מ"ם סתומה עקומה

המ"ם בסיום השיטה עקומה כלפי מעלה - ספק מ"ם ספק סמ"ך.

נראה שמועיל קריאת תינוק [לדעת אדמו"ר הזקן, אמנם לפי דעת המקדש מעט אפשר שהיא פסולה כ"חצי סמ"ך"].

יו"ד שהרגל עבה ביותר

הרגל עבה ביותר, והראש בולט רק מעט. נראה לי שאין זה כתיבה תמה, כי הראש שצ"ל עיקר - הוא טפל לרגל.

אם היה מקום להמשיך מעט את הראש להכשירו, היה אפשר, אבל כאן אי אפשר כי זה בשם קדוש, אין מקום ואי אפשר למחוק מהה"א.

יו"ד דומה לחי"ת קטנה

צריך שאלת תינוק, כי היא דומה מעט לחי"ת קטנה.

יו"ד דומה לרי"ש קטנה

היו"ד גדולה ודומה לרי"ש. צריך קריאת התינוק (כדין יו"ד המתדמה ללמ"ד קטנה, שתלוי בקריאת התינוק)

ו' ונו"ן דבוקים מעט או קרובים לנגיעה

יש ביניהם קרוב לנגיעה [גם אם היתה נגיעה דקה ממש - שתי המקרים יהיו שוים בדינם] -

יש מדמין בדבר זה לנשתנו לצורת תי"ו, ואסור לגרור ביניהם משום חק תוכות.

העיקר שאין זה תי"ו כלל, כי אין עושין תי"ו בגג שבור המחבור בחטוטרת, ואף אינו כשר כלל באופן כזה, ולכן לא נשתנו הו' ונ' לתי"ו, ומותר לגרר ביניהם כשאר נגיעות דקות בין אותיות.

דיבוק עב בשם ק'

בכתיבת השם נדבק גג הה"א כולו ללמ"ד -

יש לשאול תינוק, אם יקרא את הל' - יש למחוק גג הה"א לבד ולהמשיך בכתיבה, ולא לגרור כלום מהלמ"ד (ולסמוך על הפוסקים שאף דיבוק עב ולא נשתנה צורתה, מותר לגרור הדיבוק),

ואם התינוק לא יקרא הל' [א"כ בטלה צורתה] אזי יש לבטל תחילה צורת הלמ"ד, ואח"כ למחוק הגג של הה"א. אבל אם ימחוק קודם גג הל' אזי תיראה שם 'אל' שאסור למחקה.