צד"י - יו"ד הימנית מחוברת גבוה סמוך לראש

צד"י - יו"ד הימנית שלה מחוברת סמוך לראש. כשרה.

אבל אם היתה מחוברת בראש [השמאל] עצמה [ולא בצואר הצ'], אפילו אם החיבור היה רק ע"י עוקץ דק, פסולה (אמנם לפעמים אפשר לתקנה אפילו בתפלין).

ראה גם פורום לנושאי סת"ם: צד"י

ה"א מקולקלת

אני חושש שאין בהם צורת אות ה"א.

גימ"ל שאלת תינוק

 

שאלת תינוק אם היא אינה נו"ן.

שאלו כמה תינוקות, ורובן קראוהו גימ"ל. ועל כן מותר לתקנו - להאריך את רגל ימין.

דלי"ת רבתי נפסלה

 

נטפה טיפת דיו על הדלי"ת, ופסלה. אין לה צורת אות.

למ"ד תוך חללה של כ"ף פשוטה

 

למדי"ם עוברים דרך חלל הכ"ף פשוטה. יש פוסלים משום שהכ"ף נהפך לצורת ה"א גבוה. וצריך לבדוק את הדבר ע"י סגירת השטח שמחוץ לחלל הכ"ף פשוטה, ולשאול תינוק על מה שבתוך השטח של חלל הכ"ף. אם יקראנה ה"א פסולה, ואם כ"ף כשרה. כבתמונה הבאה.

ויש מכשירים כמו שהיא, משום שהראש מתחיל מחוץ לחללה של הכ"ף, וממילא ניכר הדבר שלא נעשה לשם ה"א כלל, אלא הוא רק ראש של למ"ד [סברת קסת הסופר].

תי"ו שנתמלא חצי גובה חללה דיו

בתי"ו נתמלא חצי העליון של החלל בדיו. אין כאן שינוי צורת התי"ו. וגם מבחינת שיעור האות אין לפסול, שהרי רגליה ימין ושמאל עבים [ארוכים] כשיעור עובי גג זה, וממילא עומדים עדיין בשיעור הצריך לאות [שתי רגליה, יש בהן כמלוא אות קטנה], וא"כ התי"ו הזו כשרה. וממילא מותר לגרר מחללה את ריבוי הדיו הזה, כדי להיטיב צורתה [כפי שצריכה להיראות לכתחילה].

ראה גם  פורום לנושאי סת"ם: תי"ו - גגה עבה ולא נשתייר שיעור מלאו"ק בירכיים

שי"ן

 היו"ד האמצעי בשי"ן דבוקה לצד ימין שלא כדין - בדיעבד כשרה. 

דיו שנפל על האות והגביה הדיו בעודו לח

תמונה זו לקוחה מהפורום באנגלית

נפלה טיפת דיו על השם, והסופר ספגה בנייר בעודו לח וכולה נספגה ולא נשאר ממנה כלום על הקלף - מנהג ירושלים שנוהגים להכשיר כן, כל עוד שהדיו לא נספג בקלף, ואין מחשיבים זה לחק תוכות.

וי"ו וזיי"ן ארוכים

ראשי הוי"ו והזיי"ן צריכים להיות [עביין - גובהן] בערך שליש הגובה של כל האות, והרגל שתי שלישים. ואילו כאן הן ארוכות בערך פי שלוש מהראש, והראש הוא חלק רביעי. 

מכל מקום כשר, שהרי אינן יוצאים מחוץ לשיטה [כלפי מטה], וזה נקרא "כתיבה ארוכה". כלומר, גובה הכתב הוא כארבע או חמש קולמוסים לשיטה [ולא כתיבה רגילה - שהיא גובה שלוש קולמוסים לאות רגילה בשורה].

הווי"ן [היום, ומלקוש] ארוכות וגם יורדות למטה מהשיטה - שאלת תינוק אם יקראם וי"ו או נו"ן פשוטה.

דרך אגב: הלמ"ד נכנס לשיטה שמעל, ואין זה נכון לכתחילה.

וא"ו ארוך מדי ופסול.

וא"ו יורד מהשיטה - אבל עובי ראשו מציל עליו שהוא בשיעור וי"ו, כי יחס הראש והרגל משתמרים.

הזיי"ן השניה [מזזות] ארוכה ויורדת מעט מהשיטה - שאלת תינוק אם היא נו"ן או זיי"ן.

הזיי"ן פסולה - היא ארוכה מדי, הן ביחס לראשה [לשיעור האות עצמה] והן ביחס לגובה השיטה.
זה נראה לי ברור בדעת שוע"ר (סי' לב סעיף כ, ע"פ רמ"א שם סעיף טו, טז). אבל לדעת השו"ע (שם) יועיל כאן שאלת תינוק (בכיסוי שאר אותיות התיבה).

ה"א או חי"ת?

זו בעיה גדולה לדעתי. התמונה כאן היא לדוגמא בלבד (כי במציאות חשוב ביותר איך נראית האות הזו לעין רגילה ובגודל אמיתי, ללא שום כלי עזר וללא הגדלה).

העולם רגיל לומר שאם אפשר להכיר הפסק כלשהו בין רגל שמאל של הה"א לגגה, היא כשרה ללא פקפוק.

ולענ"ד אין הדבר הזה נכון, אם ההפסק דק כל כך אע"פ שניכרת הפסק כלשהו, אך היא נראית לעינינו יותר כחי"ת - אזי היא חי"ת!!! ואי אפשר להכשירה לה"א. רק אם ניכרת להדיא ההפסק בין הירך לגגה, אזי היא ה"א.

ואם הדבר בספק מה היא, ה"א או חי"ת - דינה שאלת תינוק.

ראיה דרך זכוכית מגדלת כאן אינה מועילה כלום - אלא רק הראיה בעין רגילה.

ראה עוד דוגמאות בתוית: ה"א - חי"ת. ובפרט פורום לנושאי סת"ם: ה"א המתחלפת בתי"ו או חי"ת

הפסק ניכר בצד"י בכתב האריז"ל

היו"ד לא נתחברה לגוף הצד"י. השאלה - האם מותר בתפלין [ומזוזה] לתקנה שלא כסדרה?

יש דיון בענין זה, האם מועיל שאלת תינוק להתיר לתקנה (ע"ד המבואר בשו"ע, ושוע"ר סימן לב סעיף ל), או שמא נשתנה לעינינו לשתי אותיות אחרות [יו"ד, נו"ן].

ואמנם בס' משנת הסופר [ילקוט הסופר פרק ה, אות צד"י] כתב בשם כמה אחרונים להתיר לתקן צד"י של כתב האר"י שיש הפסק ניכר בין היו"ד לצואר הנו"ן, כי אינו נראה כיו"ד ונו"ן.

אך נראה שמדבר שם רק כאשר יש ליו"ד זו ירך, וממילא ניכרת כיו"ד הפוכה, וא"א לקראה כיו"ד ישרה ונו"ן.

אמנם כאן שלא עשה ליו"ד שום ירך, אני נוטה להחמיר שלא לתקנה, כי ניכר לעינינו שהן שתי אותיות אחרות, יו"ד [אע"פ שאין בה ירך, לא בצד ימין ולא בצד שמאל] ונו"ן.

והגם שיש סברא להיפך להתיר - כי היו"ד אינה שלימה, וגם הנו"ן שונה הרבה מנו"ן רגילה, וממילא נראית כצד"י ולא כשתי אותיות אחרות הנ"ל [וכ"כ בספרי אותיות הרב עמוד רפה], מ"מ קשה לי להקל בדבר.

שאלות על עיי"ן

 

נראה שכדאי לשאול תינוק על העיי"ן הזה, בגלל צורת חיבור ירך שמאל שבה - שמתדמה מעט למושב של טי"ת.

המושב קצר. נראה שזה כשר, אך לכתחילה יש להאריך יותר מושב העיי"ן.

נו"ן פשוטה כפופה ופסולה

הנוני"ן פסולות משום שינוי צורה.

הפסיעה לבר בה"א השניה היא טעות, כפי שפירסמתי בעבר.

סמ"ך בכתב המיוחס

 

כשרה ומהודרת. [ההבדל בינה למ"ם - ניכר בצורת גופן - הסמ"ך אין בה ריבוע הגוף כלל].

קירוב זייני"ן לכעין חי"ת

 

כתב חלש !!!

שתי הזייני"ן נראין נוגעות - יש כאן חשש שינוי לחי"ת. צ"ע היאך לדון בה, וצריך לראות זה במציאות.

ברגל שמאל של הה"א חלל מושלם - אני חושש לאות חלולה !

נקודת הפ"א אינה מושלמת - היא כעין גולם. בודאי אינה לכתחילה וצריך לתקנה.

מזוזות - נגיעה בין וי"ו לזיי"ן

נגיעה דקה ביותר בתחתית הגגות של הוי"ו לזיי"ן [בסקן זה נראה קרוב לנגיעה. למעשה אין כל כך נפקא-מינה בנידון]

אין זה שינוי לחי"ת, כי שתי האותיות הללו ניכרות לעצמן, ולא מתחלפות לחי"ת, אלא אם נוגעות בתגיהן מלמעלה כעין חטוטרת, או בנגיעה ודיבוק עב כל עובי [או רוב עובי] הגגות, שבזה מתדמות לחי"ת (של ר"ת או של רש"י). אבל נגיעה דקה בתחתית גגן אינן נעשות חי"ת, ולכן מותר לגרר ביניהם, כשאר נגיעות שבין אותיות שלא נשתנו צורתן.