שו"ע אדמו"ר סימן לב
סעיף טז
כבר נתבאר שצריך להיות כתיבה תמה
ושלימה, לפיכך צריך שלא יהיה בקלף שום נקב במקום שיכתוב, ואם כתב במקום נקב פסול
מפני שאינה כתיבה תמה ושלימה אלא מופסקת. ואפילו אם אין הנקב מפסיק כל עובי האות
מעבר אל עבר אלא הוא באמצע העובי ודיו מקיפו מכל צד, מכל מקום באותו מקום הנקב היא
מופסקת וחלוקה לשתים.
ואפילו אם יש בעובי שמב' צדדי הנקב
כשיעור עובי הצריך לאות זו, ואפילו אם גם יש באורך האות עד הנקב כשיעור אורך הצריך
לאות זו, מכל מקום כיון שאנו חושבים הנקב לפיסוק בגוף האות א"כ אין שם היקף
גויל לאורך האות שעד הנקב וכן לעובי שבצדדי הנקב אין שם היקף גויל במקום הנקב,
והאות צריכה להיות כולה מוקפת גויל מכל רוחותיה, שלא יהיה משהו ממנה בלא היקף גויל.
והגויל שבסיום העובי שמצד זה של הנקב אינו מועיל להעובי שמצד זה מפני שהנקב מפסיק
ביניהם וחולקם לשנים, וכן הגויל שבסיום אורך האות שלאחר הנקב אינו מועיל לאורך
האות שעד הנקב.
(ומכל מקום אם יכול לגרור מן עובי
שמצדדי הנקב שישאר קלף חלק מפסיק בין הנקב לעובי האות שבצדו, וכן אם יכול לגרור מאורך
שלמעלה מהנקב ואעפ"כ ישאר כשיעור אורך הצריך לאות זו, הרי גרירה זו מועלת,
אפילו אם כבר כתב הרבה אחר אות זו ואין בזה משום שלא כסדרן, כיון שאין פיסול באות
זו אלא משום היקף גויל כמו שיתבאר):
נשאלתי על לשון רבינו כאן, שכתב:
ואפילו אם אין הנקב מפסיק כל עובי
האות מעבר אל עבר, אלא הוא באמצע העובי ודיו מקיפו מכל צד .. ואפילו אם יש בעובי שמב' צדדי הנקב כשיעור עובי הצריך
לאות זו.
משמע שיש שיעור עובי לאות - כלומר
לעובי גג האות, או לעובי ירך האות.
אבל להלן בסעיף יח כתב רבינו
"נשאר מעביה חוט דק שלם כשירה .. שהרי לא נתנו שיעור לעובי האותיות .."
??
ונראה לי ביאור דבריו "כשיעור
עובי הצריך לאות זו" לא בא ללמד שיש שיעור לעובי האות, אלא שבמקרה זה [שניקב
בעביה] צריך לאות שיעור לעובי – מטעם אחר. כלומר, אם ניקב בעביה של הגג או הירך, ואפילו
נשתייר בעביה עובי הצריכה לה, מ"מ פסולה משום שאינה מוקפת גויל, כדמבאר בהמשך.
ופירוש הדבר, דמסיים בסוגריים (ומכל
מקום אם יכול לגרור .. – כלומר אם לא יהא בעובי הנשאר מצד הנקב כדי לגרור, הרי לא
תוכל בשום אופן להיות מוקפת גויל, אלא אפילו יש בה חוט דק שלם [כמבואר בסעיף יח,
דאין שיעור לעובי האות עצמה] ועוד יש בה שיעור הצריך לה כדי לגרור ותשאר
חוט דק זה השלם מוקפת גויל אחר הגרירה, מ"מ כל עוד שלא גירר בפועל, הרי אין
האות מוקפת גויל כפי שמבאר. (ודלא כמשמעות סעיף ה' לעיל, שאם האות ארוכה ויש בה
כשיעור כשרה, אפילו לא גרר הדיבוק, או שיש לחלק בין שתי הנושאים, ועכ"פ
משמיענו הכא דלא סגי בכדי גרירה, אלא בעי גרירה ממש).
[וכן יש לדייק בסיפא של הסעיף בסוגרים, שמבאר שאחר הגרירה ישאר שיעור אות - רק לגבי אורך האות, ולא לגבי עביה. דו"ק].
נמצא מה שכ' כאן "הצריך"
הוא לא צורך שיעור עובי האות, אלא לצורכה לגרור סביב הנקב כדי שתשאר מוקפת גויל,
אבל לעולם עובי האות עצמה אין לה שיעור.
ראה גם מה שכתבתי בביאור סעיף זה https://hebrewstam.blogspot.com/2014/12/blog-post_44.html
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה