הדלי"ת רבתי היא פסולה, כי שיעור הירך של הדלי"ת חייב להיות כמלוא אות קטנה [כמבואר בשו"ע רבינו לב סעיף יט]. וכאן שהגג עבה צ"ל שיעור הירך כמלוא עובי הגג שלה. [אמנם לענין תיקון, יש לשאול תינוק ואם קוראה יש לסמוך על כמה פוסקים שמתירים בדלי"ת רבתי מלוא אות קטנה של דלי"ת רגילה, וכן סברת המשנה ברורה שאם תינוק מכירה מותר לתקנה אפילו שלא נשתייר בה שיעור ירך].
הזיי"ן המסומנת פסולה, כי גגה עבה יותר מהראוי ואין לה שיעור בירך. שיעור ירך הזיי"ן צריך להיות יותר ממלוא אות קטנה [כמבואר בשו"ע רבינו לב סעיף כ], דהיינו יותר ארוכה מעובי גגה. [בדיעבד, יש לסמוך על משנה ברורה הנ"ל אחר קריאת התינוק (וכאן ודאי שתינוק יכירה, וממילא אין צריך לשאול) ולתקנה, להאריך רגלה. אך דא עקא צריך זהירות גדולה כי ע"י אריכות רגלה תרד מהשיטה, ותתחיל להדמות לכעין נו"ן פשוטה. ולכתחילה אין לזיי"ן לירד מהשיטה. ממילא גם אחר התיקון יהא כל הסיפור הזה בדיעבד גדול].
איפה נמצא במשנ"ב ?
השבמחקהמשנה ברורה סימן לב ס"ק מ לגבי נקודת שמאל של הה"א, עיין שם.
מחקומזה יש ללמוד לכל שיעורי הירך של מלוא אות קטנה שאם תינוק מכירו מותר לתקנו גם בתו"מ, והכי מיסתבר כסברת הראשונים בתיקון של כתיבה מועטת בפיסוק בגוף האות, שתיקונו לא הוי כתיבה שלא כסדרן, הכא נמי לענין חסר מעט באורך הירך משיעורו.
שאלה
השבמחקלמה לא להגיד שאולי דוקה שמה המשנ"ב מיקל כי יש סברת הראש שמועיל אפי' נשאר משהוא
אבל אולי במקום אחר כמו רגל ימין של "ה" לדוגמא שמדינה דגמ' חייב להיות שיעור א"ק אולי שונה?
נראה מדברי הפוסקים האחרונים שכל שיש מחלוקת גדולי הפוסקים אם כשר או פסול, הרי זה עצמו מוכיח שאינו שינוי גדול בצורת האות. ולכן כל שתינוק מכירו [שזה דבר המוכרח לכל השיטות] מ"מ מותר לתקנו שלא כסדרן.
מחקא. חידוש מהר"ם בנפסקים שפסולים משום שאינם גולם אחד - ומ"מ התיר לתקנם.
ב. קוץ של ר"ת.
ג. כ"ף פשוטה מרובעת מותר לתקנו בהוספת דיו לפמ"ג והצ"צ.
כמו כן כאן, דעת המאירי [ובפשטות דעת הרמב"ם, והדרכי משה היה סבור שכן דעת הטור] שכל שתינוק מכירו הוי אות קטנה דידה. הגם שאיננו פוסקים כן, אלא דבעי ממש שיעור בירך - מ"מ מהני סברא זו עכ"פ לתקנו בתפלין שלכס"ד.
ולכן נראה שאע"פ שפירש המשנה ברורה כן בירך שמאל של ה"א השנויה במחלוקת כמו שכתבת, מ"מ כתב שמועיל תיקון כמו כ"ף פשוטה מרובעת. נראה שה"ה לכל אותיות שחסר להם בשיעור ירך, אבל תינוק מכירם היטב, שמותר לתקנם בכתיבה.