שאלות על רי"ש

 

בשתי הרישי"ן אין זוית ברורה, והיות ותינוק מכירו כרי"ש אין לפסול, [וממילא מותר לתקנם להיטיב צורתם].

***

רי"ש זו פסולה יש לה עוקץ בולט לצד ימין.

שאלות על דלי"ת, גימ"ל

 

 הדלי"ת הזו פסולה היא עגולה, אע"פ שיש בה כעין בליטת עקב.

הדלי"ת הזו גם כן אני נוטה לפסלה, כי היא יותר עגולה מעקב וזוית. ויש מקום לפקפק ולשאול תינוק.

הגימ"ל שאלת תינוק שמא יטעה בה כנו"ן.

הגימ"ל הזו אינה שינוי צורה ואין לפסלה.

הדלי"ת הזו מועיל שאלת תינוק, בגלל שהיא בולטת היטב אע"פ שהיא עגולה ואינה זויתית.

הפ"א אינה לכתחילה, שהרי מושבה בקושי מגיע תחת לנקודה. וצריכה המושב לעבור היטב ולכסות תחת הנקודה.

צואר למ"ד כקו משוך

כתב חב"ד מהודר. ראש הלמ"ד שעל הצואר אינו בולט ממש מעבר לקו הצואר, אלא רק העוקץ בולט שמאלה.

בחב"ד אין מקפידים על כך אפילו לכתחילה.

אמנם במשנ"ס וקול יעקב כתבו דצואר הלמ"ד גולם יש מי שפוסל (ולפי זה יש לדון כאן על הל' הזה שאין לו ראש).

מכל מקום רוב העולם טוען, שראש משהו חשוב ראש לענין זה. הגם שלדעתי אין כדאי להקל בדבר [בשאר אותיות כגון ראש האל"ף], מ"מ בלמ"ד שדעת רבינו (בשוע"ר סימן לו אות ל) ברורה שדקדוקי צואר הלמ"ד אינו מעכב, א"כ אין להקפיד כאן אפילו לכתחילה.

בי"ת שנפסדה צורתה

בטלה צורתה, והיא פסולה.

ראש טי"ת משוך

ראש הטי"ת משוך מדי. אמנם אין פוסלים בדבר, אבל זה אינו כתיבה תמה לכתחילה הראויה.

אין למשוך ראשי שעטנ"ז ג"ץ כלל !!

מנהג חב"ד - בפתח לגינה

כבר נידון זה בפורום, אבל לחיבת הנושא, אכתבנו שוב:

מה מנהג חב"ד בפתח שבין הבית לגינה או חצר מאחורי הבית?

אם יש בגינה קצת עניני דיור [כפי שנראה בתמונה] הרי זה כחצר - שנוהגים לפי חב"ד לקבעה בימין הנכנס לחצר ע"פ היכר ציר.

ודין גינה כחצר, אם יש בהן שימושי דיור, נידונים כחדרי הבית לפי מנהג חב"ד לקבוע ע"פ היכר ציר. ואם הגינה או החצר פנויים ואינם משמשים צרכי דיור כלל, ואינם אלא מעבר לבית, קובעים לימין כניסה לבית ולא על פי היכר ציר.

נו"ן דהה ונעשה גימ"ל

הנו"ן דהה הדיו ברגלו או נפלה, ונעשית גימ"ל.

היא נפסלה, ובתפלין אין לה תיקון.

נפסקים

העיי"ן נפסקה - נראה לי שבטלה צורתה וא"א לתקנה.

השי"ן נפסקה - בטלה צורתה וא"א לתקנה כמבואר בשוע"ר [לב סעיף ל].

התי"ו אבדה צורתה - נהפכה לדלי"ת ונו"ן.

הפסק דק בגג התי"ו - מותר לתקנה דצורתה עליה.

נראה לי שהמ"ם אבדה צורתה - וא"א לתקנה.

צד"י פשוטה

הצד"י פשוטה בשורה העליונה משונית. נראה לי שהיא כשרה, והרוצה להחמיר ישאל תינוק.
(אמנם אין זה צורתה לכתחילה, כי צריכה להיות "כפופה" פעם אחת בצוארה [בכתב אר"י וספרד] ולא "כפופה" פעם נוספת [כמבואר בשבת קד "הוסיף כפיפה כו"], וכאן יש בה גם כעין "כפיפה" למטה, אע"פ שאינה כפופה לגמרי כמושב, כבצ' כפופה - שיש בה ממש ב' כפיפות לקיים "הוסיף כפיפה על כפיפתו" [שבת שם]).

קביעת מזוזה בחדר נטילת ידים לפני שירותים

חדר גדול ומרווח [שיעורו יותר מד"א על ד"א] העומד לפני בית הכסא ועיקרו לנטילת ידים.

משורת הדין אם היה כל שימוש החדר לנט"י אחר השירותים בלבד, היה מקום לפטור ממזוזה. אבל היות שמשתמשים בחדר זה גם לנט"י ורחיצה אחרים, וכן שומרים שם קצת צרכי דיור של הבית [אע"פ שעיקרם כלי רחיצה], נראה שיש לקבוע מזוזה בלי ברכה על פתחה.

פשוט שהמזוזה צריכה להיות מכוסה כדי שלא תראה את אויר בית הכסא.

מזוזה אחרי ולפני הדלת

המזוזה קבועה אחרי הדלת. רבנים רבים מכשירים בדיעבד, כי היא תחת המשקוף ובחלל הפתח. ויש לסמוך על דבריהם בשעת הדחק שא"א לקבעה באופן אחר. אבל לדעת הרמב"ם כל שקבעה אחר הדלת פסולה.
וצ"ע לדעת הרמב"ם האם יועיל כאן אם יקרב את המזוזה ויקבענה מיד אחרי הדלת תוך טפח, דכל תוך טפח חשיב כמו שהיא קבועה במקומה, או שמא כל שאחרי הדלת פסול. ונראה להחמיר בשיטתו.

תמונה שניה של אותה מזוזה כאשר הדלת סגורה.

***

המזוזה קבועה לפני הדלת, כי א"א לקבעה בחלל הפתח כי הדלת נסגרת עליו. אע"פ שאינה עומדת תחת משקוף הפתח, כל שעומדת [כל המזוזה כולה] תוך טפח לחלל הפתח כשרה.

צד"י כפופה - היו"ד דבוק בכיפוף מושבה

הצד"י - היו"ד דבוקה בה בכיפוף המושב. אם זו היתה צד"י של בית יוסף - היא היתה פסולה, אבל בגלל שהיא כתב האר"י [היו"ד הפוכה] ולא נראית כעי"ן כלל. נראה לי שמועיל שאלת תינוק ואח"כ מותר לתקנה [ע"י משיכת המושב ימינה].

ראה גם פורום לנושאי סת"ם: יו"ד הצד"י מחוברת למטה מדי

הוי"ו רחבה מדי - שאלת תינוק אם לא יטעה לקרותה רי"ש.

כפי"ן

 הכ"ף משונה קצת - שאלת תינוק.

הכ"ף מרובעת קצת למטה - כשרה.

דלי"ת צרה

דלי"ת צרה - שאלת תינוק [אם לא יטעה בה כזיי"ן].

למ"ד נכנסת תחת אויר הוי"ו

הלמ"ד נכנסת תחת ראש הוי"ו מעט. הסופר כיסה [תמונה שניה] ושאל תינוק, והתינוק קראו קו"ף.

לדעתי הוי"ו כשר, ולא משתנה כלום מחמת כניסת למ"ד מעט לחללו [ולא דמי לדלי"ת שנהפכת לה"א, הוי"ו אינו משתנה לכלום]. והתינוק טועה הוא.

ריוח פרשה - נקבים או חתכים למעט הריוח

 

הסופר השאיר ריוח בשורה הראשונה, וכדי למעט שיעור ט' יודי"ן הפוסלים [במקום שאינו ריוח פרשה] עשה שלשה חתכים אלכסוניים בסכין.

החתכים הללו אינם מועילים כלום להצילו, כי אפשר לכתוב את הט' יודי"ן ביניהם. וממילא נשאר ריוח פנוי הראוי לכתוב בו ט' יודי"ן, שהוא פסול.

כן הדין גם בעושים נקבים קטנים של מחט, אפילו הרבה מהם, אינם מועילים כלום, כי כל חור שהקולמוס ודיו עובר עליו אינו נקב, וממילא חורים הללו אינם מעכבים כלל את הכתיבה.

אבל אם היה חותך חתכים לרוחב הקלף, ממילא היה בלתי אפשרי לכתוב שם יודי"ן, אז יש לסמוך על הפוסקים שכל שנשאר ריוח שאינו ראוי לכתיבה אינו פוסל משום שיעור ריוח.