סיום גג האל"ף עולה ונדבק בקוצו של יו"ד - הגורם להם ליראות כמין עיי"ן. יש בראשונים שפוסלים דבר כזה [שיטת היראים] מכיון שנשתנה צורת הא' למין עיי"ן. אבל ברור בדברי שו"ע רבינו שאין לפסול רק בגלל השתנות כזו, אלא עד שתאבד צורתה לתינוק. ולכן כאן אם תינוק יקראם ליו"ד ולאל"ף כדינם, הרי הן כשרות, ורק צריך להפריד ביניהם מטעם היקף גויל.
בנקודה העליונה שבא' יש חור הניכר לעין. הספק, אם זה אירע מתחילת הכתיבה או לא [המגיה אמר שקשה מאוד לתקן דבר כזה בגרירה בגלל חלישות הקלף].
בפשטות דין 'היקף גויל' הוא דין תורה (וכ"כ פמ"ג) וספיקו להחמיר. כלומר, לפסול עד שנדע מאיזה סיבה ראוי לנו לומר שקרה החור אחר הכתיבה. (מה שמבואר באחרונים שחזקה שיצא מתחת ידי הסופר דבר מתוקן כו'. קשה לומר חזקה זו כיום [אלא בסופר מובהק וירא שמים שמקפיד מאוד לבדוק הכתב לפני שמוסרם הלאה], שרוב הסופרים מניחים הפרשיות למגיהים להגיה כו'.
הסופר תלה קו המחבר את היו"ד התחתונה לגוף האל"ף בקצה ראש הגג. אמנם כן משמע בקצת ראשונים (כפי שכתבתי באותיות הרב), אך אין המנהג כן היום, אלא מקפידים שקו הגג יעבור על הקו המחבר משהו (ונימוק המנהג ביארתי שם).
האל"ף כשרה, אך ראוי לתקן הדבר להיטיב צורת האות כתמונתה של לכתחילה [היום].
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה