נו"ן שעיקר ראשה הפוך

עיקר ראשה הפוך [כלומר בולטת רק לצד ימין], ומה שעושה לה בליטה מעט לצד שמאל הוא קו התג (וספק אם נעשה כלל בעת הכתיבה, או שתוייג אחר כך) - מ"מ פשוט שמותר לתקנה בהוספת דיו לתקן צורת ראשה, שיהא עובר ממש על הירך כדינה.

דלי"ת - רגל ארוכה

רגל הדלי"ת ארוכה - דינה שאלת תינוק האם יטעה בה ככ"ף פשוטה. (ואין לפסלה בפשיטות כי שיעורה ככ"ף, משום שצורת גגה ועקבה מצילה. אך אם היתה הרגל הזו יוצאת מסוף הגג, יתכן שהיינו פוסלים ולא שואלים תינוק).

שלוש שאלות על האות דלי"ת

הדלי"ת [בדרך] אמנם מרובעת, אך אין לה שום יציאה [זוית חדה] לצד ימין. נראה לי שהיא פסולה, משום שתינוק מכיר וקורא לאות כזה - רי"ש, וכיום ללא יציאה כלל של זוית או עקב משהו, אין להכשיר דלי"ת.

כמדומה לי שכבר כתבתי מנושא זה בפורום. אם מישהו רוצה את הכתובת/לינק אשמח להוסיף בתגובות.

הדלי"ת הזו רגלה יותר מדי באמצע, ומתקרבת לכעין זיי"ן - שאלת תינוק מה היא.

הכתב פשוט, אבל גם כתב פשוט חייב להיות כשר !!

ירך הדלי"ת קצרה ביותר עד שאין בה שיעור עובי הראש שלה. שיעור ירך הדלי"ת חייבת להיות מלוא אות קטנה, שאנו מפרשים שיעור זה כעובי ראשה של הד', אחרת אין שיעורי האותיות נכונים, ואינה כשרה.

גם על נושא זה, כבר כתבתי כמה פעמים בפורום. 

כתיבת שם כוז"ו במזוזה

כידוע מצד השני של המזוזה יש שתי שמות, א' המפורסם יותר והוא שם שד-"י, והשני הוא השם "כוזו במוכסז כוזו".

השם שד-"י נחלקו הראשונים היכן לכותבו, דעת השו"ע (רפח י"ד) דיש לכותבו נגד תיבת "והיה" מפרשת 'והיה אם שמע', אך הרמ"א הביא דעת הרמב"ם והרא"ש ועוד דיש לכותבו נגד מקום הריק דהיינו הרויח ליד תיבת והיה הנ"ל, וכן נוהגין (אשכנזים עכ"פ).

א' מהטעמים לשיטה זו הוא דקדושת האותיות נתפסין בקלף עד לעבר השני, וא"כ מהיכ"ת דניתן ליכתוב נגד האותיות, ולכן כותבים במקום הריוח.

אמנם כשהביא הרמ"א השם השני דהיינו "כוזו במוכסז כוזו", כתב דיש לכותבו נגד "ה' אלקינו ה" שבשמע ישראל, ולא הביא ב' דעות בזה - האם יש לכותבו נגד ממש, או מעל לאותיות רק מכונים נגדם. ואכן מנהג העולם הוא לכתוב שם זו מכוון ממש מצד השני של הקלף נגד ה' אלקינו ה'.
השאלה הוא האם אין מקום להחמיר ולכותבו שלא כנגדו ממש, רק מכוון נגדו מעל להאותיות?

זיי"ן ראשה עבה - ואין בירכה שיעור מלוא אות קטנה

בתיבה "מזה" הז' ראשה עבה, ואין בירכה שיעור מלוא אות קטנה ביחס לראשה.

לדעת הרמ"א ושו"ע רבינו בסימן לב, הז' הזו פסולה כמו שהיא. אמנם מאחר שתינוק מכירה מותר לתקנה גם בתו"מ שלא כסדרה, אלא שיש ליזהר שאם יאריך רגלה יהא נראית כלפי שאר האותיות כמין נו"ן פשוטה. לכן צריך להאריך [להעבות מעט] גם מושבותיהם, שלא תבלוט הז' הרבה מתחת לשיטה.

כזה: 

יש להעיר כאן ב' דברים:

א. לא ניתן לגרר מעובי הראש ולהעמידה על השיעור - משום פסול חק תוכות, כי הרי מכשיר את שיעור האות בחקיקה.

ב. לדעת שו"ע רבינו צריך להיות עובי [גובה] הירך מעט יותר ממלוא אות קטנה, [כשיעור ירך האות ו'] שצריכה להיות דוקא יותר עבה במשהו הניכר - מעובי הראש.

חטוטרת החי"ת בולטת לחלל כ"ף פשוטה

                                

דין כ"ף זו - כדין כ"ף שראש למ"ד נכנסת לחללה - שיש חשש שמא נשתנתה לה"א גבוהה. ולכן צריך לכסות תחת רגל הכ"ף, ולשאול תינוק מה צורה זו.

הדגמה של החלק שבשאלה, ומה שצריך לכסות הוא מחוץ [למטה] מהמסומן:

נגיעת נקודת הפ"א למושבה

אמנם יש דיון באחרונים על מקרה זה, ויש פוסלים. אמנם נראה לדינא, שאם תינוק מכירו מותר לגרר הנגיעה, כדין נגיעת נקודות האל"ף לגופם שאינו פוסל הא' בעצם, כל זמן שהאות ניכרת.

נקודה עליונה באל"ף משוכה מאוד כרי"ש

לכתחילה אל"ף זו פסולה משום שאין לה שיעור [נקודה בלבד] ביו"ד העליונה, אלא [גג] כמין רי"ש.

אמנם בשעת הדחק יש להתיר על ידי קריאת התינוק להכשירה, כמו הרבה שינויי צורה, דלא חשיבי שינוי גמור כל זמן שתינוק מכירה.

נגיעת יו"ד האל"ף לגופה - בשם קדוש

יו"ד התחתונה באל"ף בשם נוגעת לגוף. נחלקו האחרונים בדין זה, דעת רוב האחרונים שצריך לגרר הדיבוק, אמנם דעת אדמו"ר הזקן [סימן לו אות א] שאין הדיבוק מעכב, וכשר אף בלא גרירה [דין נגיעת יו"ד התחתונה כדין יו"ד העליונה].

נראה פשוט, שגם לדעת אדמו"ר הזקן מותר לגרר הנגיעה בשם ק', ואין חשש מחיקת חלק מהשם בכך, כי בודאי אין הנגיעה חלק מהשם עצמו.

זיי"ן פסולה

הז' השניה [ב'מזוזות'] נראה לי שהיא פסולה, כי אין ראשה עובר כלל [מעבר לירך] לצד שמאל.

הזיי"ן צריך שראשה יעבור על יריכה לשתי הצדדים, ודבר זה עיכוב בעיקר צורתה.

ראה https://hebrewstam.blogspot.com/2016/02/blog-post_22.html

טי"ת עם ירך שמאל יורד

הטי"ת - ירך שמאל יורד מתחת למושב, ויש כאן ספק צד"י פשוטה.

יש להסתפק אם מועיל שאלת תינוק או לא (כי ודאי נשתנתה לצורה אחרת - לצד"י פשוטה).

יו"ד עם ירך קצר

היו"ד השניה [בתיבת עיניכם] רגלה הימין קצרה ביותר. היא כשרה.

ולא חששו כאשר ירך שמאל [קוץ ר"ת] ארוך כרגל ימין, אלא כאשר שניהם ארוכים כשיעור קולמוס - שאז מתדמה לחי"ת קטנה, משא"כ בתמונה שלפנינו.

כ"ף פשוטה נפסקה

הכ"ף פשוטה נפסקה - צריך לשאול תינוק האם יטעה בה לקרותה נו"ן פשוטה ויו"ד - ואם כן, אי אפשר לתקנה משום כתיבה שלא כסדרן, והמזוזה פסולה.

ואם יקראנה כ"ף מותר לתקנה.

וי"ו נראית כפ"א פשוטה

הו' בשם ה' [בשורה האחרונה] יש בה עוקץ כפוף מעט לתוכה. האם נשתנית בכך לפ"א פשוטה?

דין זה ממש - כדין שכתבו האחרונים ביו"ד המתדמית לחי"ת קטנה או ללמ"ד קטנה. וההכרעה בזה שדינה שאלת תינוק, ואין צריך לכסות מלפני התינוק את שאר האותיות, ואם התינוק קוראה יו"ד הרי זו כשרה.

כמו כן בו' זה, דינה שאלת תינוק, ואם תינוק יכירה מחמת צורתה וגדלה הרי זו כשרה. ויש למחוק את העוקץ הכפוף.

ואם תינוק יטעה בה לקראה פ"א פשוטה - אזי היא פסולה. ואי אפשר לתקן דבר זה אלא צריך לגנוז את המזוזה, כי יהא איסור מחיקת השם גם באות פסולה, כי עיקר צורתה ו'.

זה הדבר - אותיות סמוכות יותר מדי

גג הה"א נסמכה יותר מדי לגג הז' וכעת נראה הכל כה"א. האם הז' נפסלה, ומה דין גג הה"א?

יש אומרים שכל שלא נוגע ממש, לא חשיב שינוי צורתה. ולענ"ד אין ראוי לסמוך על זה כלל, כי כל שנשתנה לעינינו אות לצורה אחרת, נחשב שינוי בצורת האות. ולכן אם יסיים רגלי הה"א, לדעת קסת הסופר יחשב חק תוכות לאות ז', כי נשתנית צורתה לדלי"ת, וכעת חזרה מאליה [שלא ע"י כתיבת האות עצמה, אלא בכתיבה של אות אחרת] להיות ז' - וזה חק תוכות.

ולכן בספר תורה שאין הפסד לבטל צורת הז' ולחזור לכתבה כדין, ראוי לעשות כן. וימחוק גג הז', ויחזור ויכתוב הז' כדין.

גג הה"א בעצם כשר (אבל כדאי למחוק חלק ממנו, כדי להניח ריוח ראוי בין האותיות שיוכל לתקן גג הז').

וי"ו או יו"ד ??

נשאלתי מה דין הו' הזה?

באמת שאיני יכול להכריע מהתמונה. את זה צריך לראות במציאות.

אבל נראה לי, שאם יהא ברור לנו שיש לו יותר צורת יו"ד - הוא פסול ואין מה לעשות. אבל אם נראה יותר כוי"ו או אפילו ספק שקול, אזי יש לשאול תינוק אם יכירו.