הגדרת פסול קובה וזנב

מצינו ב' שיטות בהגדרת פסול קובה וזנב.

א.  דעת הרמב"ם (הל' מזוזה פ"ה) מותר לעשות את המזוזה ב' וג' עמודים ובלבד שלא יעשנה כקובה זנב או עיגול. פי' שהפסול הוא שאין כאן צורת דף. כי הדף צורתה מרובעת או מלבנית, וזו צורה אחרת, ולא צורת דף.

(ובזה ניחא כוונת הרמב"ם "או עיגול" וכן משמע בב"ח יו"ד סי' רפח דפי' שכל הדף עגול, וביאר מה חידש הרמב"ם בזה, עיי"ש. ועוד ניחא, מה דלא נתבאר שיעור היציאה לפסלה כקובה או זנב. משום דלפי' זה הכוונה על כללות הדף, וכולה או רובה אינה צורת דף. ואין לזה שיעור מסויים של יציאות. ודי למבין).

אמנם בטור [והעתיק לשונו בשו"ע] יו"ד סי' רפח נראה שהוא דין ביישור השורות, שכתב שלא יצאו השיטין ומבאר איזה יציאה כשרה ואיזה פסולה. ומקורו פי' רש"י בגמרא מנחות לא.

(אמנם הטור עצמו מביא את הרמב"ם הנ"ל, ונראה ממה שהב"י לא חשבה למחלוקת, וכן בשו"ע מביא ב' הלשונות הן של הטור והן של הרמב"ם, ש"מ שלא ראה בזה שום מחלוקת. כי אפשר דגם לפי לשון זה בטור ושו"ע פי' הדבר שרוב הדף קובה או זנב. והטעם כנ"ל שהוא שינוי צורת הדף).

ב.  אמנם רבני דורינו [עי' משנת הסופר סימן כז ס"ק טז] נהגו להחמיר בג' שיטין יוצאים זו מזו כשיעור אות אחת, דהוי פסול משום קובה. וכן משמעות הפשוטה ברש"י וטור הנ"ל, דנתן הדוגמא בג' שיטין זו למעלה מזו, כל אחת יוצאת מחברתה.

ג.  עכ"פ נראה בודאי שראוי לחוש לפשט הרמב"ם ושו"ע הנ"ל, דכל שעיקר צורת הדף אינה מרובעת אלא צורה אחרת, כגון קובה או זנב [משולשים, ואפילו משופעים במדה ניכרת שכבר אינם נראים כדף] או עגול, לפסלן, משום שאין זו צורת הדף. ובנטיה זו אין צריך שיעור כמה יוצא, אלא העיקר מה נראה כללות המזוזה לעין, ואם בכללותה אין צדי המזוזה [הגליונות] ישרים, אלא עקומות או נטויות באלכסון הרי זו כקובה ופסולה.
אלא שפסול זה הוא דוקא בכל הדף או רובה. אך אין לפסול משום מיעוט שורות שאינן ישרות, לפי סברא זו [אלא לרק לפי שיטה השניה, ולדעתם רק בשיעור יציאה מסויים - שלפחות אות שלימה].

עיין עוד בספר יריעות שלמה פרק ה סעיף ו, ובמה שכתב בהערה שם בשם שו"ת עולת יצחק (ח"א סי' קלז).