ריוח כדי לגול היקף

האם צריך להשאיר ריוח בקלף המזוזה ופרשיות תפלין כדי לגול היקף?

א.  לכאורה ישנה סתירה בדבר, כי בשו"ע הל' מזוזה [יו"ד סי' רפח, וכ"כ רא"ש וטור יו"ד שם] מבואר דבמזוזה צריך להשאיר ריוח לפניה כדי לגול היקף. ואילו בהל' תפלין [אורח חיים סימן לב, סעיף לב] מבואר בפוסקים הנ"ל דאין צריך להניח ריוח כלל לפניה. וכ' הרמ"א דמ"מ נהגו להניח מעט ריוח. פירושו של דבר [פרי מגדים מ"ז ס"ק כג] דאין מניחים ריוח כ"כ כדי לגול היקף, אלא מניחים מעט ריוח יותר מכדי הקפת גויל [ודלא כפי' מנחת סלת בתקו"ת הערה 759, שפי' דברי רמ"א דנהגו להחמיר ולהניח ריוח כ"כ כדי לגול היקף]. דהיינו כמו שיעור אות גדולה או שתי אותיות בלבד [כעין שמניחים ריוח בין הפרשיות בתפלין של יד].

וכ' בביאור הגר"א [או"ח שם] דהפוסקים הנ"ל סותרים עצמם, דדין תפלין כמזוזה, ועל כן צריך להניח בשתיהם שיעור ריוח כדי לגול היקף.

ב.  ולענין סתירת הפוסקים כ' הב"י באו"ח שם, דמכיון שדעת סה"ת דאף במזוזה אין צריך להניח ריוח כדי לגול [ונראה מדבריהם שכן היה המנהג] על כן לא חלקו עליו הרא"ש וסייעתו בתפלין וסמכו על סברתו, שלא להניח ריוח בתפלין.

והוסיף הב"ח, דיש טעם בתפלין דאין צריך ריוח זה, דטעם ריוח זה בספרים כדי לשמרם, שיהא גלילת היקף קלף שומרם [כעין כריכה לספרים שלנו] וכן שייך טעם זה למזוזה שצריכה שמירה לקלף שלה [אפשר ע"ד המבואר בפוסקים לענין בדיקה, דמשום שהמזוזה עומדת בכתלים ומתבלה יותר, צריכה בדיקה יותר מתפלין שהן שמורים בבתיהם]. משא"כ בתפלין שעומדים בבתיהם ואין הידים נוגעות בהן, אין טעם להניח כדי לגול היקף.

ג.  אמנם מצאנו סברת מהר"ם [בתקון תפלין עמוד קסט] שגם בתפלין צריכה ריוח לפניה כדי לגול היקף, וכ"כ בסמ"ק וב"י [או"ח שם] בשם ר' יצחק ב"ר שניאור [מבעלי התוס'].

ולכאורה עכ"פ יש מקום להחמיר כסברת המחמירים הנ"ל. אלא שלא נהגו כן אף פעם להניח בתפלין כדי לגול.

ולענ"ד נראה דאין להחמיר חומרא זה, לפי טעם שאבאר.

ד.  דהנה אם יניח שיעור ריוח כ"כ לפני הכתב, אזי איך יניח הפרשיות של ראש בבתיהם. דהדין בשו"ע [סעיף מה] שיש להניח פתיחת הקלף לצד ימין הקורא שאם היה בא לפותחן ולקרות בהן היה קורא בהן כסדרן, מצד ימין של הקורא העומד מול המניח. ואם יניח ריוח בקלף כדי לגול, נצטרך לדקדק בכיון שיהא שיעור זה בדיוק כך שנשאר הכתב [אחר היקף הקלף כדי לגול] עומד גם בצד ימין. והרי הרבה פעמים יקרה הדבר שפתיחת הקלף תהא לצד ימין, אבל ראשית הכתב לא תהא לצד ימין. לכן נראה שאין להניח כדי לגול [גם לחומרא, דחומרא דאתי לידי קולא היא].

ועוד נראה פשוט שמאחר שכורכין את הפרשיות במטלית ושערות כבר היא שמורה, ואינה צריכה עוד לקלף כדי לגול היקף.

ה.  אמנם מצאנו סברת מהר"ם בתקון תפלין (עמוד קעג) דראשית הקלף יהא מונח לימין. ושמא היה מדקדק דגם ראשית הכתב יהא מונח לצד ימין, שיהא ההיקף כדי לגול בדיוק בשיעור כריכה סביב הקלף פעם אחת, שיהא גם הכתב עומד בצד ימין הקורא. (אמנם קצת דוחק, דלא הזהיר התקו"ת על כך)

ועכ"פ מהר"ם לסברתו הנ"ל דצריך להניח כדי לגול היקף גם בתפלין, ולכן ס"ל דלצד ימין הקורא מקפיד שיהא פתיחת הקלף.

אך פשט הרמ"א (סי' לב סעיף מה) ותרומת הדשן "וראש הפרשה" היינו דראש הכתב יהא מונח. ולכן דקדקנו שלא יניח ריוח כדי לגול היקף, כדי שיהא ראשית פתיחתה של הקלף והכתב אחת, לצד ימין הקורא.

ו.  והנה במזוזה גופא היא מחלוקת הראשונים, וז"ל תוס' מנחות "שמא" יש להניח בה ריוח כו'. נראה לי כוונתם, דלא היה המנהג כן, אלא דמסברא נראה להם שצריך. וכן משמעות סה"ת דלא נהגו.

ונראה שרוב העולם, מעולם לא נהג כסברא זו להניח ריוח, כדביאר בפתחי תשובה [יו"ד רפח שם בשם תשו' שבות יעקב], והטעם כמבואר בסה"ת דאם יניח ריוח כדי לגול אזי יכוסה שם שדי שכותבים בחוץ לשמירה. ומה שכ' הגה"מ שיכול לנקוב הקלף, ס"ל [כסה"ת] דהוי גנאי לנקוב הקלף. ולכן לא נהגו אפילו לחומרא להניח כדי לגול היקף במזוזה (וכל שכן בתפלין). אמנם נוהגים להניח ריוח בצד ימין של המזוזה יותר מבסופה (ראה גם בלשכת הסופר ריש פרק כז), אך לא בשיעור כדי לגול היקף.