כתב הב"י (סי' לו, א"ב השלישי) כתוב בספר המנהיג הוא"ו צריך לכתבה כאונקליות מדכתיב עשה ווים לעמודים.
והוא מהגמ' סנהדרין כב ופירש"י שם, ופירש"י בחומש פ' תצוה (כז, י), דאונקליות הן ווין שיש בהם ראש כפוף, כלומר לא יהא צורת הוי"ו מקל פשוט, אלא ראשו של הוי"ו נכפף לשמאלו.
וכוונת הגמרא והמנהיג דוי"ו שהוא מקל ללא ראש אינו נחשב אות, אלא צורת הוי"ו צריך שיהא לה ראש. וכן מפורש הדבר בפרי מגדים (או"ח סי' תרצא במשבצות זהב ס"ק ג). ומכאן למדו האחרונים (דע"ק, מקדש מעט, וראה משנת הסופר בביאור הסופר עמ' נא ד"ה צריך) דוי"ו שהוא גולם ללא ראש פסולה.
ומעתה ראש אות זה הוא כראשי כל האותיות, וכגון ראש היו"ד. ואי אפשר לקבל שיהא ראש האות כלשהו, דאין זה כתיבה תמה. אלא ודאי שיעור ראשו כעובי הקולמוס בעביה, וכן בליטתה לימין הגם שלא נזכר בה שיעור לעיכובא [אבל שיעורה לכתחלה מבוארת בב"י שהוא כמשך קולמוס אחד] צריך שיהא בה המשך ניכר, כדי שתיראה כראש אות, ובלעדי זה יש בה חסרון בעצם צורתה.
ואע"פ שכתבו הפוסקים (בסימן לב) דאין שיעור לעובי האותיות. היינו דוקא כאשר יש שיעור אחר לאות, כלומר שיש בה שיעור אורך, אזי לא איכפת לן בשיעור עובי, דמ"מ ניכרת האות ע"י שיעור ארכה, כגון רגלי האותיות וגגות האותיות שהן רחבים כמו דלי"ת וה"א. אבל בראש וי"ו ויו"ד וכן יוד"י האלפי"ן ודומיהן, אי אפשר לומר אין שיעור לעובי היו"ד ולכן נקודה כלשהו כשרה, שהרי אין לה לא שיעור עובי ולא שיעור אורך. על כרחך שצריך שיהא שיעור זה ביחס לשאר הכתב וניכר כאות [כלומר הראש עצמה ניכרת כאות].
כל זה ברור ע"פ המבואר בשוע"ר סימן לב סעיפים יט וכ' בגדר "שיעורי האותיות". ראה: פורום לנושאי סת"ם: שיעורי ירכי אותיות - שיטת שו"ע אדמו"ר הזקן
ולענ"ד הדבר מוכרח בשיטת רבינו הזקן, דבסעיף יח כתב "שהרי לא נתנו שיעור לעובי האותיות ויכול לעשותן דק כמו שירצה", ובסעיף יט [מיד אחריו] מבאר דשיעור אורך האותיות כמלוא אות קטנה ובלאו הכי פסולות. הרי שיש שיעור לירכי האותיות, אלא על כרחך לחלק בדבר. דשיעור עובי [לרוחב] הירך אין לו שיעור, אבל שיעור אורך יש לו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה