קרוב לנגיעה ושאלה

זה תלוי בראיית העין במציאות - האם נוגע או לא. בהסתכלות דקה בתמונה נראה שאין נגיעה ביניהם, וא"כ כשרות ומוקפות גויל.

גם אין חשש של השתנות הרי"ש וצד ימין של הצד"י למין חי"ת, ונתבאר [כמה פעמים] שאין חילוק בין אם נוגעות בפועל או רק קרובים לנגיעה - לענין זה, אם נשתנה צורתן היו פסולות. (כי אינו דומה כלל לתמונת חי"ת, שהרי החי"ת עשויה מב' זייני"ן וכיוצא בה, ולא מגג ארוך כדלי"ת ורי"ש וצד שמאל משונה).

כ"ף פשוטה גגה קצר

הכ"ף פשוטה גגה קצר. היא צ"ל ארוכה כשיעור גג הכ"ף כפופה [כמבואר בפוסקים שצ"ל ראויה להיעשות כפופה], דהיינו לפחות רוחב שתי קולמוסים [לפני כפיפת הירך].

ומ"מ בדיעבד זו כשרה. ואם נסתפק בה שמא היא מין נו"ן פשוטה, דינה שאלת תינוק.

הכ"ף הזה דינה שאלת תינוק, שמא היא נו"ן. (היא גרועה מהתמונה הקודמת בגלל שיפוע הגג)

שאלות על כפי"ן

הכפי"ן צרין, ואין במושב שיעור ראוי.

מצד צורת האות ברור שהן כ"ף ולא נו"ן, ולכן אי אפשר לפסלן. אמנם צ"ע האם יש שיעור רוחב למושב הכ"ף [על דרך שיש שיעור אורך בירך של ה"א וי"ו וכו', וא"כ לכאורה היה הכ"ף פסול - כי אע"פ שיש לו מראה של כ"ף אין בו שיעור מושב]

תיבת 'לכם' - הכ"ף כשרה (ההבדל בינה לנו"ן שבכתב הזה ברור). הלמ"ד כשרה, אע"פ שראש צוארה בקושי בולט. 

הכ"ף - שאלת תינוק אם לא יטעה בה כלמ"ד בגלל העוקץ.
המ"ם סתומה - כשרה בדיעבד, אע"פ שאין גגה בצד שמאל בולטת על פני הקו הסוגר.

ריוח בתוך תיבה, יו"ד ללא צורה

הריוח בתיבה דגנך - פסול.

היו"ד באלקיכם פסולה - היא רגל וקוץ, אין בה גוף. דוק היטיב!!

שאלות על זיי"ן, בי"ת

הזייני"ן הגג רחב מדי והירך יוצא מהצד שמאל. כשר בדיעבד, אך לכתחילה צ"ל הראש רחב כעובי קולמוס ולא הרבה יותר, והירך צריך לצאת מאמצע הראש ולא מאיזה צד.

הבי"ת יש בה עקב ברור אך עגול. דינה שאלת תינוק, אבל כמעט ברור שתינוק יכירה כבי"ת, ולכן מצוה לתקנה לרבע זוית שלמטה.

וי"ו ארוכה

ווי"ן ארוכות יותר משיעורן. שיעור אורך כל הוי"ו [ראש וירך] עד שלוש וחצי קולמוסים, יותר מאורך זה היא נכנסת לשיעור נו"ן פשוטה.

לדעתי [ע"פ שוע"ר, בשיטת רמ"א ומרדכי] באריכות הירך יותר משיעורה, לא מועיל להכשיר משום קריאת התינוק, כי נשתנה שיעור האות. ואכן התינוק קורא אותן ווי"ן, ואינו טועה לקראה נו"ן פשוטה, ואעפ"כ פסולה משום שינוי שיעור האות. אמנם הרבה רבנים סומכים להכשיר [אפילו לכתחילה] וי"ו ארוכה, וטעמם כי התינוק אינו טועה בתמונה זו.

לדעתי כנ"ל אין להכשירן ארוכות כל כך, בגלל שינוי השיעור, אע"פ שלא נשתנה צורת האות.

אך מותר לתקנן בהוספת דיו [כדין נפסקים שמותר לתקנן בתפלין בכתיבה מועטת, כי צורת האות עליהן, וכמו כן כאן צורת האות וי"ו עליה, והפסול רק משום שחסר שיעור האות], ולכן אחר קריאת התינוק להוכיח שצורתה עליה [בדרך כלל גם אין צורך לשאול תינוק למעשה - כי ידוע שתינוק יקראנו וי"ו, אא"כ הוא משונה מעט בגלל ארכו] יש לתקן שיעור האות ע"י עיבוי הראש בתחתיתו, כדי שהשיעור יתוקן. כלומר, יחס הירך לראש לא יהא פי שלוש, אלא פי שתים או מעט יותר.
אבל אם התינוק היה טועה לקראה נו"ן פשוטה, אי אפשר לתקנן שלא כסדרן.

תיקון בשיטת הקיפולים

ידידי הרב מרדכי רוח שליט"א מעיר, על תיקון בשיטת הקיפולים, שמא אין זה קיום הוראת השו"ע שהסופר צריך להעתיק מתוך הכתב. מכיון שהכתב הפוך מלמטה למעלה.

הנה תיקון של מזוזה בשיטת הקיפולים.

למטה תקלה שיצאה מידי סופר שהעתיק את המגילה מתיקון כזו, ולא העתיק נכון מלמטה למעלה, ונתקיים במגילתו "ונהפוך הוא".

הערות על תפלין מכתב חב"ד

השאלה היתה על הד' [יד] משום שהרגל כפופה מעט פנימה. ראה הגדלה

הד' הזו כשרה, היא אינה דומה לתמונה 50 שבה יש כפיפה ברורה כעין מושב הנו"ן [תמונה זו 50 פסולה]. ראה פורום לנושאי סת"ם: רגלים ימניות כפופות כמושב נו"ן

הצ' כפופה אין בו [מספיק ברור] כפיפת הצואר שצריך להיות בצד"י של אריז"ל ובכתב המיוחס, כפי שאביא למטה דוגמא. וכן הצד"י הפשוטה שבירת הירך נמוכה מאוד, והיא צ"ל בתחילת הירך.

תמונת צד"י [מוגדלת] מתוך הפרשיות המיוחסות לר' ראובן. אפשר לראות בבירור הצואר יורד מקצה הראש שמאל ומתעקם לימין. כפיפה זו היא בדוקא, לקיים הנאמר בגמרא שבת קד "הוסיף כפיפה על כפיפתו" כפי שביארתי בפורום.
ראה פורום לנושאי סת"ם: צד"י של כתב האר"י

גם תמונה זו לקוחה מהפרשיות המיוחסות. שבירת ירך [כלומר צורת פתיחת הקו בקו קעור] הצ' פשוטה היא בחלקה העליון של הקו, ולא בתחתיתו.

הערות על פרשה בכתב המיוחס

א' - בכתב המיוחס נקודה העליונה אין לה שום כפיפה כלל כלפי מטה, אלא כל פניה [כולל עוקץ התחתון] פונה רק כלפי מעלה, כמבואר בשוע"ר.

ד' [רגילה] - סיום הגג עגול מדי, אמנם בכתב המיוחס הוא מעוגל, אך רק מעט.

ד' רבתי - צ"ל עם זוית ועוקץ בצד ימין של הגג, ולא מעוגל.

ו' של וכתבתם - מדי ארוך. צריך שהוי"ו ירד רק משהו [שליש הקולמוס] מהשיטה, ולא יותר [לכתחילה].

ו' בכתב המיוחס - אין תג על ראשו אלא עוקץ קצר מאוד. חוץ מוי"ו של שם השם שיש בו תג על ראשו.

מ"ם סתומה - בכתב המיוחס אין הגג עובר שמאלה אלא מעט, ולא כשיעור עובי הקולמוס המבואר בב"י ושוע"ר.

פסול משום שאינה כתיבה תמה #2

במאמר הקודם פסול משום שאינה כתיבה תמה נתבאר שבכלל פסולי [שאינו] כתיבה תמה [שנזכרו בברייתא שבת קג], לא רק שינוי גמור של האות [כגון כתב כ"ף במקום בי"ת], אלא גם התדמות של פרט עיקרי באות [כגון זוית ועקב הבי"ת שלמטה] לפרט של אות אחר [עיגול הכ"ף], אף הוא פסול משום שאינו כתיבה תמה.

בברייתא זו נזכרו מספר דוגמאות של חילופי אותיות. א) ביתי"ן כפי"ן דלתי"ן רישי"ן ההי"ן חיתי"ן כו' - שהשינוי הוא בצורת האות. ב) ווי"ן יודי"ן זייני"ן נוני"ן - שהשינוי הוא בשיעור אורך האות.

ויש לברר האם גם פסולי כתיבה תמה מסוג השני - שינוי אורך האות [שיעור האות], יש לפסול גם התדמות לאות המתחלפת, או שמא בשיעור אורך לא שייך התדמות חלקית, אלא או שהיא וי"ו גמורה או שהיא יו"ד גמורה [וכל ספק יבחן ע"י תינוק, איזה אות היא].

ב)  נראה לי להוכיח משתי ראיות משו"ע רבינו, שגם בפסול זה של שיעור אורך האות, קיים התדמות לאות בת זוגה הנזכר בברייתא או לאות אחרת, אע"פ שעיקר צורתה קיימת ומתדמה לשניה רק בשינוי השיעור, ובכל זאת פסולה [מדין הברייתא] משום שאינה כתיבה תמה.

ג)  הראיה הראשונה:
בסימן לב סעיף כ מבאר רבינו, שאותיות וי"ו זיי"ן ונו"ן פשוטה שהן קצרות אינם נידונים בדין שיעור ירך מלוא אות קטנה הנאמר בה"א וכיוצא בה [דלי"ת רי"ש וכו']. אלא דינם שאלת תינוק.

בגמרא [מנחות כט] נאמרו שתי הלכות:

א) נתקצר ירך הה"א, אם נשתייר בה שיעור כמלוא אות קטנה כשרה. ופירשו רש"י, ספר התרומה, רא"ש ומרדכי, דהיינו שנשתייר בירך שיעור אורך של אות קטנה [כלומר מלוא יו"ד].

ב) נתקצר ירך הוי"ו והיה חשש שמא היא יו"ד, דינה שאלת תינוק. ומבאר המרדכי את החידוש בדין השני שצריך שאל"ת, ולמה לא סגי שיעור מלוא אות קטנה, כבמקרה הראשון. והטעם, כי אות פשוטה [שיש בה רק ירך, ולא כה"א ודל"ת שיש בהם גם גג], אם ישתייר בה רק כמלוא אות קטנה שהיא יו"ד "אין זה וא"ו כלל". כלומר, בוי"ו [והדומה לו] צריך להיות שיעור ירך שלהם, שהירך צ"ל ארוך יותר מהראש, דאחרת חסרה עיקר צורתן. ועיקר צורתן היא שיעור ירך יותר מהראש.

ד)  ולמדנו מהדין הכללי של שינוי השיעור ביודי"ן ווי"ן וזייני"ן כנ"ל, זיי"ן שניכרת היטב בראשה שאינה יו"ד, אבל ירכה קצרה כיו"ד בלבד, פסולה מהדין כי אין לה שיעור אות. וכן זיי"ן שניכרת [או אפילו ספק ב]צורתה, אבל ירכה ארוכה כשיעור נו"ן פשוטה, פסולה ולא מהני שאלת תינוק.

וכן יו"ד שניכרת היטיב צורתה בראשה וקוציה, אבל ירכה ארוכה יותר מראשה [כגון שהירך כפופה היטיב לפניה שנראית כעין יו"ד ארוכה] היא פסולה משום שנעשית בה שיעור וי"ו.

בכל שלשה מקרים הללו אין לדון בהם דין ספק ושאלת תינוק, ואע"פ שניכר עיקר תארן לעין כל, פסולים משום שינוי בשיעורן.

ה)  הראיה השניה:
בנוגע לכ"ף פשוטה שהרחיב גגה עד שנעשית כרי"ש גדולה, מבואר בשו"ע רבינו שתי פסקים. בסי' לב [סעיף כה] פסולה, ובסי' לו שאלת תינוק. וביארתי דין כ"ף פשוטה שמשך גגה דאם גגה ארוכה כשיעור אורך ירכה פסול, ולא מהני תינוק כי יש לה שיעור רי"ש, אבל אם הגג ארוכה פחות מאורך ירכה, מהני שאלת תינוק.

הרי שאע"פ שניכרת מחמת דקות הקולמוס וירידת יריכה מהשורה שהיא כ"ף פשוטה, לא תיבחן בקריאת התינוק, כי אין דינה ספק, אלא פסול מהדין כי נעשית כרי"ש. אע"פ שקרוב לומר שגם לרי"ש אינה כשרה, משום שנראית כ"ף פשוטה.

ו)  ומכאן אני דן, לדבר שלא נזכר כלל בברייתא. יש שינוי בשיעור רוחב האות שנזכר בפוסקים, והוא פשוט. כגון ווי"ן רישי"ן שהחילוף ביניהם בקיצור או רוחב הגג, וכן זיי"ן שגגה רחבה נעשית כמין דלי"ת, או דלי"ת שגגה קצרה ביותר נעשית כמין זיי"ן.

גם במקרים הללו בהחלט יתכן, שהאות, מצד אחד ניכרת צורתה [והיה סברא לחשוב שתבחן בשאלת תינוק] אבל היות שברור לנו ששיעורה נשתנית [לשיעור אות אחרת], נצטרך לפסול את האות כי אינה תמה, ולא יועיל קריאת התינוק.

אני מודה שהדוגמאות הללו אינן מצויות בספרי הפוסקים בבירור, וממילא צריך שיקול הדעת להחליט [לדוגמא] על זיי"ן שגגה רחב ביותר, או דלי"ת שגגה קצרה ביותר, שאינן שאלת תינוק מספק, אלא פסולים בודאי מן הדין. אבל באתי ללמד שברור לי כי הדין הזה קיים.

פסול משום שאינה כתיבה תמה

יש בכלל הפסול בצורת האות משום שאינה "כתיבה תמה" [על פי הברייתא שבת קג] גם אות שאינה נדמית לגמרי לאות אחרת ונתחלפה בה, אלא רק שנשתנית צורתה מעט עד שדומה לאחרת, וגם זה פסול. בתנאי שהשינוי הוא בדבר עיקרי בצורת האות הזו.

א)  כגון "שלא יעשה ביתי"ן כפי"ן וכפי"ן ביתי"ן" הנזכר בברייתא, אין הפירוש רק אם כתב כ"ף כשרה במקום בי"ת, אלא גם אפילו שינה מעט הבי"ת עד שדומה לכ"ף, אע"פ שעיקרה נראית כבי"ת, מכל מקום פסולה משום שאינה כתיבה תמה.

כגון בי"ת שהיא עגולה למטה במקום שצ"ל בה זוית וריבוע, והעיגול ברור [כלומר, אין בה עקב, זוית או ריבוע למטה, אלא עגולה ממש], אע"פ שכללות ציורה מחמת גגה נראית בי"ת, פסולה.

ובמקרה כזה לא מועיל קריאת התינוק, כי לא מועיל קריאת התינוק אלא במקרה של ספק שמא נראית ככ"ף, אבל במקרה שודאי נפסלה משום שדומה לכ"ף אין קריאת התינוק מועיל [כמבואר בשו"ע רבינו סימן לב סעיף כא, שאין קריאת התינוק מועיל אלא בספקות].

ב)  וזהו דקדוק לשון שו"ע רבינו [סימן לו] באות בי"ת (מלשון הרא"ש וטור): צריך ליזהר בתג שלאחריה לרבעה שלא תהא נראית ככ"ף ואם נראית ככ"ף פסולה ואם ספק אזי מראין לתינוק.
"שלא תהא נראית ככ"ף" פירוש, שאם נראית כעין כ"ף [ולא שנעשית כ"ף ממש] כבר נפסלה בודאי, ורק "אם ספק אזי מראין לתינוק".
וכן כתב רבינו לענין שינוי בצורת הכ"ף: ואם עשה לה זוית באחוריה מלמעלה כשרה אם היא עגולה למטה, אבל אם עשה [זויות] מלמטה ומלמעלה הרי זו דומה לב' ופסולה.
כ"ף שיש בה ריבוע וזוית למטה דומה לב' ופסולה, אבל אינה בי"ת ממש. ולא מהני כאן קריאת התינוק.

ג)  הרי למדנו שבכלל הפסול שלא יעשה ביתי"ן כפי"ן, גם עשיית מעשה עיקרי של הכ"ף [עיגול שלמטה] בבי"ת פוסלה, אע"פ שגם כ"ף כשרה אינה. [אבל אם עשה בבי"ת שינוי קטן שאינו עיקרי, כגון שהיא עגולה למעלה, אינו פוסלה, משום שאין זה דבר עיקרי באות הזו].
נמצא שיש תמונה שאינה בי"ת כשרה, ולא כ"ף כשרה, ולא מועיל קריאת התינוק, כי ברור לעינינו שנשתנה דבר מהותי בצורת האות, ואין זה כתיבה תמה.

ד)  "שלא יעשה מימי"ן סתומין פתוחין, פתוחין סתומין". כתב הביאור הלכה [סימן לב סעיף יח] מ"ם פתוחה שנדבקה ונסתמה פתיחתה אפילו בדיבוק דק כחוט השערה, הרי זו פסולה, משום שנעשה בה מעשה סתומה.
כלומר, אע"פ שברור לעינינו ולעיני התינוק שהיא מ"ם פתוחה מכללות ציורה, וגם במקום שנסתמה נראית יותר פתוחה מסתומה, מ"מ היות שנעשה בה סתימה [הניכרת לעין] הרי זו פסולה ולא מועיל כאן קריאת התינוק.
נמצא שיש תמונה שאינה כשרה לא למ"ם פתוחה ולא למ"ם סתומה, ולא מועיל קריאת התינוק.

ה)  דעת המקדש מעט [אות מ"ם סתומה ס"ק ב] על פי תשובות דרכי נועם, דמ"ם סתומה שצדה אחד למטה עגולה וצדה האחר מרובעת בזוית, פסולה הן למ"ם והן לסמ"ך.
כלומר, דשינוי פרט זה ב"מימי"ן סמכי"ן" הוא לעיכובא, ולא מהני מה שכללות צורתה נראית כמ"ם סתומה או כסמ"ך. והגם דברור ששו"ע רבינו חולק בפרט זה על שיטת המקדש מעט ודרכ"נ, אין זה סותר לכלל הנלמד, כי המחלוקת היא האם זוית ועיגול בפינותיהן של מ"ם סתומה וסמ"ך הוא פרט עיקרי בתמונתיהן או לא. אבל שיתכן פרט עיקרי באיזה אות המעכב, אע"פ שלא נדמית בכך לגמרי לאות אחרת, זהו פסול מוסכם שלא ראיתי מי שיחלוק על הכלל עצמו.

ו)  ולעניות דעתי זהו ביאור הפסול [מנחות כט] אפילו קוצו של יו"ד שחסרה, פסולה משום אינה כתיבה תמה. כלומר, פרט עיקרי המעכב בצורת האות אע"פ שאינה נדמית בכך לאות אחרת [או שאינה דומה לאחרת כלל כחסרון קוצו של יו"ד, או שדומה מעט לאחרת אבל עיקר צורתה קיימת, כגון חסר זוית שלמטה לבי"ת שדומה לכ"ף כנ"ל, או חסר זוית במ"ם סתומה כנ"ל לפי שיטת המקדש מעט].

ז)  ומכאן אני דן לפסולים נוספים. כגון ראש הזיי"ן צ"ל עוברת על הירך מב' צידיה, וזה עיקר תמונתה, וגם כדי להבדילה מצורת הוי"ו. ולכן אם אין ראשה עוברת על ב' צידי הירך היא פסולה, ולא מועיל כאן קריאת התינוק.

ח)  במאמר הבא פסול משום שאינה כתיבה תמה #2 אבאר בעזרת השם יתברך, האם הכלל הזה [שיש פסול כתיבה תמה, אע"פ שכללות צורתה ניכרת לכל וגם לתינוק] נכון גם בשינוי שיעור אורך האות, כגון יודי"ן ווי"ן, זייני"ן נוני"ן פשוטין, שהחילוק ביניהם בשיעור אורך.

חוסר התאמה בין איברי האות

ראש שמאלי של הטי"ת גבוה מדי ביחס לאות. אני לא יודע מה לדון בה? לכאורה מועיל כאן קריאת התינוק.

טי"ת הזו בודאי כשרה [בדיעבד, כי לכתחילה צ"ל שתי הראשים שוים בגבהן].

חרטום המ"ם ארוך מדי - צריך שאלת תינוק.

זיי"ן פסולה

הזיי"ן פסולה - אבדה עיקר צורתה שראשה צ"ל עובר על הירך מב' הצדדים, וכאן כמעט אינה עוברת מצד ימין, וגם צורת עיגול ראשה מימין מדמה אותה הרבה לוי"ו.

אין להכשיר אפילו ע"י קריאת התינוק.

שאלות על בי"ת

 הבי"ת צרה - שאלת תינוק.

חלל הבי"ת צרה ביותר - כשרה, כי אין שיעור מעכב לחלל, ולא נשתנה צורת הבי"ת.

כניסה למטבח

כניסה למטבח - אין כאן צורת פתח כלל, אמנם יש קיר מצד ימין, אבל אין כאן דלת, וכן אין כאן מזוזת שמאל. הבליטה שמצד שמאל אינה מקבילה לקיר שמצד ימין, ולכן פטור לגמרי.

תשובת רבי נתן אדלר - דין כ"ף פשוטה עם עוקץ מאחוריה

תשובת רבי נתן אדלר (רבו של החתם סופר, מובא בשו"ת חת"ס יו"ד סי' רסא):

"כ"ף פשוטה עם עוקץ מאחוריה פסול לדעתי, כתשובת מהרי"ל וב"י בשם ריא"ס [ר"י אסכנדרי. ובנדפס ריא"ז הוא טעות הדפוס] דפשוטה וכפופה שוין מדינא דגמרא ופוסקים וזה לא נקרא כ"ף פשוטה אלא בי"ת פשוטה".

א.  "מדינא דגמרא" פי' מהברייתא [שבת קג ע"ב] וכתבתם שלא יעשה אלפי"ן כו' כפופין פשוטין. פי' הדבר למדנו מהברייתא, א) שלא יכתוב במקום הכפופה פשוטה או להיפך, ב) שהן דומין בצורתן זה לזה.

ולכן שתי הכפי"ן צריכין להיות עגולות דוקא, דאחרת אינה כ"ף פשוטה. והיות שנלמד מהברייתא שלא יעשה ביתי"ן כפי"ן, שהכ"ף צריכה להיות עגולה, ולא בזוית כבי"ת. ועוד למדנו ששתי הכפי"ן שוין, לכן חייבת להיות גם הכ"ף פשוטה עגולה דוקא, דאחרת אינה כ"ף פשוטה אלא בי"ת פשוטה.

שיטת רבי נתן אדלר כשיטת תלמידו החת"ס שנתבאר פורום לנושאי סת"ם: מחלוקת החתם סופר והצמח צדק – פרטי צורת האות האם הן הלכה למשה מסיני דגם הפרטים הנלמדים מהברייתא הם לעיכובא [ומן התורה], ומכאן למדו הראשונים שהכפופות והפשוטות שוין בכל היכולת ואין ביניהם אלא פשיטתן או כפיפתן אבל שאר חלקיהן שוין, ודין זה הוא לעיכובא [דין תורה].

ב.  "וזה לא נקרא כ"ף פשוטה אלא בי"ת פשוטה". מדקורא לה בי"ת פשוטה, שמע מינה דעצם החילוק בין בי"ת לכ"ף [וכ"ף פשוטה בכלל] - הבי"ת עצם צורתה מרובעת בזויות, והכפי"ן עגולות. וכל שינוי מזה הוי שינוי עצם צורתן, ולכן קורא לכ"ף פשוטה מרובעת - בי"ת פשוטה.

שמע מינה דסברתו שלתקן כ"ף זה לעגל אחר הכתיבה הוא כתיבה שלא כסדרן, כי ס"ל שזה שינוי עצם צורתה [ולא פרט בלבד המעכב]. ודלא כסברת הפרי מגדים שאע"פ שיש לפסול כ"ף מרובעת מותר לתקנה שלא כסדרה, משום דלא הוי שינוי עצם צורת הכ"ף [אלא פרט המעכב בה בלבד].

ג.  אבל בשו"ע רבינו באותיות כ"ף, מ"ם ונו"ן ברור [דלא ס"ל כשיטת רבי נתן] שצריכין שיהיו שוין לכתחילה בכל היכולת. שויון הכפופות והפשוטות אינו לעכב.

והמחלוקת בזה לשיטתם שנתבאר (במאמר הנ"ל מחלוקת החתם סופר כו'), דעת רבי נתן ותלמידו החת"ס דפרטי צורת האות מסיני ולעיכובא [כל מה שנלמד מהברייתא הנ"ל], אבל לשיטת שו"ע רבינו והצ"צ רק כללות הצורה של האות מד"ת ולא פרטיה, ולכן אין בהן עיכוב.

ד.  ומעתה קשה להבין שיטת רבינו למה פוסל כ"ף פשוטה בזוית כסברת מהרי"ל, הרי שויון הפשוטה לכפופה אינו אלא רק לכתחילה, וכי מה בכך שיש בכ"ף פשוטה זוית הרי אינה מתדמה בזה לאות אחרת.

ואפשר לבאר לשון רבינו שם "צריכין שיהיו שוין לכתחילה בכל היכולת שהרי שתיהן נקראות ממי"ן .. נוני"ן". כלומר, היות ששם אחד משותף להם, כמו כן צורתן דומה. אלא שפרטי הצורות אין הדמיון הגמור בהם מעכב כנ"ל.

אמנם בכ"ף יש לומר [לא משום שצריכות להיות שוות בכל היכולת לכתחילה, לבד] צ"ל עגולה, אלא עצם צורת הכ"ף היא עגולה. כלומר השם כ"ף מורה על עיגול, וכל שאינה מעוגלת אינה כ"ף. (וע"ד סברת רבי נתן לעיל דאינה אלא בי"ת פשוטה).

שמע מינה מודה שו"ע רבינו לרבי נתן בדבר אחד – דעצם צורת הכ"ף פשוטה להיות עגולה כמו הכפופה, אבל פליג עליה באידך – דאין זה נלמד מהברייתא שבת.