מזוזה עם כמה שאלות

החצים בצד שמאל מראים על כניסת השורות בשיעור כניסת אות גדולה אחת. מקובל היום לפסול צורה זו משום שהיא כזנב.

הביתי"ן יש עליהן תג גדול ועבה, צריכין שאלת תינוק (אע"פ שמסתמא תינוק יכירם).

הוי"ו ראשו מרובע והוא כשר, אלא שלכתחלה צ"ל ראשו עגול ולא מרובע.

יו"ד גופו דק ורגלו עבה [ביחס לגובה האות], ואין בו שיעור נכון של האות כפי שביארתי כמה פעמים.

אל"ף - יו"ד התחתונה גולם

הנקודה התחתונה היא גולם כי אין לה בליטת ראש של היו"ד התחתונה, אלא קו משוך והיא פסולה. לפי הנוהגים לתקן קו משוך בהוספת ראש, מותר לתקנה כאן. אבל לפני התיקון היא פסולה.

מזזות - נגיעה בין מ"ם לזיי"ן

הזיי"ן לא נוגע ממש למ"ם, אבל גם אם היתה נגיעה דקה, מותר לגרור ביניהם ולהפרידם. [אמנם יש שאלה במקרים מסוג זה, שמא הוי"ו של המ"ם והזיי"ן נעשו חי"ת, ושוב יש כאן פיסול בצורת האותיות, שלא ניכר ברור האם זו מ"ם וזיי"ן, או כ"ף וחי"ת. במקרה שלפנינו שתי האותיות המ"ם והזיי"ן ברורות כל אחת, ולכן מותר לתקן].

שאלה על דלי"ת

הדלי"ת יוצא ממנה קו דק למטה ויש כאן שאלה האם נעשית כ"ף פשוטה. נראה שמהני שאלת תינוק, ולאחר קריאה כדין מותר למחוק הקו הזה.

שאלות על יודי"ן

היו"ד הראשונה שאל"ת. והשניה [שם הוי'] נראה לי מוגזם ושינוי צורת האות [ובכל זאת אפשר מועיל שאל"ת].

במזוזה התגין יותר דקין ולכן לא מקלקל צורת היו"ד.

שאלות על ביתי"ן

שאלת תינוק [ולאחר קריאתה כדין, ראוי לתקן העקב וכן את מושבה בצד ימין].

גם בי"ת זו נראה שצריך לשאול תינוק כי יש בה קצת שינויים, ואע"פ שהיא מרובעת יפה מאחריה אין לה כמעט שום עקב. אחרי שתינוק יקראנה יש לתקן העקב והמושב. 

מ"ם פתוחה וחרטום רחב כרי"ש

המ"ם ב'מצותי' חרטומה רחב כרי"ש. וכן בתמונה הבאה המ"ם החרטום רחב.

נראה לי שכשר ע"י שאלת תינוק [ואני חוזר בי ממה שכתבתי באותיות הרב עמוד רכד, רכו, לפסול כי נחשב שינוי צורת האות, מה שאינה מורכבת מכ"ף ווי"ו. ועיקר טעמי ע"פ דברי הנודע ביהודה (קמא סי' פ) - שאין תמונה זו (כלומר צירוף כ"ף ווי"ו המובא בב"י מספר התמונה) מוזכרת בתלמוד ואינה מעכבת כלל].

קידוש תפלין של יד

שאלה:  סופר קידש וכתב תפלין של ראש כדין, ואח"כ התחיל לכתוב תפלין של יד וכתב כמה שורות בלא לקדש בפה. מה דין השל יד?

 

תשובה:  היות שקיי"ל תפלין של יד היא מצוה בפני עצמה מהראש, צריכה קידוש בפה לעצמה דוקא, לפני תחילת כתיבתה. ומה שכתב על דעת הראשונה היינו מחשבה לבד, וקיי"ל שאם קידש ס"ת או תפלין במחשבה לבד ולא הוציא בפיו, לא מועיל ויש לפסול.

שאלה בדין תעשה ולא מן העשוי

מה הדין בחדר שהיה בפתחו מזוזה קבועה כדין, ואח"כ שברו קיר [אחר] שבין חדר זה לשירותים, ועכשיו הפתח נהפך לכניסה לשירותים שפטור ממזוזה. אך לא הורידו את המזוזה הקבועה שם. לאחר מכן שוב בנו את הקיר שבין החדר המקורי לשירותים, והחזירו את החדר לדיור רגיל של כבוד.

האם מזוזה זו שהיתה קבועה בעת שהיתה פתח של שירותים נפסלה, וכעת היא פסולה משום "תעשה ולא מן העשוי", או לא?

 

צ"ע מה הדין, דלכאורה סברת רוב הפוסקים שאם נקבע המזוזה בכשרות, אע"פ שאח"כ נפטר הבית מחיוב [כגון הסרת תקרה או דלת, כמבואר בסימן רפו בפתחי תשובה] מ"מ לא בטל קביעותה, ואינה נפסלת משום תעשה ולא מן העשוי, א"כ הוא הדין במקרה זה.
אך בית הכסא אינו מקום פטור, אלא מקום שאסור לקבוע בה מזוזה [משום בזוי כתבי הקדש (ובזוי המצוה) כמבואר ברש"י יומא יא מובא בבית יוסף ר"ס רפו], ושמא משום דאסור שיהא שם מזוזה גרע, ונתבטל קביעות הראשון (כי אינה פטור, אלא אסור שיהא שם). או שמא בפועל [הגם שיש איסור בהנחתה שם] מ"מ הקביעות עצמה לא בטלה.

הגהת מזוזה

הכ"ף פשוטה רחבה מדי. כמדומה לי שזה כעין כ"ף פשוטה הרחבה שצריך לשאול תינוק אם אינה רי"ש. הגם שנראה לי שתינוק יקראנה כ"ף, מ"מ האריכה יותר מדי לכתחילה.
הגימ"ל חיבור רגלה שמאל גבוה מדי. לכתחילה צ"ל החיבור למטה מחציו של רגל ימין.
הה"א ירך שמאל צ"ל רגל בעמידה, ולא קו משוך כעין מושב.
הבי"ת העקב רחב מדי החוצה, צ"ל יותר צר.

יו"ד רגל כפוף מאוד

הדלי"ת רבתי צריך להאריך רגלה שתשוה ארכה לעובי הראש.

היודי"ן שתי התמונות רגלן כפוף מדי שמאלה. כשרות.

שאלה על צואר הלמ"ד

הוי"ו עבה גופו, אך הוא כשר.

הלמ"ד הצואר משופע ומעין גולם, הוא כשר.

הנני מציע לתקנם ע"י מחיקת מקצת מהעובי, כפי שאצייר להלן. ואין בזה ח"ת משום שהן כשרים גם ככה.

יכול לגרר מה שצבעתי צהוב, וישאר צורת הוי"ו והלמ"ד יפים יותר.

מגילת אדמו"ר מהר"ש

תצלומי קירוב של עמוד אחד מהמגילה. תודתי לר' שלום גלויברמן על כך.

ניתן להגדיל על ידי הקשה על התמונה.

מספר הערות על הכתב למטה:

אע"פ שכללות הכתב כולו הוא בסגנון הכתב של ר' ראובן סופר [סופרו של אדמו"ר הזקן] וכמעט כל פרט הנמצא בכתב ההוא נמצא כאן. מ"מ שתי שינויים משמעותיים ישנם ביניהם:

הדלי"ת כאן סיום הגג מצד ימין עם זוית חדה ועוקץ בולט למעלה כמבואר בשו"ע אדמו"ר הזקן. ואילו בכתב ר' ראובן סיום הגג והעקב מעוגל מעט ואין לו עוקץ הנ"ל.

הה"א כאן סיום גגה כבדלי"ת בזוית ועוקץ הנ"ל, ואילו בכתב ר' ראובן סיום הגג דומה לדלי"ת כנ"ל.

ירך שמאל של הה"א כאן הוא כעין יו"ד הפוכה כבכתב בית יוסף, ואילו בכתב ר' ראובן הוא כעין יו"ד ישרה שפניה מעט באלכסון כלפי מעלה.

***

בנוגע לקו"ף - נראה שהרבי מהר"ש עושה לגוף הקו"ף מושב מעט כמבואר בבית יוסף. בתמונות של התפלין המפורסמות המיוחסות ככתב יד של ר' ראובן כמעט אין לקו"ף מושב בולט כלל, אלא רק איזה בליטת משהו.

והנה דוגמאות של קו"ף מפרשיות תפלין המיוחסים לר' ראובן [הגדל]:

התמונה הראשונה היא מפרשה של יד המיוחסת לר' ראובן או תלמידו ר' זונדל. והתמונות האחרונות הן של פרשיות של ראש המיוחסות [לאחד מהם].

בתמונה הראשונה נראה שכמעט אין לקו"ף מושב, משא"כ בתמונה של ראש הקו"ף של "קדש" יש לו מושב כעין שעושה הרבי מהר"ש, משא"כ במלה "החקה" [דומה לתמונה ראשונה שאין לה כמעט מושב].

חי"ת משונה

נראה לי שהחי"ת הזו פסולה, כי אין לה מצד ימין צורת זיי"ן או וי"ו [מסתמא ימצאו רבים שיכשירו את זה, משום שהוא דומה לחי"ת דר"ת או לחי"ת דרש"י].

ראה דומה לזה  פורום לנושאי סת"ם: שאלות בצורת האותיות

שיעור מלוא אות קטנה בירך

הדלי"ת רבתי היא פסולה, כי שיעור הירך של הדלי"ת חייב להיות כמלוא אות קטנה [כמבואר בשו"ע רבינו לב סעיף יט]. וכאן שהגג עבה צ"ל שיעור הירך כמלוא עובי הגג שלה. [אמנם לענין תיקון, יש לשאול תינוק ואם קוראה יש לסמוך על כמה פוסקים שמתירים בדלי"ת רבתי מלוא אות קטנה של דלי"ת רגילה, וכן סברת המשנה ברורה שאם תינוק מכירה מותר לתקנה אפילו שלא נשתייר בה שיעור ירך]. 

הזיי"ן המסומנת פסולה, כי גגה עבה יותר מהראוי ואין לה שיעור בירך. שיעור ירך הזיי"ן צריך להיות יותר ממלוא אות קטנה [כמבואר בשו"ע רבינו לב סעיף כ], דהיינו יותר ארוכה מעובי גגה. [בדיעבד, יש לסמוך על משנה ברורה הנ"ל אחר קריאת התינוק (וכאן ודאי שתינוק יכירה, וממילא אין צריך לשאול) ולתקנה, להאריך רגלה. אך דא עקא צריך זהירות גדולה כי ע"י אריכות רגלה תרד מהשיטה, ותתחיל להדמות לכעין נו"ן פשוטה. ולכתחילה אין לזיי"ן לירד מהשיטה. ממילא גם אחר התיקון יהא כל הסיפור הזה בדיעבד גדול].

הפסק במ"ם

יש לשאול תינוק ואם קוראה מ"ם, מותר לתקנה גם בתפלין ומזוזה.