בערוך
השלחן (סי' לב סעיף ד): "בכל אות גופה יש בו קודם ומאוחר כגון בה"י, יש
לו לכתוב מקודם הדלי"ת ואחר כך היו"ד, וכמו כן בכל האותיות, ומ"מ
אם הקדים המאוחר לית לן בה, דכל זמן שלא נגמרה האות אין זה כלום (פמ"ג)".
כלומר, אין דין כתיבה כסדרן [המעכב] בחלקי האות, ועיקר דין סדר כתיבתה "כתיבה
כסדרן" ביחס לשאר הכתב שבפרשיות והמזוזה, היינו דוקא גמר האות.
וכ"כ
בפמ"ג [השמטה לפתיחה לסי' לב, המודפסת במשבצות זהב סו"ס לח], והדוגמא
שנתן הפמ"ג הוא הקדים נו"ן שבצד"י ליו"ד אינה מעכבת. ש"מ
שבצד"י יש לכתוב קודם היו"ד הימני ואח"כ הנו"ן, אלא שזה רק לכתחלה.
וכן
ברור בבית יוסף [ודאי שזה מקורו של פמ"ג הנ"ל] והעתיקו בשו"ע רבינו
(סימן לו אותיות ט' ע' צ' ש'), דראשי אותיות הללו מימין קודמים בזמן הכתיבה,
לראשים השמאליים. דו"ק שם דהדבר ברור בלשונם, והנפקא מינה שכתבו לענין זה בכתיבת
צורת ראשי אותיות הללו, שלא יהא מעביר על המצוה.
וכן
מבואר בשו"ע רבינו סי' לב סעיף כה דכתיבת המ"ם, קודם יכתוב גוף
המ"ם דהיינו הכ"ף, ואח"כ החרטום שהוא כעין וי"ו. ובסעיף כו שם,
מבואר סדר כתיבת האל"ף, ראשית נקודה העליונה, ואח"כ הגג, ואח"כ נקודה
התחתונה, והנפקא מינה להלכה כמבואר שם בגדרי כתיבה בפיסול, עיין שם.
מכל
זה למדנו שיש לכתחלה למצוה [מדין כתיבה תמה לכתחילה המבואר בשו"ע
רבינו ר"ס לו] לכתוב כל אות כסדר המיוחד שקבלו הראשונים ע"פ הקבלה והמסורת.
וכן
מבואר עוד בכתבי האר"י, בנוגע לכתיבת שם הוי' דיש סדר בכתיבת חלקי האותיות
ע"פ הכוונה המבוארת שם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה