וי"ו ארוכה

ווי"ן ארוכות יותר משיעורן. שיעור אורך כל הוי"ו [ראש וירך] עד שלוש וחצי קולמוסים, יותר מאורך זה היא נכנסת לשיעור נו"ן פשוטה.

לדעתי [ע"פ שוע"ר, בשיטת רמ"א ומרדכי] באריכות הירך יותר משיעורה, לא מועיל להכשיר משום קריאת התינוק, כי נשתנה שיעור האות. ואכן התינוק קורא אותן ווי"ן, ואינו טועה לקראה נו"ן פשוטה, ואעפ"כ פסולה משום שינוי שיעור האות. אמנם הרבה רבנים סומכים להכשיר [אפילו לכתחילה] וי"ו ארוכה, וטעמם כי התינוק אינו טועה בתמונה זו.

לדעתי כנ"ל אין להכשירן ארוכות כל כך, בגלל שינוי השיעור, אע"פ שלא נשתנה צורת האות.

אך מותר לתקנן בהוספת דיו [כדין נפסקים שמותר לתקנן בתפלין בכתיבה מועטת, כי צורת האות עליהן, וכמו כן כאן צורת האות וי"ו עליה, והפסול רק משום שחסר שיעור האות], ולכן אחר קריאת התינוק להוכיח שצורתה עליה [בדרך כלל גם אין צורך לשאול תינוק למעשה - כי ידוע שתינוק יקראנו וי"ו, אא"כ הוא משונה מעט בגלל ארכו] יש לתקן שיעור האות ע"י עיבוי הראש בתחתיתו, כדי שהשיעור יתוקן. כלומר, יחס הירך לראש לא יהא פי שלוש, אלא פי שתים או מעט יותר.
אבל אם התינוק היה טועה לקראה נו"ן פשוטה, אי אפשר לתקנן שלא כסדרן.