניים בסכין.

החתכים הללו אינם מועילים כלום להצילו, כי אפשר לכתוב את הט' יודי"ן ביניהם. וממילא נשאר ריוח פנוי הראוי לכתוב בו ט' יודי"ן, שהוא פסול.

כן הדין גם בעושים נקבים קטנים של מחט, אפילו הרבה מהם, אינם מועילים כלום, כי כל חור שהקולמוס ודיו עובר עליו אינו נקב, וממילא חורים הללו אינם מעכבים כלל את הכתיבה.

אבל אם היה חותך חתכים לרוחב הקלף, ממילא היה בלתי אפשרי לכתוב שם יודי"ן, אז יש לסמוך על הפוסקים שכל שנשאר ריוח שאינו ראוי לכתיבה אינו פוסל משום שיעור ריוח.

בעיה גדולה בכתב המיוחס - נקודה העליונה של האל"ף שאין בה שיעור

כבר כתבתי על זה בעבר פורום לנושאי סת"ם: בעיה גדולה באל"ף - אין לו יו"ד עליונה כשרה
והנני חוזר ומעיר - כי בהשגחה פרטית ראיתי שתי כתבים השבוע מכתב המיוחס - ובשתיהם הבעיה הזו - ומצוה לפרסם:

אין ליו"ד העליונה של הא' גוף, יש בה רק קוצים.
היו"ד הזו בודאי צריכה גוף [ושיעור הגוף כאות יו"ד עצמה - כמלוא אות קטנה].

פתח שבין חדר אמבטיה ומטבח

פתח של חדר אמבטיה פטור, ואסור לקבוע בה מזוזה, משום גנאי לקודש, כמבואר בפוסקים [יו"ד ר"ס רפ"ו].

ואע"פ שצד שני של הפתח הוא לחדר המחוייב מצד עצמו [מטבח], ואפילו שזו תהא הכניסה היחידה למטבח, אסור לקבוע בפתח זה מזוזה, לא מצד המטבח וכל שכן לא מצד האמבטיה.

יו"ד צד"י פשוטה דבוקה למטה

היו"ד דבוקה מדי נמוך. מ"מ בדיעבד כשרה, שהרי הירך יורדת למטה מהדיבוק כשיעור מלוא אות קטנה [כשיעור יו"ד] כמבואר במשנת סופרים. [אבל אם היא דבוקה למטה משיעור זה, היתה פסולה].

רגל ימין של ה"א קצרה

רגל ימין של ה"א קצרה [אבל נשתייר בה שיעור מלוא או"ק], ולכן רגל שמאל כמעט עומדת למטה ממנה.

העיקר להלכה, שכל שעומדת השמאלי עדיין מעט מול רגל ימין [ונראית בבירור כה"א ולא כקו"ף או שינוי אחר] יש להכשיר.

חי"ת - צד ימין רחב כרי"ש

לפי דעת שו"ע רבינו צורת החי"ת הוא משתי זייני"ן [או וי"ו וזיי"ן], אבל אם משך את גגות הזייני"ן פסולה. וא"כ זו פסולה לדעתו.

רי"ש מרובעת עם זוית - פסולה

אבל ברי"ש הבאה [תמונה שניה] יש להקל על ידי קריאת התינוק, כי הזוית אינה מושלמת.

יו"ד הצד"י מחוברת למטה מדי

אסור שהיו"ד ימין של הצד"י תהא מחוברת במקום כיפוף מושבה, שבזה מתדמה כעיי"ן, כמבואר בב"י ופוסקים.

למעשה במקרה שלפנינו - יש להכשיר לתקנה ע"י קריאת התינוק שמכירה כצד"י [בנוסף: שבכתב האר"י היו"ד הימני לא דומה כל כך לראש ימין של עיי"ן].

התיקון הוא: להוסיף ולהרחיב מעט את המושב לצד ימין, כדי שחיבור היו"ד יהא מעט יותר לקראת מרכז האות.

מ"ם - חרטום רחב כרי"ש

מ"ם - החרטום רחב ביותר כעין רי"ש. יש מחלוקת הפוסקים האחרונים האם זו כשרה או פסולה. אבל פשוט שללא קריאת התינוק כמ"ם, אין להכשיר אפילו בדיעבד.

במקרה זה תינוק אחד נשאל, וקראה כ"ף רי"ש !!

יו"ד - רחב כרי"ש קטנה. צריך שאלת תינוק.

דיבוק עיי"ן ווי"ו - שי"ן

 

פסול - כי הם נהפכו לשי"ן. גרירת הדיבוק ביניהם הוא חק תוכות.

גג הרי"ש

היחס בין הגג לרגל אינו נכון לכתחילה - הגג קטן מדי ומשונה מעט. מ"מ אע"פ שאינו לכתחילה הוא כשר, מאחר שתינוק יכירנו כרי"ש.

הרי"ש גגה קצר מדי - אף זו כשרה בדיעבד.

הבי"ת משונה קצת - נראה שראוי לשאול תינוק האם יכירנה, ואף לתקנה לכתחילה.

תי"ו - הפסק ניכר בגגה

ההפסק ניכר וברור, וצד שמאל היא נו"ן ממש. אך מצד ימין זה לא זיי"ן ברור (ולכן יש קצת צד להקל, להתיר לתקנה).

בכל זאת למעשה קשה להקל, ולהתיר לתקן במקרה זה. ונראה לפסול, משום דנחשב שאבדה צורת התי"ו.

אל"ף - קו משוך בשוה

האל"ף [אם] נראה לי פסול, כי רוב הנקודה דבוקה לגגה ורק מעט יש בה פירוד מהגג - א"כ היא קו משוך וגולם ופסולה. 

גם אל"ף זה נקודה התחתונה שבה גולם וקו משוך ופסול.

השוה בשתי התמונות - יש לילך אחר רוב ועיקר הנקודה, ולא נתחשב במיעוט הנראה מפורד שיהא נחשב לאיזה ראש או ירך וכו'.

כתיבה שלימה - בשיעור האות

 

הווי"ן - ראשן דק ביוחס לכל גובה האות - ונמצא שיעור נו"ן פשוטה להן.  (רוב העולם אינו מקבל פסול זה. אבל נראה שזו דעת המרדכי ורמ"א כפי שביאר בשו"ע רבינו סימן לב סעיף יט, כ. ראה כתבות שכתבתי תחת התוית "שיעור מלא אות קטנה")

הנו"ן פשוטה [בעיה אחרת] - הראש [הצר] עובר רק לשמאל, ולא לימין. כלומר אינה עוברת לגמרי, אלא רק בולטת כקרן. 

***

גג התי"ו כפליים משיעורו - ונמצאו הירכיים אין בהם שיעור 'מלוא אות קטנה' הראוי להם - כלומר, כשיעור עובי גגן. (יש קצת פוסקים המכשירים עכ"פ בדיעבד, אם נשאר מלוא אות קטנה של אות בגודל רגיל. ולענ"ד קשה לסמוך על זה ללא תיקון, אבל לתקנה [בהוספת דיו - אם זה אפשר] יש לסמוך עליהם [אבל לא בחקיקה משום ח"ת]).

זיי"ן מושבה מעוקם לאחור כנו"ן הפוכה

 

הזיי"ן הראשונה בודאי פסולה - היא כעין נו"ן הפוכה.

הזיי"ן השני יש להכשיר.

הדלי"ת הזו ספק אצלי - שמא נשתנה צורתה - ונראה שמועיל שאלת תינוק.

גם סיבוב הרגל בחיתי"ן היא בעייתית [לדעת שוע"ר שהחי"ת מורכבת מתרי זייני"ן].

מזוזה פסולה

 

המזוזה פסולה - הכתב גרוע, ואפשר יותר גרוע [סופר שאינו כשר...]

נפשך - הנו"ן פסולה אין לה מושב, הפ"א כשרה בדוחק וצריכה תיקון כי אין שיעור מספיק לנקודה (היא יותר משוכה בשוה)

דלי"ת - שאלת תינוק.

מ"ם - עגולה מאוד מצד ימין (למקדש מעט נראה שהיא פסולה) לשיטת רבינו שאל"ת.

נפשכם - כנפשך.

עיי"ן - קשה לראות מהצילום. אבל אפשר שלא נשאר מספיק דיו בסיום מושב העיי"ן, והדיו הנשאר היא צורת טי"ת ??

חי"ת של וחרה - חתימת יד הסופר? כל מי שעושה החי"ת בוי"ו שמאלי, מעיד על עצמו שאינו סופר ראוי וגומר.

נו"ן כפופה ביותר, כתב פשוט

נוני"ן כפופות ביותר - אין בזה פסול.

אלפי"ן גסין - כשרות בדיעבד.

אין תגין מתחת לכ"ף פשוטה - המתייג מזלזל או שכח !

שאלות על נו"ן

 הנו"ן הזו פסולה, אין לה צורת נו"ן (היא יותר ככ"ף).

יש הפסק בנו"ן. מאחר שתינוק מכירה, מותר לתקנה בתפלין [שלא כסדרן].

למ"ד

 

הלמ"ד הזה שאלת תינוק. היא בקושי כשרה, כי צוארה לא ניכרת מספיק מהגג. מ"מ היות שהצואר ניכר לעצמה מעט, הרי זו כשרה.
ראה גם פורום לנושאי סת"ם: שאלות בצורות אותיות

שאלות על דלתי"ן ופאי"ן

 

הדלי"ת יש בעקב פגם - נראה לי שאם תינוק מכירו [כלומר שאלת תינוק] מותר לתקן העקב.

הפ"א הנקודה אינה מכוסה על ידי מושב הפ"א. נראה לי, שחייב הנקודה להיות תוך חלל הפ"א כלומר שהמושב עובר ומכסה מתחת לנקודה.

הדלי"ת [בשורה אחרונה 'ידכם' - לא מסומן] העקב מאוד עגולה [ראה הגדלה] - נראה לי שצריך לשאול תינוק ואם יקראנה דלי"ת לתקן צורת העקב.

יו"ד כחי"ת קטנה

היו"ד הזו פסולה.

חי"ת - הפסק בין רגל שמאל לגגה

החי"ת יש בה הפסק בין רגל שמאל לגגה - הפרי מגדים פוסלה משום שנעשית כה"א.

אמנם נראה העיקר להתיר לתקנה, משום שאין זה ה"א כלל [שאין עושין ה"א בחטוטרת, ואף בדיעבד היא פסולה לה"א, לרוב הדיעות], ועוד שלא נשתנית צורתה וכל רואיה יכירה כחי"ת. לכן נראה העיקר להתיר לתקנה.

הקו"ף נתמלא קצת דיו בחללה ולכן יש קצת להסתפק האם נתבטל שיעור ירך. נראה שהיא כשרה ומותר לגרור עודף הדיו.

לענין החי"ת ראה גם פורום לנושאי סת"ם: הפסק ניכר בחי"ת בין הירך לגג

יו"ד - חסר באמצע גופה

היו"ד חסר דיו מגופה - אם חסר רובה פסולה, שאבדה צורת האות. [כדאי לראות הגדלה]

הדלי"ת הזו אינה לכתחילה, כי רגלה פשוטה ישר ולא בשיפוע וגם ראשה עובר מימין הרבה. ומ"מ בדיעבד כשרה ללא שאלה.

נפסקים ברגל התי"ו

שתי הנפסקים הללו ברגל שמאל התי"ו, אע"פ שההפסק ניכר. מכל מקום מותר לתקנה [בתו"מ], כי האות ניכרת היטיב ולא נשתנתה לצורת אות אחרת (כמבואר בשו"ע סימן לב סעיף כה, ושוע"ר שם).

יו"ד ללא גוף

נראה לי שהיו"ד הזו פסולה, כי אין לה גוף כלל. אלא היא קו פשוט [משוך בשוה] ומחוברת לקוצי שמאל שלה.

במלים אחרות: גולם [ללא חלוקה של ראש ורגל] וקוצי שמאל של מעלה ומטה, אבל חסרה הגוף של האות.

וגם אם הייתי מחשיב החיבור הדק הזה לראש משהו, הרי זה כעין וי"ו קטנה (ולא יו"ד. אבל באמת לא נראה להחשיב זה אפילו לראש וי"ו קטנה, כי היא מושפלת מדי מהיות ראש לאות וי"ו או יו"ד).

צד"י פשוטה

שאלה:  מישהו העיר לי, שהצד"י בעיה - כי אי אפשר להכיר האם הירך יוצא מראש ימין או מראש שמאל. האם זה נכון?

תשובה:  יש רב אחד שמורה כן למעשה, אבל כל העולם אינו מסכים עמו בזה. והדבר פשוט להלכה שזו צורת צד"י כשרה ומהדורת, ואין בה שינוי צורה כלל.

(ולא איכפת לי, מה שאפשר לראות הירך יוצא או מצד ימין או מצד שמאל.

אבל אם יהא הירך יוצא בצורה ברורה מצד ימין, וראש שמאל מחוברת בה - [כעין צד"י פשוטה הפוכה מימין לשמאל], ודאי אינה צורתה לכתחילה. ולענין פסול יש לדון בדבר - כמה השינוי גדול, אבל אינו פסול מוכרח).

נגיעת יו"ד לכ"ף פשוטה

יש פוסלים משום שנעשו ע"י הנגיעה כצד"י פשוטה. נראה לי להקל בשעת הצורך על ידי הכרת תינוק שיקראם כהלכתן, ומותר לגרר ביניהם.

שיעור ירך

 

הרי"ש ירכה קצר מדי - וכנראה פסול, משום שאין בה מלוא אות קטנה [ביחס לעובי גגה].

אם תינוק יכול לקרותה, מותר לתקנה (כדין כתיבה מועטת שהתיר מהר"ם לתקן נפסקים).

הרי"ש [ישראל בשורה א'] יריכה קצרה ויש בה דקות קוץ שיורד להשלימה. נראה לי שכשרה בדיעבד, ומותר להוסיף עליה לתקנה להשלים מלוא שיעור יריכה.