א) ברייתא (יומא יא) בשעריך
אחד שערי בתים ואחד שערי חצרות מדינות ועיירות וכו' יכול שאני מרבה בית שער אכסדרה
ומרפסת ת"ל ביתך וכו' יצאו אלו.
וכתבו התוספות [ורש"י ור"ן בסוכה ח ע"ב] דזה שהברייתא
פטרה בית שער ממזוזה - היינו מדאורייתא, אך מדרבנן בית שער חייב במזוזה.
דעתם דהלימוד "בשעריך לרבות שערי חצירות מדינות
ועיירות" הוא דין תורה ממש, ד"שעריך" מיותר ובא ללמד על ריבוי
שערים החייבים במזוזה, בנוסף ל"מזוזות ביתך". וכן פשוט בפי' רש"י
(דברים ו,ט) ובשעריך - לרבות שערי חצירות מדינות ועיירות. משמע דסובר דזה פשוטו של
המקרא, ודין תורה. נמצא דעתם דשערי חצירות ועיירות חייבות מן התורה.
אבל הריטב"א (יומא שם) כתב דכל חיוב שערי חצירות מדינות
ועיירות הן מדרבנן לחוד (וכל שכן חיוב בית שער), וברייתא זו דלמד מהפסוק "ובשעריך"
היא אסמכתא בעלמא. כלומר דבית שער שאינו פתוח לבתים פטור אף מדרבנן, וכל שער שנפתח
לבתים דינו כבית שער בין שהוא שער מדינה ועיר בין שהוא שער חצר או בית שער וחייב
מד"ס לבד.
וברור
לי שדעת הרמב"ם [פ"ו ה"ז וה"ח] כריטב"א, שכן כתב: בית
התבן בית הבקר בית העצים בית אוצרות פטורין מן המזוזה שנאמר ביתך המיוחד לך פרט
לאלו וכיוצא בהן. לפיכך רפת הבקר שהנשים יושבות בה ומתקשטות בה חייבות במזוזה שהרי
יש בה יחוד לדירת אדם. בית שער אכסדרה ומרפסת והגינה והדיר פטורין מן המזוזה מפני
שאינם עשויין לדירה. אם היו בתים החייבין במזוזה פתוחין למקומות אלו חייבין במזוזה:
לפיכך אחד שערי חצרות ואחד שערי מבואות ואחד שערי מדינות ועיירות הכל חייבים
במזוזה שהרי הבתים החייבין במזוזה פתוחין לתוכן. אפילו עשרה בתים [ויש נוסח: פתחים]
זה פתוח לזה וזה פתוח לזה הואיל והפנימי חייב במזוזה כולן חייבין. ומפני זה אמרו
שער הפתוח מן הגינה לחצר חייב במזוזה:
הרמב"ם אינו מזכיר כלל את הריבוי מהפסוק "ובשעריך",
וכתב שכל חיובי שערים הללו בין בית שער ובין שערי מדינות ועיירות וחצירות שוין, והן
רק מפני שבתים פתוחין לתוכן. ומעולם לא נזכר בלשונו שיש חיוב מיוחד של שערים
חיצונים שאינם שערי הבית ממש, אלא רק מהטעם שפתוחים לבתים.
וכ"כ במזוזות מלכים [דף סד ע"ב בשלום ואמת] דסברות
הריטב"א והרמב"ם תואמים, דלשיטתם "בשעריך" לא בא לרבות שערי
חצירות כו' אלא בא ללמד על מזוזות הבית שאינו חייב אלא בשערי הבית, כלומר דוקא פתח
הנקרא שער עם דלת, כפי שביאר הרמב"ם בתשובתו לחכמי לוניל (המובאת בכסף משנה).
אבל שערים חיצוניים הללו שאינן פתחי הבתים פטורים מד"ת, אף אם יש להן דלת, כי
אינן מזוזות ביתך. (ודלא כערוך השלחן [סימן רפו סעיף לד] שכתב שהרמב"ם יפרש "בשעריך"
הכוונה לשערים שדרך שם נכנסים לבית, כלומר וכל בית שער הפתוח לבית חיובו
מד"ת. והולך ערוך השלחן לשיטתו בסעיף ד, עיי"ש. וכ"כ בקרית ספר
דלדעת הרי"ף והרמב"ם חיוב בית שער הנפתח לבתים הוא ד"ת ונלמד מ"ובשעריך").
ונמצא לפי זה המחלוקת הוא מה לימדה התורה מן המלה "ובשעריך".
לרמב"ם וריטב"א בא ללמד שפתח הבית צריך שיהא בו דלת שנקרא שער. וכל
החולקים על הרמב"ם וס"ל דפתח ללא דלת נמי חייב במזוזה מד"ת,
א"כ "ובשעריך" בא לרבות שערי מדינות עיירות וחצירות.
ב) יש לברר לדעת
הרמב"ם דשער בתורה הוא דוקא עם דלת, האם פתחי בית שער ושערי מדינות וחצירות החייבות
[לא מצד עצמם, אלא רק מדרבנן ו]משום שנפתחין לבתים, האם גם בהם צריך להיות שער עם
דלת, או נתחייבו מד"ס אפילו בפתח בלא דלת, כי הפתח מוביל לבית החייב.
ומצד הסברא נראה דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, וכל פתח שאין
בו דלת אינו שער כלל. והרי הברייתא קראה להם שערים, והרמב"ם בתשובתו לחכמי
לוניל העתיק נוסח ברייתא זו "אחד שערי בתים ואחד שערי מדינות" והוכיח ממנה
דבעינן שער דוקא עם דלת, ולא פתח ללא דלת. משמע דגם חיוב בית שער שערי מדינה וחצר
כו' הן רק אם הן שערים כלומר עם דלת, אבל פתחים בלא דלת פטורין, אע"פ שפתוחים
לבתים, משום שאינן "שער" כלל.
[אמנם יש לדקדק את לשון הרמב"ם (שם הלכה ח) "אפילו
עשרה בתים [נוסח אחר: פתחים] זה פתוח לזה וזה פתוח לזה הואיל והפנימי חייב במזוזה
כולן חייבין", משמע אפילו פתחים
ללא דלת (ואפשר שזה נפקא מינה בין גריסא "בתים:" או "פתחים").
דו"ק חילוק ההגדרות "פתח" ו"שער" כפי שביארם בתשובתו
לחכמי לוניל].
ג) על פי הנ"ל דבית
שער חיובו מד"ס ורק משום שנפתח לבתים, ואין בו חיוב מצד עצמו, נראה לי ליישב
תמיהת הכסף משנה על מש"כ הרמב"ם [בהלכה י] "חדר שבבית אפילו חדר
בחדר חייב לעשות מזוזה על שער החדר הפנימי ועל שער החדר החיצון ועל שער הבית שכולן עשויין
לדירה וקבועין". וכתב הכס"מ דזה הדין שכתב לעיל [הלכה ח] "אפילו
עשרה פתחים זה פתוח לזה וזה פתוח לזה הואיל והפנימי חייב במזוזה כולן
חייבין",
ואיני יודע למה נשנה כאן.
ונראה לומר, דנשנה כאן כדי לבאר דחדרי הבית שהן שערים [כלומר
עם דלתות] כל אחד הוא חיוב בפני עצמו מדין תורה, ולא רק שער הראשי של הבית. ונפקא
מינה לקבוע המזוזה על ימין הנכנס בכל חדר מהן על פי היכר ציר הפרטי של אותו חדר דוקא.
משא"כ בבית שער וכל הללו שנפתחים לבית, גם אם יש בהן שער ודלת לא אזלינן כלל
בתר היכר ציר, כי אין להם חיוב כלל מצד עצמם, אלא רק מצד שהן שער ומבוא לבית
החייב, וא"כ על כרחך מקום קביעתם לעולם בצד ימין לכיוון הכניסה לבית דוקא.
ד) דעת הרא"ש דלא
בעינן דלתות לשער להתחייב במזוזה, וא"כ סובר כסברת רש"י ותוס' ד"ובשעריך
לרבות שערי חצירות" הוא דין תורה, ולא מצד שנפתחים לבתים (וכן משמע בתוספות
מנחות לג ע"ב ד"ה דלית עיי"ש, שחיוב חצר הוא חיוב גמור מד"ת,
ולכן נתקשו הרי אין בחצר תקרה).
אמנם חיוב בית שער עצמו לא נתברר בדעת הרא"ש האם הוא ד"ת
או ד"ס. והגם שהביא מחלוקת רי"ף ור"י, דלרי"ף חיוב בית שער
מצד שנפתח לבתים דוקא, ולר"י חיובו מצד עצמו מד"ס, אין זה מכריח שסברת
הרי"ף דבית שער מדאורייתא.
דאפשר סובר הרא"ש כתוס' ישנים ביומא (שם ד"ה אחד שערי מדינות)
לחלק בין שערי מדינות וחצירות דהן שערים חשובים וחיובן מדאורייתא [מריבוי
"ובשעריך"], לבית שער דאינם שערים חשובים, ולכן פטורין מד"ת.
ונראה דר"י סובר כל בית שער חיובו מדרבנן אף בנפתח לבתים,
דאחרת לא היה מחלק בין דאורייתא לדרבנן, אלא היה מחלק כסברת הרי"ף בין נפתח
לבתים או לא, ש"מ דכל חיוב ה'בית שער' אינו אלא מדרבנן, אבל ד"ת פטורין כמבואר
בברייתא יומא הנ"ל. ומה שנתחייבו מדרבנן לא ס"ל לר"י משום שדרכם
באין לבתים, אלא מצד שהן עצמן דומין מעט לבית, ואין נפק"מ אם באין דרכן לבתים
או לא. (וע"ד שנתבאר לענין חיוב בית אוצרות, דעיקר הסברא דחיובן רק מד"ס
ומשום שדומין מעט לבתים, ולמקום דיור). וכן כתב מפורש הר"ן בסוכה שם.
נמצא דאע"פ שנחלקו הפוסקים בחיוב שערי מדינות עיירות וחצרות האם
הן מדאורייתא או מדרבנן, נראה עיקר דעת הפוסקים הראשונים דחיוב בית שער בכל מקרה [גם
בפתוח לבתים] הוא רק מדרבנן. (כן נראה לי עיקר להלכה ולמעשה, שהרי מפורש הדבר
בר"ן ריטב"א ותוס' ישנים [ובסמ"ק, ורש"י סוכה ח ע"ב ד"ה וליהוי], וברור ברמב"ם וסברת ר"י בעל התוספות, ואין
שום הכרח שהרי"ף ורא"ש סוברים אחרת. ודלא כסברת הרבה אחרונים דחיוב בית
שער אליבא דהרי"ף הוא ד"ת. בדעת קדושים סי' רפו ס"ק יג נסתפק בכך, האם
לפי תירוץ השני [ברא"ש, כלומר סברת הרי"ף] האם הוא ד"ת או
ד"ס. ובמקדש מעט שם ס"ק כ"ח וגד"ה סק"ו החליט
דלרי"ף ורמב"ם חיוב בית שער הוא ד"ת, וכן דעת הקרית ספר וערוך
השלחן הובאו לעיל. ובשו"ת מהרש"ם ח"א סי' עא (ד"ה ומ"ש
רו"מ) כתב דאף לר"י אם הן פתוחין לבתים חיובן מדאורייתא).
ה) ונפקא מינה מכל הנ"ל,
נראה לי דלכו"ע אין לילך אחר היכר ציר בבית שער שנפתח לבית, דלעולם הבית עיקר
וחשוב, והבית שער טפל לו. ולא מיבעי לרי"ף ורמב"ם דזה עצם חיוב הבית שער
משום שדרכו נכנסין לבית כנת"ל, דלא שייך כלל המושג היכר ציר בבית שער (וגם בשערי
חצר לדעת הרמב"ם). אלא אף לסברת ר"י דיש חיוב על בית שער מצד עצמו,
מ"מ כאשר הפתח הוא בין הבית לבית שער, פשיטא דחיוב דאורייתא של הבית עיקר,
ולא שייך לומר דהיכר ציר של חיוב דרבנן יגבר על חיוב דאורייתא של כניסה לבית.
[וגם לדעת האחרונים הנ"ל דדעת הרי"ף ורמב"ם דחיוב
בית שער הוא מד"ת, מ"מ זיל בתר טעמא משום שדרכו נכנסים לבתים דוקא,
א"כ גם אם השער נפתח לתוך הבית שער עצמו לא שייך ליזיל בתר היכר ציר, נגד
עיקר חיובו].
ופשוט דלא שייך לומר היות שהיכר ציר נפתח החוצה מהבית, א"כ פתח
זה פטור מדאורייתא [וממילא ניזיל אחר היכר ציר כדי לחייב הבית שער מדרבנן], כמבואר
במנחות לג ע"ב [בסופו] דלא אזלינן בתר היכר ציר בין קיטונית [בית] לגינה על
מנת לפטור הפתח. כן פשוט בכל פתח שבין בית שער ובית, דתמיד הבית עיקר.
ו) ולדידן דנקטינן כרא"ש
ותוס' [וכן דעת הרמב"ן במלחמות (מתאים לפירוש התורה שלו דברים ו,ט דשערי חצירות ועיירות נתרבו מובשעריך כפירש"י), ר"ן סוכה ח] דחיוב החצר עצמה מדין תורה [כי
כן פסק בטור ושו"ע ר"ס רפו], א"כ גם בית שער הנפתח לחצר לעולם חיוב
קביעת המזוזה הוא בצד ימין של הכניסה לצד החצר.
ואף בפתח שבין הבית עצמה לחצר אזלינן בתר היכר ציר, כמבואר בתשובת מהרי"ל
המובא בב"י ופוסקים בסי' רפט (אא"כ החצר פתוחה לרשות הרבים, דאז דרך
הכניסה מבחוץ עיקר, לפי משמעות הפוסקים בטוש"ע שם).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה