תי"ו פסולה

התי"ו פסולה, אין לה צורת אות, ולא שיעור אות. כי הגג עבה כל כך, וא"כ אין לרגליה שיעור מלוא אות קטנה. וזה מעכב.

אי אפשר לתקנה [בתו"מ] בגרירת החלל משום חק תוכות.

עוקצי הוי"ו - גסים מדי, ואינם נכונים לכתחילה. אלא צ"ל להוי"ו עוקץ דק דוקא, ולא עוקץ שהוא כמו ראש על גבי ראש וכדומה.

****

בפורום אחר העליתי שאלה זו, ומה שכתבתי כאן. ונשאלתי שם, מדוע אני מחמיר לפסלה, וכן אני סובר שלא מועיל תיקון בכתיבה אחר קריאת התינוק?

וזה מה שעניתי:

לי נראה ממה נפשך, אין כאן צורת אות בגלל עיבוי הגג כל כך. ואם נאמר שכל העובי הזה הוא הגג - הרי אין לרגלים שיעור מלוא אות קטנה.

ומה שכתבת בנוגע לתיקון על ידי היכר תינוק, אמנם כן משמעות המ"ב (לב ס"ק מ) בנוגע לרגל שמאל של ה"א, ולכאורה הו"ה בכל הדומה לה. מכל מקום לענין רגל שמאל של הת' איני יודע איך אפשר לתקנה בכתיבה, שהרי תהא הירך שלמטה הכפוף עבה פי שתים מהקו הקצר, ושוב אין לה צורה של תי"ו.

ובכלל אנו מגיעים כאן לבעיה חמורה של שלא כסדרן, דאע"פ שהתירו הפוסקים תיקון שלא כסדרן של "כתיבה מועטת" - במקרה שלפנינו ההוספה בדיו וכתיבה לא תהא "מועטת", אלא כשיעור חצי האות לערך. וד"ל.

גימ"ל - ללא ראש

הגימ"ל הראשון [גבלך] אין לה ראש אמיתי. אמנם יש בה בליטה הניכרת, אך עיקר ראשה שוה לירכה, ואין זה נחשב לראש העובר על הירך, כפי שמבואר בב"י שראש הג' כזיי"ן שצ"ל עובר על הירך היטב (גם העושים צורת ראשה כוי"ו, אינם חולקים על פרט זה שצ"ל הראש עובר היטב). ולכן חייב לתקנה [ואני חושש לפסלה עד התיקון משום חסר ראש, ושינוי צורתה].

שאלות על ממי"ם

המ"ם סתומה בשורה התחתונה עגולה למטה משתי צידיה:
לדעת המקדש מעט היא פסולה, כי חסר בה עיקר צורת המ"ם, שצ"ל מרובעת, וזו אינה מרובעת בפינותיה. אמנם, לדעת שו"ע אדמו"ר הזקן [סי' לו את מ' פתוחה] מוכח שעיקר צורתה אינה בפינותיה לבדן, אלא בכללות צורת גופה. ולכן דין מ"ם זו שאלת תינוק. ואם יקראנה התינוק מ"ם, יש לתקן את פינותיה.

מושב המ"ם צ"ל שטוחה ישרה, ולא עקומה. מ"מ בדיעבד, נראה שכל שתינוק מכירה עדיין כשרה.

שאלות על חי"ת

רגל שמאל של החי"ת ארוכה. אם היתה ז' זו בפני עצמה - היתה דינה שאלת תינוק, האם היא ז' או נו"ן פשוטה.

לדעת שו"ע רבינו [סימן לו אות ח] - חי"ת שאינה מורכבת משתי זייני"ן או ווי"ן אינה צורת חי"ת ופסולה, וא"כ חי"ת המורכבת מו' ונו"ן ג"כ פסולה.

אמנם נראה להקל כאן להכשירה [אפילו כמו שהיא - בדחק], כי אינה נו"ן שלימה, ולתקן להכשיר צורתה בגרירה מעט מרגל זו הארוכה.
ראה גם: https://hebrewstam.blogspot.com/2018/11/blog-post_16.html

הח' [וחרה] פסולה לדעת שו"ע הרב הנ"ל, כי היא אינה צורת שתי זייני"ן, אלא רי"ש וזיי"ן.

פסיעה לבר - ארוכה וחשש קו"ף

נראה לי שהה"א נהפכה לצורת קו"ף מחמת אריכות הפסיעה לבר כלפי מטה, נעשית כעין [ושיעור] ירך של קו"ף והרי זו שינוי בעצם צורתה, והיא פסולה.

כבר פירסמתי בעבר על פורום זה - שהפסיעה לבר בה"א השניה בשם, היא טעות ואין לעשותה (עכ"פ הנוהגים במנהגי חב"ד בכתב). אפשר לראות מאמרים בנושא זה - תחת הכותרת [תוית] "פסיעה לבר".

דיבוק עבה בין שתי אותיות

הדיבוק של הו' לה' הוא עבה - יש לפסול, ואין להתיר תיקון גרירה משום חק תוכות.

שתי שאלות במ"ם

המ"ם אין לה מושב אמיתי, כי נתמלא בדיו ונעשה כעין גולם. המושב במ"ם מעכב בה, ועל כן נראה שהיא פסולה. 

אמנם נראה שמותר לתקנה בהוספת דיו (גם בתפלין ומזוזות) - על פי סברת המקילים ומתירים לתקן גולמים בתו"מ שלא כסדרן, כי צורת האות ניכרת.

מישהו גרר מראש חרטום המ"ם והוא נשאר גולם. יש פוסלים חסרון ראש לחרטום - כדין גולמי יוד"י האל"ף ושי"ן שהם פסולים. מ"מ למתירים לתקן אף בתו"מ, גם כאן מותר לתקנו בהוספת דיו.

הטי"ת [בשורה השניה] ראש שמאל גדול מדי, כשר בדיעבד.

נו"ן שעיקר ראשה הפוך

עיקר ראשה הפוך [כלומר בולטת רק לצד ימין], ומה שעושה לה בליטה מעט לצד שמאל הוא קו התג (וספק אם נעשה כלל בעת הכתיבה, או שתוייג אחר כך) - מ"מ פשוט שמותר לתקנה בהוספת דיו לתקן צורת ראשה, שיהא עובר ממש על הירך כדינה.

דלי"ת - רגל ארוכה

רגל הדלי"ת ארוכה - דינה שאלת תינוק האם יטעה בה ככ"ף פשוטה. (ואין לפסלה בפשיטות כי שיעורה ככ"ף, משום שצורת גגה ועקבה מצילה. אך אם היתה הרגל הזו יוצאת מסוף הגג, יתכן שהיינו פוסלים ולא שואלים תינוק).

שלוש שאלות על האות דלי"ת

הדלי"ת [בדרך] אמנם מרובעת, אך אין לה שום יציאה [זוית חדה] לצד ימין. נראה לי שהיא פסולה, משום שתינוק מכיר וקורא לאות כזה - רי"ש, וכיום ללא יציאה כלל של זוית או עקב משהו, אין להכשיר דלי"ת.

כמדומה לי שכבר כתבתי מנושא זה בפורום. אם מישהו רוצה את הכתובת/לינק אשמח להוסיף בתגובות.

הדלי"ת הזו רגלה יותר מדי באמצע, ומתקרבת לכעין זיי"ן - שאלת תינוק מה היא.

הכתב פשוט, אבל גם כתב פשוט חייב להיות כשר !!

ירך הדלי"ת קצרה ביותר עד שאין בה שיעור עובי הראש שלה. שיעור ירך הדלי"ת חייבת להיות מלוא אות קטנה, שאנו מפרשים שיעור זה כעובי ראשה של הד', אחרת אין שיעורי האותיות נכונים, ואינה כשרה.

גם על נושא זה, כבר כתבתי כמה פעמים בפורום. 

כתיבת שם כוז"ו במזוזה

כידוע מצד השני של המזוזה יש שתי שמות, א' המפורסם יותר והוא שם שד-"י, והשני הוא השם "כוזו במוכסז כוזו".

השם שד-"י נחלקו הראשונים היכן לכותבו, דעת השו"ע (רפח י"ד) דיש לכותבו נגד תיבת "והיה" מפרשת 'והיה אם שמע', אך הרמ"א הביא דעת הרמב"ם והרא"ש ועוד דיש לכותבו נגד מקום הריק דהיינו הרויח ליד תיבת והיה הנ"ל, וכן נוהגין (אשכנזים עכ"פ).

א' מהטעמים לשיטה זו הוא דקדושת האותיות נתפסין בקלף עד לעבר השני, וא"כ מהיכ"ת דניתן ליכתוב נגד האותיות, ולכן כותבים במקום הריוח.

אמנם כשהביא הרמ"א השם השני דהיינו "כוזו במוכסז כוזו", כתב דיש לכותבו נגד "ה' אלקינו ה" שבשמע ישראל, ולא הביא ב' דעות בזה - האם יש לכותבו נגד ממש, או מעל לאותיות רק מכונים נגדם. ואכן מנהג העולם הוא לכתוב שם זו מכוון ממש מצד השני של הקלף נגד ה' אלקינו ה'.
השאלה הוא האם אין מקום להחמיר ולכותבו שלא כנגדו ממש, רק מכוון נגדו מעל להאותיות?

זיי"ן ראשה עבה - ואין בירכה שיעור מלוא אות קטנה

בתיבה "מזה" הז' ראשה עבה, ואין בירכה שיעור מלוא אות קטנה ביחס לראשה.

לדעת הרמ"א ושו"ע רבינו בסימן לב, הז' הזו פסולה כמו שהיא. אמנם מאחר שתינוק מכירה מותר לתקנה גם בתו"מ שלא כסדרה, אלא שיש ליזהר שאם יאריך רגלה יהא נראית כלפי שאר האותיות כמין נו"ן פשוטה. לכן צריך להאריך [להעבות מעט] גם מושבותיהם, שלא תבלוט הז' הרבה מתחת לשיטה.

כזה: 

יש להעיר כאן ב' דברים:

א. לא ניתן לגרר מעובי הראש ולהעמידה על השיעור - משום פסול חק תוכות, כי הרי מכשיר את שיעור האות בחקיקה.

ב. לדעת שו"ע רבינו צריך להיות עובי [גובה] הירך מעט יותר ממלוא אות קטנה, [כשיעור ירך האות ו'] שצריכה להיות דוקא יותר עבה במשהו הניכר - מעובי הראש.

חטוטרת החי"ת בולטת לחלל כ"ף פשוטה

                                

דין כ"ף זו - כדין כ"ף שראש למ"ד נכנסת לחללה - שיש חשש שמא נשתנתה לה"א גבוהה. ולכן צריך לכסות תחת רגל הכ"ף, ולשאול תינוק מה צורה זו.

הדגמה של החלק שבשאלה, ומה שצריך לכסות הוא מחוץ [למטה] מהמסומן:

נגיעת נקודת הפ"א למושבה

אמנם יש דיון באחרונים על מקרה זה, ויש פוסלים. אמנם נראה לדינא, שאם תינוק מכירו מותר לגרר הנגיעה, כדין נגיעת נקודות האל"ף לגופם שאינו פוסל הא' בעצם, כל זמן שהאות ניכרת.

נקודה עליונה באל"ף משוכה מאוד כרי"ש

לכתחילה אל"ף זו פסולה משום שאין לה שיעור [נקודה בלבד] ביו"ד העליונה, אלא [גג] כמין רי"ש.

אמנם בשעת הדחק יש להתיר על ידי קריאת התינוק להכשירה, כמו הרבה שינויי צורה, דלא חשיבי שינוי גמור כל זמן שתינוק מכירה.

נגיעת יו"ד האל"ף לגופה - בשם קדוש

יו"ד התחתונה באל"ף בשם נוגעת לגוף. נחלקו האחרונים בדין זה, דעת רוב האחרונים שצריך לגרר הדיבוק, אמנם דעת אדמו"ר הזקן [סימן לו אות א] שאין הדיבוק מעכב, וכשר אף בלא גרירה [דין נגיעת יו"ד התחתונה כדין יו"ד העליונה].

נראה פשוט, שגם לדעת אדמו"ר הזקן מותר לגרר הנגיעה בשם ק', ואין חשש מחיקת חלק מהשם בכך, כי בודאי אין הנגיעה חלק מהשם עצמו.