שתי שאלות על וי"ו

לדעתי הוי"ו הזה - גולם ופסול.

ראש הלמ"ד נכנס תחת הוי"ו - יתכן כי נשתנה לצורת גימ"ל. יש לכסות [כתמונה הבאה] מתחת לוי"ו ולשאול תינוק.

יש לכסות מה שמתחת לקו האדום של הריבוע המסומן - כדי שלא ייראה גוף הלמ"ד.

נגיעה מנקודת הפ"א לגופה

יתכן שלעין נראית נגיעה מהנקודה למושב. מה דינה?

לדעת שו"ע אדמו"ר הזקן [באות אל"ף, והוא הדין בכל הנקודות שנוגעות לגוף האות, במקום שאינן צריכין ליגע] האות כשרה, כי נגיעה דקה של האות לעצמה אינה פוסלת (ולא כשיטת פוסקים אחרים המחמירים בכך לפסול).

בכל מקרה מצוה לגררה, כדי לקבל את צורתה הנכונה לכתחילה. וגם כדי לצאת דעות הסוברים שזה נקרא אינו מוקף גויל כלפי עצמו [ראה במקדש מעט לאות אל"ף] וחייב בגרירת הנגיעה.

כל המדובר הוא בנגיעה שאינה משנה את צורת האות.

שאלות על יו"ד, תי"ו

גוף היו"ד [יצאים] עובר מעט ימינה על הירך - האם יש כאן חשש זיי"ן?

לא. כל תינוק יכירה כיו"ד, והיא כשרה.
ראה עוד: פורום לנושאי סת"ם: שאלות קו"ף, יו"ד

התי"ו [וכתבתם] ירך שמאל קצרה, והיא דומה למין פ"א פשוטה. - משמעות הפמ"ג ומשנה ברורה [במ"ס אות ת] לפסלה, כי דומה למין פ"א פשוטה. (יתכן ששורת הדין במקרה זה - שהוא שאלת תינוק בלבד).
ראה מקרה יותר גרוע: פורום לנושאי סת"ם: כתב מפוקפק
ראה עוד:  פורום לנושאי סת"ם: שנה חדשה - ושאלותיה

צד"י

הצד"י - ירך ראש ימין נכנס לצואר יותר מדי למטה, ועלולה להידמות לעיי"ן. צריכה שאלת תינוק.

שאלות על אל"ף

האל"ף הראשונה - רגלה תלויה מדי בגבהה - צריך שאלת תינוק, ורק לאחר הקריאה של תינוק כשרה.

האל"ף השניה - היו"ד עליונה גדולה מדי ונראית כמין דלי"ת - בדיעבד כשרה. 

שאלות על תי"ו

נראה לי שהתי"ו הזו פסולה - אבדה צורתה, בגלל משיכה ארוכה של מושב רגל שמאל. 

התי"ו הזו אינו לכתחילה, כי רגל שמאל אינו בצד שמאלו. מ"מ בדיעבד נראה שמועיל היכר תינוק.

גוף היו"ד

היו"ד יש לו ראש [גוף] בצד שמאלו - עוקץ שמאל של ר"ת, אבל אין לו כמעט גוף בצד ימין.

נראה לי שהוא כשר [בדיעבד - כלומר אחר המעשה]. ופשוט שמצוה לתקנו להשלים גוף שלם עם דיו.

יו"ד גדולה מדי

היו"ד אמנם כשרה ביחס לעצמה, אבל היא גדולה מדי ביחס לתיבה שבתוכה היא נמצאת - ויש כאן בעיה של "כתיבה תמה" של יחס האותיות בתיבה זו לזו, כמבואר בדברי האחרונים בבעיה של "פן" כאשר הנו"ן פשוטה אמנם כשרה, אך ליד הפ"א היא נראית כזיי"ן.

ונראה שכאן מותר לתקנה בגרירה, למעט את עביה, כי אין חק תוכות אלא בעשיית צורת האות, וצורת היו"ד הזו עליה.

ראה דוגמא נוספת:  פורום לנושאי סת"ם: יו"ד גדולה מדי

כ"ף פשוטה נמחקה גגה

חצי מגג הכ"ף נמחקה, ונהפכה לנו"ן פשוטה - ופשוט שנפסל הפרשה.

הכתב הוא זול - אבל אי אפשר שלא להזכיר את בעיית היודי"ן - לפי פסקי הרמ"א ושו"ע רבינו בסימן לב, בדיני שיעורי ירכי האותיות - היו"ד בשורה הראשונה [ישראל] אינה יו"ד כשרה כלל. (אלא ממש שיעור וי"ו).

נו"ן פשוטה קצרה מדי - שיעורה כזיי"ן

הנו"ן נראית כנו"ן בגלל שיורדת משיטת הכתב, אבל ראשה עבה כפליים מהרגיל [שתי עובי הקולמוס] וירכה בערך ראשה רק כפולה משיעור עובי הראש - וא"כ היא זיי"ן ממש ופסולה.

שאלות בצורות האותיות

אני לא יודע האם הקוצים היורדים מהמ"ם הם עושים שינוי גמור בצורתה והיא פסולה, או שמא מועיל קריאת התינוק.

אם היה מועיל קריאת התינוק, יכולנו למחוק את הקוצים הללו אחר שיקראנה כדין.

למ"ד קצת משונה - צריכה שאלת תינוק (ואחר שיקראנה, מצוה לתקנה כצורתה הנכונה לכתחילה).

זיי"ן משונה קצת

הזיי"ן השני משונה מעט, חיבור ירכה לצד ימין מדי ולא באמצע הראש, וגם יריכה ארוכה מעט מהמדה.

תינוק נשאל - וקראה ד' !!

מבית עכדים

הבי"ת הזו פסולה, היא ממש כ"ף.

סמ"ך עם קוצים קטנים למטה

לסמ"ך יש קוץ קטן [יורד] בצד ימין, בנוסף לעוקץ הרגיל [הבולט שמאלה] בסיום המושב שמצד שמאל - בכתב המיוחס לאדמו"ר הזקן.

אין כאן שום בעיה, משום שצורת גופה ברורה שהיא סמ"ך, ולא מין מ"ם סתומה. (בכל זאת עדיף למחוק הקוץ הקטן שבצד ימין, כי הוא ללא צורך).

יו"ד גדולה מדי

היו"ד אמנם יש בה צורת אות, אבל היא אינה משתווה כלל לשאר הכתב, והרי אינה נקראת עם הלמ"ד, כדי להיות תיבה אחת. ולענ"ד הרי זה בעיה של "כתיבה תמה" כלומר אינה כתיבה תמה וברורה.

על דרך מה שחששו האחרונים בתיבת "פן" שהנו"ן היתה ארוכה כשיעורה, אך ליד הפ"א היא דומה לזיי"ן, ואינה נקראת עמו.
ראה עוד דוגמאות תחת התוית [למטה] כתיבה תמה - אות שאינה נקראת בגלל שאר אותיות התיבה

דלי"ת או זיי"ן?

נראה לי שהיא פסולה, היא דומה לזיי"ן.

שאלות על יודי"ן

נראה לי שהיו"ד הזו פסולה, כי היא דומה לזיי"ן קטנה. (אפשר שמועיל בה שאלת תינוק ??)

היו"ד [והיו] יש בה מעט ירך ימין, מותר לתקנה שלא כסדרה בתפלין ומזוזה.

ה"א - שינוי גמור

לעניות דעתי הה"א הזו [הראשונה בשם ק'] - מחמת מספר שינויים, כבר נשתנה צורתה, ואינה כתיבה תמה.

ראש העיי"ן רחב מדי

ראש שמאל של העיי"ן רחב מדי - אני חושש לשינוי צורת האות.

חרטום המ"ם - גולם

חרטום המ"ם הוא גולם, כי אין לראש. בקול יעקב [בשם אמרי שפר] פוסל, ולדעתם אסור לתקנה שלא כסדרה.

הפסול הזה אינו מבורר דיו. ובכל אופן פשוט שלפי דעת הצמח צדק ומקדש מעט [הסוברים היתר תיקון גלמים שלא כסדרן] מותר לתקנה.

יש כאן עוד בעיה הריוח בתוך התיבה - וחייבים לתקנה להרחיב מעט את ראש הו' וכן את צד ימין של העיי"ן כדי לקרבם. כמו שהוא כעת הוא נראה כשתי תיבות.

רגלי תי"ו וה"א, מילוי הפ"א

מילוי הפאי"ן מוגזם. המילוי צריך להיות דק יותר (אמנם אין זה פסול).

רגל הת' וכן רגל הה' אינם עומדים בצד ימין של הגג כפי שצריך להיות לכתחילה. והכוונה "בימין הגג" - לא רק שיהיו נוטות לצד ימין של האות, אלא גם חיבורם לגג הוא בצד ימין של הגג דוקא. אמנם בדיעבד כשרות, אבל רק בדיעבד.

משקוף אינו מכוון לשער

שתי תמונות של אותו שער. דלת סורגי ברזל תלויה בקירות אבן, אבל המשקוף אינו מכוון מעל הדלת [השער] אלא עומדת לפני השער מופרדת ממנה, בשיעור טפח או יותר.

פתח זה פטור ממזוזה. ונקרא בלשון הגמרא "פיתחי שימאי" פתח ללא תקרה ומשקוף מתוקן מעל.

יתכן שגם פס הברזל מעל השער, לא נעשה כלל לשם משקוף, אלא להחזיק את צינורות החשמל, ואז אין לו דין משקוף כלל. [הוספה זה הוא רק לרווחא דמילתא בלבד, ועיקר הפטור מטעם הראשון].

טי"ת פסולה - אין לה מושב

אין לה מושב. (ולענ"ד אי אפשר להכיר האם זה טי"ת או חצי עיי"ן. במלים אחרות: איני יודע אם זה ט' שחסר מושבה, או עיי"ן שחסר מושבה).

הוספה מאחורי המזוזה

מעניין. אני לא יודע מי הנהיג דבר זה.

לדינא, אין זה פסול. אבל לא ראוי להוסיף כלום במזוזה, חוץ ממנהגי ישראל הקבועים.

שאלות בשינוי צורת האות

 הבליטה בטי"ת מדמה אותו מעט לעיי"ן - צריך שאלת תינוק. במקרה זה תינוק קראה עיי"ן, ופסלה.

בליטת פסיעה לבר מוגזמת - שאלת תינוק האם יטעה בה כתי"ו או לא.

מ"ם סתומה פסולה

הממי"ם המסומנות כולן פסולות !!!

גופן סמ"ך ולא מ"ם כלל, הקוץ הדק [זכר לריבוע] לא מועיל כלל להפקיע את הצורה הכללית של גוף האות. גוף אות מ"ם סתומה היא מרובעת, וגוף הסמ"ך היא עגולה - ואלו עגולות הן.

שאלה חמורה על נו"ן

אני דן כאן על הענין, ולא על הנו"ן הזה בדיוק שנמצא בתמונה (כי זה מצב עדין, ואיני סומך במאה אחוז על התמונה, אלא צריך לראות דבר זה במציאות) -

נו"ן שצוארה יורד (ישר אנכית) למושב במרכזה, והמושב אינו בולט [בעיקרו] שמאלה, אלא הוא בולט לשני הצדדים בשוה - פסול, משום שינוי צורת הנו"ן.

רגל הד' שבורה

רגל הד' צריכה להיות ישרה בשיפוע מעט כלפי חוץ כמבואר בבית יוסף, על פי הגמרא בשבת "פשטא כרעיה".

כאן הרגל שבורה - בעיקום כלפי פנים וחוזר ויוצא כלפי חוץ, אין זה צורתה לכתחילה. אמנם בדיעבד כשרה, כי צורתה הכללית משתמרת, ולא נשתנתה לצורת אות אחרת.

(הסוברים שצואר הנ' ורגלי הת' שהם שבורות יש בהן משום שינוי צורת האות, בודאי גם כאן יאמרו כן. אלא שאין הלכה כן, אלא בדיעבד שבירת צואר הנ' אינה מעכבת בצורתה).

נפל טיפת דיו

לעניות דעתי הנו"ן הזו פסולה, -

מחמת שנפל טיפת דיו וכיסה את המושב, כבר אי אפשר לדעת האם זו נו"ן או שמא היא גימ"ל.

לענ"ד אין זה נחשב לכתיבה תמה - כתב תם, האות אינה תמה בהיכר שלה כנ' בדקדוק ולא גימ"ל.

שאלות על תי"ו וקו"ף

הקו"ף קצת מוזר, ורגלו קצרה - ראוי לשאול תינוק. [אם קוראה ראוי לתקנה, להאריך מעט רגלה].

התי"ו רגל שמאל שלה יוצא מאמצע גגה או יותר בצד ימין של הגג. דינה כרגל שמאל של ה"א התלויה באמצע גגה שפסולה לכתחילה [כלומר אם אפשר לתקנה], וכשרה בדיעבד [אם אי אפשר לתקנה].

שאלה על ז'

ז' ראשונה בתיבת 'מזזות' - שאלת תינוק שמא יטעה בה כד' או כו'. (נא לקחת בחשבון שזה רק צילום)

נפסקים

ההפסק בזרוע של השי"ן גדולה מאוד. לפי המשנה ברורה אי אפשר לתקנה [שלא כסדרן]. אמנם לדעת הצמח צדק אפשר שמותר לתקנה.

בתיבה 'פן' הנו"ן קצרה מהפ"א - צריך להאריכה, שהרי ליד הפ"א היא נראית כעין ז'. ומעוד סיבה - האותיות הארוכות חייבות לירד משאר הכתב. 

הפסקים בתיבה 'שמע' - דינם כנ"ל לפי המשנה ברורה אי אפשר לתקנם, ולפי הצ"צ נראה שכל שתינוק יכיר מותר לתקנם.

תג על כ"ף

בתיבה זו [ידכה] בתפלין יש תגין. וכבר דנו האחרונים האם יתכן שמחמת התגין יהפך הכ"ף - ללמ"ד.

במקרה שלפנינו אין בעיה, כי התג דק ושאר התגין מוכיחין עליה היטיב, כך שאינה נדמית כלל ללמ"ד.

הבעיה תהא במקרה, והתג השמאלי עבה יותר וגבוה מעט.

ראה עוד מאמרים בנושא זה:
פורום לנושאי סת"ם: כ"ף עם תג גבוה
פורום לנושאי סת"ם: כ"ף עם קוץ דומה ללמ"ד
פורום לנושאי סת"ם: מעשה שהיה ב"ידכה"

רי"ש בעייתית

הרי"ש הזה משוכה מאוד כלפי מטה באלכסון, ואין לה צורה הרגילה של גג ורגל. ועוד בעיה, קשה להעריך האם יש לרגל שיעור יו"ד [מלוא אות קטנה].

אמנם אין זה צורתה הנכונה, אבל נראה לי שאם תינוק קורא לה רי"ש, מותר לתקנה בהוספת דיו להיטיב צורתה.

נו"ן מקולקלת, דלי"ת פסולה

לנו"ן הזו אין צורת אות - פסולה.

הדלי"ת פסולה - הירך יוצא מהמרכז של הגג [זה לא כתיבה תמה, כי איני יודע אם זה ז' (פסולה) או ד'].

ריוח בתוך התיבה

הריוח בתוך תיבת 'הוציאנו' בין הנו"ן לוי"ו מדי גדולה, מ"מ יש להכשיר בדיעבד, כי כלפי הרווחים שבין התיבות ניכרת היטב שהיא תיבה אחת, ולא חלוקה לשתים.

רגל ימין בה"א ותי"ו קצרים מהשיעור

רגל ימין בה"א קצרה מהשיעור. היא צריכה להיות ארוכה כמלוא אות קטנה שהיא שוה לעובי גגה של הה"א הזה. ואין בה שיעור הנ"ל, ולכן היא פסולה. בנוסף יש בעיה שהעירו האחרונים שרגל שמאל יורדת למטה מירך ימין.

בכל זאת על ידי הכרת התינוק, מותר לתקנה גם בתפלין ומזוזה.
דרך אגב: היו"ד [לבניך, לא מסומן] כפופה מאוד עד מעבר לצד שמאל, יש מחמירים בזה משום שנדמית למין כ"ף. לענ"ד אין להחמיר בזה, כל שצורת היו"ד ניכרת.

בתי"ו [השניה של ונתתי] אותה בעיה, רגל ימין קצר מהשיעור [מלוא או"ק] (אבל לא איכפת לי שירך שמאל יורדת מירך ימין, כי בה"א יש בזה חשש לשינוי צורת קו"ף או דומה לה, משא"כ בתי"ו) - והיא פסולה.

מ"מ על ידי קריאת התינוק מותר לתקנה, כנ"ל.