שאלות על כ"ף ומ"ם

לאות כ"ף יש זוית מעט כהה, ולכן מותר לתקנה [אחר שאלת תינוק]. אם הזוית היתה מרובעת לגמרי [זוית ישרה] היינו פוסלים, ולא היה מועיל שאלת תינוק.

המ"ם ספק סמ"ך, יש פוסלים לגמרי, ויש מתירים לשאול תינוק ואם יקראנה מ"ם לתקנה. אני נוטה לפסול.

בי"ת בלי בליטת עקב

הבי"ת השניה של לבבך יש בה בעיה, אין בה עקב. הבליטה שעושים כדי שיהא לה עקב, צריך להיות עד חצי גובה האות, כלומר שבירת הקו האמצעי מתחיל מאמצעה כדי שהעקב יהא בליטת החלק התחתון של הבי"ת. כאן השבירה מתחיל מיד אחר הגג, נמצא שאינו עקב אלא הגב של הבי"ת, אמנם הגב משופע מעט, אך אין זה עקב כלל.

אמנם להרבה פוסקים ריבוע היטב של הבי"ת כשר, אך יש סוברים דבעי מן הדין עקב [כלומר בליטת עוקץ מזוית תחתונה שלה] כלשהו, וכאן אינו. ובכל אופן לכתחלה מבואר בכל הספרים שצריך שיהא לה עקב, על כן כאן חייב לתקן [ע"י שימחוק מעט ממושב הבי"ת שלפניה, ויעשה לה מעט בליטת עקב].

בתמונה זו הביתי"ן בנשבע, ובבניך [הבי"ת השניה], הן צורה מצויה בהרבה כתבי חב"ד, גם כאן העקב אינו בתכלית הדקדוק, כי אינו בליטה מיוחדת מהחלק התחתון של האות. אמנם ביתי"ן הללו יותר טובים מהבי"ת הראשון, בגלל עיקום הגב ושיפועו כלפי חוץ, המבליט את ההבדל בינו לכ"ף שהיא עגולה בגבה. בתמונה זו נוהגים להחשיב כל הבליטה הזו כעקב.
במילים אחרות: הבי"ת הראשונה גופה מרובע, ויש לה בליטה [לא מוגדרת כעקב] באמצע גבה. הבי"ת השניה יש לה עקב, אלא שהוא גבוה, והיה ראוי להתחיל קצת יותר נמוך. 

שאלות על ביתי"ן

הבי"ת יש לה עוקץ יוצא במקום העקב, אך אין לה עקב ברור מספיק, להוציאה מצורת כ"ף. נראה לי שצריך לשאול תינוק על אות זו, ואם יקראנה בי"ת יש לתקנה.

הבי"ת השניה של לבבכם מושבה קצר מדי, גם כאן יש לשאול תינוק ולתקן המושב.
דרך אגב: המ"ם סתומה תחתיה אין מושבה שטוח, ועלולה להראות כסמ"ך. בכל אופן חייבים לתקן המושב.

יו"ד כחי"ת קטנה

היו"ד כחי"ת קטנה ממש, כי שני קוי הרגלים שוות, פסול. [אם רגל ימין היה מתעקם מעט וכפוף פנימה כמנהג רגל ימין של יו"ד, היה מקום להקל בשאלת תינוק, אבל כאן הרגל ימין יורדת ישר].

פתח שהסיר הדלת ונשארו צירים בסף

פתח בין שני חדרים והיה תלוי בו דלת, הסירו את הדלת ועדיין צירי הדלת קבועים על מזוזת הסף, האם נידון ב"היכר ציר" או לא?

נראה לי שזה תלוי מי הוריד את הדלת, אם בעל הבית הוריד את הדלת והניח את הצירים על הסף, שמע מינה שעדיין דעתו שזה יהא דרך הביאה. כלומר, אם יתלו שוב דלת שם, הרי יהא תלוי כבראשונה, ואם כן דרך ביאה על פי היכר ציר הוא לחדר זה.

אבל אם שוכר את הדירה הוריד את הדלת, או אפילו בעה"ב הוריד את הדלת ולא קבע שם מזוזה, ובא השוכר לשאול על פתח זה. אין הצירים נחשבים מאומה בדעת השוכר, והרי זה כפתח שאין בו היכר ציר כלל, וקובעים מזוזה על פי כללים אחרים.

תי"ו פסול

התי"ו פסול הוא ממש חי"ת.

נו"ן 'שבורה'

הנוני"ם יש בהם כפיפה ועיקום חזק בצוארן, והן כשרות. יש קצת אחרונים שקראו להן "נו"ן שבורה" ופסלום, אבל העיקר שהן כשרות [ואין 'שבורה' הפוסלת, אלא כאשר נפסק ממש הקו].

בי"ת שאלת תינוק

הבי"ת גגה קצר, ואילולא העקב הברור היתה נראית כנו"ן. נראה שמועיל שאלת תינוק ואם תינוק יקראנה [מסתמא שכן] הרי זו כשרה.

היה מצוה לתקן את הגג, אך אין מקום להמשיך את הגג.

יו"ד דומה ללמ"ד קטנה

היודי"ן המסומנות גדולות מעט ודומות מעט ללמ"ד קטנה - צריך לשאול תינוק אחר שירגילו בכמה יודי"ן טובים ולמדי"ן בכתב זה. ואין צריך לכסות שאר הכתב, ואם התינוק מסתייע ממה שהוא קטן ומסתמא לכן הוא קוראו יו"ד, הרי זה כשר.

ריוח פרשה שניקב בו נקבים

מנהג רבים [על פי חידושי רעק"א בהל' ס"ת בשם גן המלך] במקום שהניח ריוח כשיעור ט' יודין שיפסול משום ריוח פרשה, לנקב הקלף, כדי שלא תהא ראויה לכתיבה, ונמצא שאין כאן ריוח [הראוי לכתיבה] הפוסל.

ישנם שמערערים על היתר זה, ואומרים שאין הנקבים מבטלים הריוח.

ויש להוסיף בעיה נוספת, רבים שמנקבים בראש סיכה עושים נקבים קטנים ודקים. והרי לדעת שוע"ר ע"פ הט"ז נקב שהדיו עובר עליו כשר לכתוב עליו [ורק נקב גדול הנראה יפה לעין, והדיו לא עובר עליו פסול לכתוב עליו] נמצא שצריך לעשות נקבים גדולים קצת שלא יהא ראוי לכתוב עליו. וגם זה בדיעבד כנ"ל.

יו"ד עם עוקץ שמאל ארוך קצת

עוקץ שמאל ארוך ביו"ד. כל זמן שהעוקץ קצר מהרגל [וכמובן הרגל אינו עולה על קולמוס אחד באורכו] כשר.

אם העוקץ שמאל שוה בארכו לרגל ימין ושניהם קצרים, יש כאן שאלה של חי"ת, שבדרך כלל דינה שאלת תינוק.

ואם שני הרגליים [שמאל וימין] ארוכין קולמוס ויותר, נראה לי שפסול משום שינוי צורתה לכעין חי"ת.

פתח בין סלון למרפסת ובה ב' דלתות

פתח בין סלון למרפסת גדולה שיש בה שיעור ד' אמות על ד' אמות ויותר, ובפתח זה ב' דלתות. מה דינן לענין מזוזה?

א. אם לכל דלת יש מסגרת פרטית לעצמה, כלומר שתי מזוזות שער בולטות עבור כל דלת, והן רחוקות טפח זו מזו [כלומר יש טפח נקי בעובי הפתח בין קצה סף החיצון לקצה סף הפנימי], כל אחת חייבת במזוזה לעצמה [ולפי מנהג חב"ד כל אחת על פי היכר ציר שלה].

ב. אם הן אינן רחוקות טפח זו מזו, או שלשתיהן מזוזות שער משותפת אע"פ שהדלתות רחוקות הרבה יותר מטפח זו מזו, פתח זה חייב במזוזה אחת. ונראה ברור שדלת הבית היא עיקר ושם קובעים את המזוזה [על פי היכר ציר למנהג חב"ד].

ג. אם לאחת הדלתות יש מזוזות סף בולטות וברורות לעצמה, ולשני אין. אזי זו שיש לה מזוזות שער ברורות היא עיקר הדלת, ויקבע לידה [על פי היכר ציר] והשניה טפלה ופטורה.

נגיעה מכ"ף פשוטה לגג נו"ן

נגיעה מהכ"ף פשוטה לגג הנו"ן, אינו משנה את צורת הכ"ף כלל, ומותר לגרר את הנגיעה.

ביתי"ן, שי"ן כעין קו משוך

בי"ת הראשונה צרה מעט אך כשרה. השניה הגג עובר אבל עדיין כשרה (כדאי לשאול תינוק).

השי"ן ראש האמצעי כעין קו משוך בשוה, צריך לתקן הראש.

הבי"ת יש בה עוקץ/תג גדול בצד ימין - התג הזה גדול וטעות, ובדיעבד כשר (גם כאן כדאי לשאול תינוק, ואח"כ למחוק את התג, וישאר רק עוקץ בלבד כדינו).

פסיעה לבר שפוסל הה"א

הה"א הראשונה עשה בה הסופר מין יו"ד גדולה או וי"ו עם ראש, ואינו נכון לכתחלה, ואין בזה שום טעם. מ"מ כשר בדיעבד.

הה"א השניה פסולה היא ממש נדמית לתי"ו !!

 

צריך ליזהר מאוד בפסיעה לבר !! מרוב להיטות להוסיף מקלקלים צורות האות !!

כוזו פעמיים, ודין מחיקתו

פעמיים כוזו. הסופר טעה בכוזו הראשון ודילג סמ"ך, וחשש מלמחוק כי הם "שמות", ולכן כתב על גביו כוזו שני.

המזוזה כשרה, שמות הללו מנהג ואינן מעכבין כלל, וכן אם הם כתובים פעמיים או שלוש, אינן מעכבין.

מן הדין ודאי שמותר למחוק כוזו הראשון [יותר נכון מהטעות מהזיין של במוכז כו'], כי אין לכוזו דין "שם" שאסור למוחקה, אלא דין "כינויי השם" שמותר למוחקן לצורך.

דרך אגב הזייני"ן האחרונים של במוכז כוזו הראשון, אינן זייני"ן כשרים (אע"פ שכל זה אינו מעכב כלל).