תמונת חרטום המ"ם צריכה להיות כעין אות וי"ו, כמבואר בב"י [ע"פ ס' התמונה] שתמונת המ"ם היא
כ"ף ווי"ו.
ואם האריך החרטום ועשאה
כתמונת רי"ש, נראה להכשיר ע"פ מה שכתב הנודע ביהודה (סי' פ) לענין
מ"ם סתומה שאם האריך הגג לצד שמאל [שאף בסתומה הוא כתמונת ראש הוי"ו] עד
שנדמית לדלי"ת או רי"ש, אינו פוסל, כי התמונות שנכתבו בב"י הן רק לכתחילה.
אם כן גם ראש החרטום במ"ם פתוחה שתמונתה כוי"ו, אף היא רק לכתחלה, כי גם
תמונה זו אינה מבוארת בתלמוד אלא הב"י הביאה מספר התמונה.
וכן מוכח ממה שכ'
רבינו באות למ"ד שתמונתה בב"י ע"פ הרוקח כ"ף ווי"ו על
גבה, דכל זה לכתחילה. כלומר, אין דיוק תמונה זו מעכבת. וכמו"כ לענין
המ"ם שתמונתה מורכבת מכ"ף ווי"ו, היינו רק לכתחלה.
וכן הסכים במשנת
הסופר (ביאור הסופר עמ' עג) דכל זמן שתינוק יכירנו כשרה. ונראה לי פי' הדבר, אם
החרטום המשוך עדיין טפל לעיקר גוף האות [הכ"ף] ותינוק מכיר המ"ם כשרה, אך
אם החרטום משוך יתר על המדה והוא נראה עיקר חלק האות יותר מהגוף [כ"ף], עד
שתינוק אינו מכירו כמ"ם (כמשמעות לשון דע"ק המצוין למטה) בזה יש לפסול.
ב) אמנם דעת קדושים (סי' לב ס"ק יז) פוסל מ"ם
פתוחה שבמקום ו' היה רי"ש, אף שאין זה שינוי לצורת אות אחר, מ"מ כיון
דהצורה אינו כפי הקבלה פסול, ואף שאין מפורש בש"ס שיהיה חרטומה כוי"ו,
מ"מ בפוסקים מפורש במוסכם כן. ובפרט כשתינוק אומר ע"י השינוי כ' ר'.
והחזיק אחריו הגדולי הקדש (כלל טו אות כז) דנראה כשתי אותיות הנדבקות זו לזו, ולא
כמ"ם שנתקבל צורתה כ"ף מחוברת בדקות לוי"ו עם פגם מעט (וכל שינוי
ניכר מזה הוי שינוי מהמקובל בצורת אות מ"ם). והביא הגד"ה הא דהוכחתי
מהנו"ב, וחילק דדוקא במ"ם סתומה דהיא מרמזת לב' אותיות אבל הדיבוק [של
הכ"ף ווי"ו שבה] הוא בעובי, ורק נרמז ב צורת האות הזו הרכבת האחרות, זה
אינו מעכב. ועד"ז נאמר בלמ"ד שרק נרמז בה צורת כ"ף ווי"ו, אך
בתמונת מ"ם פתוחה שהיא מורכבת ממש מב' אותיות, אלא שמחוברות יחד בקו קטן, אם
ישנה מהרכבה זו היא פסולה. וכ"כ להלכה במקדש מעט על סדר אותיות [מ"ם
ס"ק ה].
ג) וצ"ע בסברת הגד"ה, דהרי הסכים לענין
חי"ת המורכבת מב' זייני"ן, שאם האריך גגות הזייני"ן עד שנהיו
דלי"ת וזיי"ן וכדומה דכשרה. ומאי שנא ממ"ם שהיא מורכבת מכ"ף
ווי"ו דנטה לפסול.
וי"ל
דבחי"ת ס"ל דהיות שגג ישר [חי"ת של רש"י] כשר, אם כן הרחיב
גגות הזייני"ן לא גרע מחי"ת דרש"י. אך הסכים המקדש וגד"ה
לפסול, אם האריך החטוטרות הרבה דבזה יש לפסול.
ד) אך דעת שוע"ר באות חי"ת לפסול הרחיב
גגות הזייני"ן, וכל שכן הרחיב החטוטרת, דכל ששינה צורת הזייני"ן לגמרי,
פסול. וא"כ לכאורה יפסול גם במ"ם כסברת הדע"ק וגד"ה, דנשתנה
צורת ההרכבה שלה מכ"ף וי"ו, לכ"ף ורי"ש.
ואולי יש לחלק
ביניהם על פי מה שמבואר במשנת סופרים לאות חי"ת, דיש לדקדק הרבה בתמונת
החי"ת של ר"ת כי "יש לו עיקר בתלמוד ועמדו עליו גדולי
הראשונים", ולכן צורה זו מעכבת לדעתם [תקון תפלין וא"ב שהביא הב"י
שכתבו שהוא פסול אם שינה]. משא"כ תמונת המ"ם אינה מבוארת כלל בתלמוד,
אלא רק בב"י ע"פ ס' התמונה, שינוי מזה אינו מעכב, כמו בצורת הלמ"ד
הנ"ל.
ה) ונפקא מינה מכל זה לענין צורת האות צד"י,
שאף היא מורכבת מנו"ן ויו"ד, ותמונה זו מבוארת בראשונים, אך אינה מבוארת
בתלמוד. דלפי סברת הדע"ק וגד"ה הנ"ל, אם ירחיב ראש הנו"ן
לעשותה כ"ף, או ירחיק היו"ד הרבה מגוף הנו"ן, או ימשוך ראש ימין הרבה
עד שתצא מתמונת יו"ד ותיהפך לכעין גג אות, הרי זה שינוי בעצם צורת
הצד"י, ותיפסל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה