.jpg)
מקובל בכל הכתבים שהמושב של העיי"ן נטוי באלכסון ויורד תחת השיטה. משום מה הסופר שלפנינו חושב ונוהג אחרת - המושב ישר ושטוח בתוך השיטה דלא כמנהג. אמנם זה שינוי קטן, ואין בזה עצמו לפסול.
אבל נראה ששינוי אחד מצטרף לעוד שינויים והגיע לידי פיסול.
הנה במלה תשמעו, לבד מהמושב השטוח שגורם לו להדמות מעט לטי"ת, ראש שמאל משוך הרבה [יתר על המדה] וראש ימין הוא מעין גולם.
אמנם יתכן שבאף אחד מהשינויים הללו לבדן, יש לפסול, אך בצירוף כל השלשה נדמה לי שיש בפנינו שינוי צורת האות.
שים לב גם לעיי"ן של בעתו, הוא כעין חצי טי"ת חצי עיי"ן.
how do you machriah to metzaref different problems in these cases to call it a shinui tzurah
השבמחקWhen do you draw the red line?
ר' דוד שואל היאך/מתי אני מכריע לצרף בעיות כדי להחשיב שינוי צורה??
השבמחקהשאלה הזו טובה, ואין תשובה ברורה וחותכת.
אבל באופן כללי - חשוב המראה הכללי של האות. כאשר אני רואה שכללות האות יש בה שינוי מצורתה, ואני בוחן כל פרט ורואה שיש כאן בעצם צירוף של כמה שינויים, הגורמים ביחד להשתנות של כללות צורת האות, לכן נדמה לי שאפשר שעיי"ן זו יש בה שינוי גדול מצורתה.
הסברא הזו בכללות נמצאת בדעת קדושים [לא חיפשתי בדיוק היכן הוא כותב את זה, ואני סומך כעת רק על הזכרון] והוא קורא לה [על שם בעיה דומה בהל' טריפות] "תרתי לריעותא" - כלומר צירוף כמה ריעותות קטנות - לשם כללי אחד של פיסול.