ריוח כשיעור פרשה (דהיינו ט' יודי"ן) באמצע הפרשה פוסל.
מנהג העולם לתקן פסול זה על ידי עשיית חורים בתוך הריוח, כדי שלא יהא ראוי לכתוב שם ט' יודי"ן, וממילא מכיון שלא נשתייר ריוח הראוי לכתוב ט' יודי"ן אינו שיעור פרשה ואינו פוסל.
אמנם יש מפקפקים על היתר זה, וסוברים דמאחר שכבר נפסל הפרשה משום ריוח מיותר כשיעור פרשה במקום שאינה צריכה לא מועיל לתקן עיוות זה, על ידי - הפיכת המקום הפנוי למקום שאינו ראוי לכתיבה [ע"י עשיית חורים לדוגמא].
זכורני שיש תשובה להרב אברהם דוד לאווט (סבו של הרבי) [הובא ביגדיל תורה ברוקלין] שסבר דלא מהני עשיית החורים כנ"ל.
ויש עוד בעיה בעשיית החורים, יש להדגיש שלדעת רבינו בשו"ע סימן לב סעיף יז כל נקב שהדיו עובר עליו אינו נקב ואינו פוסל הכתב. וא"כ אם בא לעשות חורים בריוח הנ"ל, צריך שיהיו החורים גדולים כל כך שאין הדיו עובר עליהן, דהיינו שלכל הפחות נראה החור לעין בלתי מזויינת [ולא סגי בנראה רק נגד השמש] כי פחות מזה הוא מקום ראוי לכתיבה. (ראיתי המון שמנקבים במחט במקום השיעור פרשה, ולא הועילו כלום דראוי לכתוב על הנקבים כנ"ל).
גם צריך להקפיד שלא ישאר מצדי הנקבים [לפניהם, לאחריהם, וביניהם] שיעור הכולל הראוי לכתוב ט' יודין [כלומר, בצירוף כל המקומות הפנויים לפני הנקבים ביניהם ואחריהם], דאע"פ שאין שיעור ט' יודי"ן רצופין במקום אחד, כי הנקבים מפסיקים, לא ברור שזה אינו נחשב לשיעור ריוח הראוי לפרשה. דיש לומר דמ"מ יש מקום לכתוב ט' יודין במקום שהשאיר פנוי אע"פ שלא יהיו [הט' יודי"ן] רצופין.
לכן גם למקילים כנ"ל מוכרח שיהיו החורים ממעטים לגמרי הריוח, שלא ישאר כלל בנשאר מקום פנוי כשיעור ט' יודי"ן.
תמונה מורחבת של הריוח הנ"ל:
תמונה מורחבת של הריוח הנ"ל:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה