דין מזוזה הקבועה אחר הדלת

דין הניח מזוזה אחר הדלת. ובירור שאלה: היכן עדיפות קביעת המזוזה כשאי אפשר לקבעה במקומה לפני הדלת בחלל הפתח – האם עדיף לקבעה מאחורי הדלת בחלל הפתח, או לפני חלל הפתח מבחוץ בטפח הסמוך לחלל?

א.  כתב בס' חובת הדר (פ"ט בהערה כב, בדף עג) דאם אינו יכול לקבעה בחלל הפתח לפני הדלת אלא מבחוץ בכותל, עדיף טפי לקבעה בחלל הפתח מאחורי הדלת, ושכ"כ בשו"ת מנחת יצחק (ח"ג סי' מו).

ונראה כוונת חוב"ה על פי מה שכתב לעיל (פ"ח חלק ג סעיף א) דיניחנו בחלל הפתח תחת המשקוף, (ובהערה א שם) דמשמע מדברי יד הקטנה דתחת המשקוף הוא לעיכובא.

משמעות דבריו, דיש חשש פיסול בקבע המזוזה מחוץ לחלל הפתח מבחוץ, אפילו סמוך לחלל ממש, מכיון שאינה תחת משקוף חלל הפתח. ועל כן עדיף לקבעה מאחורי הדלת, דבאופן זה ליכא חשש פיסול.

ובשו"ת מנחת יצחק שם נשאל בכה"ג, וסברת השואל דעדיף לקבעה מבחוץ לפני החלל ולא מאחורי הדלת, והשיב המנח"י שאחרי הדלת כשר, וכן מוכח מרמ"א רפו סעיף ב וש"ך שם.

והמדובר ברמ"א בחדר שיש בו תשמיש המטה שיש ראשונים האוסרים קביעת המזוזה שם, וכ' הרמ"א דאם המזוזה מחוץ לחלל החדר והדלת סוגר לכו"ע יש לקבעה שם, שהרי אינה רואה את תשמיש המטה. ובש"ך שם, דאם מקום קביעת המזוזה ראויה להיות לפני הדלת בחדר שיש בו תשמיש, אזי יקבענו אחורי הדלת בחלל הפתח שאחר הדלת, ולא יקבענו לפני הדלת באויר החדר שיש בו תשמיש. דמזה מוכח דמותר לקבוע מאחורי הדלת. אבל לא נתבאר כלל בדברי המנח"י, למה זה עדיף מלפני הפתח מבחוץ.

אבל אפשר דרק רצה המנח"י להוכיח לשואל דמצינו מזוזה אחורי הדלת, וממילא אין לפסול משום כך.

ועכ"פ ראיית המנח"י מהרמ"א וש"ך הנ"ל אינה ראיה כלל לענינינו, דהרי הש"ך [בשם מעדני מלך, שם בסי' רפו, ובסי' רפט] כתבו דבמקום דאיכא חשש לקבוע המזוזה לפני הדלת (חשש גוים שיבזוה, או לסברת האוסרים מזוזה במקום תשמיש) יש לסמוך על דעת הרמ"א וטור סי' רפט ויקבענו אחורי הדלת. הרי דשפיר לקבוע מזוזה אחר הדלת. אבל לא נשמע כלל מדברי הרבנים הללו, שזה עדיף מלקבעה לפני הדלת היכא דאפשר, אפילו מבחוץ סמוך לחלל. [דהרי ברור שהם מדברים במקרים שא"א לקבעה כלל לפני הדלת].

ב.  ולענ"ד נראה דלא כסברת חוב"ה, אלא דעדיף לקבעה מבחוץ סמוך ממש לחלל הפתח [בטפח הסמוך לו] ולא יקבענו מאחורי הדלת בחלל הפתח תחת המשקוף. וטעמי בזה:

א)  סברת יד הקטנה לענ"ד אינה נכונה, ואין פיסול בקביעת מזוזה לפני חלל הפתח מבחוץ כל שהיא תוך טפח לחלל. ואין שום מקור בהלכה לפסול קביעה שאינה דוקא תחת המשקוף.

ב)  לענ"ד דעת הרמב"ם דכל שהניחה מאחורי הדלת [גם תחת המשקוף] פסול.

ואצטרך לבאר דברי קצת באריכות.

ג.  במנחות לב אר"י אמר שמואל תלאה במקל פסול תנ"ה תלאה במקל או שהניחה אחורי הדלת סכנה ואין בה מצוה. ופירש רש"י אחר הדלת שקבעה בכותל אחורי הדלת. סכנה כי אין הבית משתמר עד שיקבענה כהלכתה.

ושם בגמרא אר"י אמר שמואל מצוה להניחה בחלל הפתח כו' פשיטא בשעריך כו'. ופירש"י בחלל הפתח ולא מבחוץ.

מדקאמר שמואל מצוה שמע מינה דאינו עיכוב, ובדיעבד הניחה מחוץ לחלל הפתח כשרה, אלא דאינה מצוה. (כן דקדקו הב"י וב"ח סי' רפט, ודברי חמודות אות יז, וביאור הגר"א סי' רפט אות ו).

וקשה הרי אינו בשעריך (מקום סגירת השער). ויש לומר דכל שהוא תוך טפח לחלל חשוב כמונח בחלל עצמו.

ולפי זה הניחה אחר הדלת, אפשר דפסול אף תוך טפח לחלל (דאחרת למה נקט שמואל "הניחה אחר הדלת" הרי גם לפני הדלת אם רחוקה מהחלל כה"ג פסול).

ד.  בתוספות שם הקשו על פירש"י, ולכן פירש ר"ת דסכנה מפני שמכה בה ראשו. משמע מדבריהם דלסברתם אין פסול במצוה כדפירש"י, אלא רק סכנת הגוף. ודוחק קצת לשון הגמרא "ואינה מצוה" (וב"י וב"ח ביארו אין בה מצוה, כלומר אינה מצוה לכתחלה). ועוד קשה דשמואל פסל תלאה במקל, ועל זה מביא סייעתא תניא נמי הכי תלאה כו' או שהניחה אחר הדלת סכנה ואין בה מצוה" משמע דגם הברייתא פוסל.

הרא"ש העתיק סברות רש"י ושר"ת נחלק עליו. משמע קצת כנ"ל דר"ת חולק לדינא ומכשיר. וכן משמע מלשון קיצור פסקי הרא"ש דרק העתיק ל' הברייתא תלאה במקל או שהניחה אחר הדלת סכנה ואין בה מצוה. משמע קצת דאינו פוסק כשמואל אלא כברייתא, דסכנה אית בה ולא פסול. וזה דוחק גדול כאמור בלשון הגמרא. ועוד שהרי בטור עצמו פסק כשמואל תלאה במקל פסולה. (ואפשר שהיתה לתוס' גירסא אחרת בברייתא תלאה במקל פסולה הניחה אחר הדלת סכנה ואין בה מצוה. אבל דברי הטור צ"ב).

הב"י וב"ח דקדקו דסברת הטור (תוס' ורא"ש הנ"ל) דהניחה אחר הדלת אינו מעכב בדיעבד. וכתב הב"י אלא שהרמב"ם והנמוקי יוסף פוסלים.

ה.  בנמוק"י פי' אחר הדלת, חוץ למזוזת השער, פסולה דבעינן דרך ביאתו וליכא. ובהמשך דבריו פי' דברי שמואל מצוה לקבעה בחלל הפתח. ולא מבחוץ דבעינן דרך ביאתך וכתיב בשעריך הוא מקום סגירת השער. עכ"ל.

נראה פירושו כפירש"י דדברי שמואל למצוה הן ולא מבחוץ, והניחה אחר הדלת דפסל היינו בכותל שחוץ למזוזת השער.

ולפי זה תמוה, דלמה הניחה אחר הדלת פסול דאינו בשעריך ודרך ביאתו, ואילו הניחה לפני הדלת מבחוץ אינו פסול אלא רק למצוה לכתחלה? (ונראה שמכאן דקדק יד הקטנה דסב' הנמוק"י לפסול כל שחוץ לחלל הפתח, ואין חילוק כלל בין לפני הדלת או אחורי הדלת, וכל שאינו בשער עצמו בחלל הפתח פסול. וזה אינו נכון כלל בביאור דברי הנמוק"י ודקדוק לשונות הגמרא, ולא טרחתי להאריך, אלא רק אבאר הפי' הנכון בנמוק"י).

אמנם המדקדק בדבריו היטב, יראה שאין כאן סתירה:

הניחה אחר הדלת פסול, שקבעה מחוץ למזוזת השער, והוא פסול כי אינו בשעריך כלל.

ובדברי שמואל תוך חלל הפתח ולא מבחוץ, פירש למה לכתחילה בעינן תוך החלל ולא מבחוץ משום בשעריך וכו', כלומר זהו דין לכתחילה למצוה שיהא ממש תוך השער בחללו ולא מבחוץ, אבל בדיעבד לא פסל. ומה שפסל הניחה אחר הדלת היינו משום שקבעה חוץ למזוזת הפתח, דזה אינו כלל בשעריך, גם לעכב בדיעבד.

נמצאו דברי הנמוק"י קרובים מאוד לדברי רש"י, דהניחה בכותל הבית אחר מזוזת הפתח, והיא חוץ למזוזת השער, פסולה. אבל הניחה לפני הפתח על מזוזת השער, אלא כלפי חוץ, כשרה.

ו.  הרמ"א בסי' רפט פסק ואם שינה אינו מעכב ובלבד שיניחנה במזוזה עצמה. דעתו לפסוק כטור (ולא כרמב"ם שהביא הב"י לפסול בהניחה אחר הדלת) דאם שינה ואפילו הניחה אחר הדלת כשרה כמבואר בטור, אבל בתנאי שתהא במזוזה עצמה. וזה ממש הלשון וסברת הנמוק"י. וכוונת הרמ"א דאין סתירה בין דברי הנמוק"י והטור [ודלא כהבנת הב"י].

הטור וסייעתו הכשירו אחר הדלת, פי' על המזוזה עצמה שאחר הדלת, אבל על הכותל בפנים החדר להלן ממזוזת השער לא הכשירו כלל, דאינו בכלל שער הפתח. והנמוק"י שפסל אחר הדלת, דוקא בכותל רחוק ממזוזת השער, ולא פליגו לדין. ולפי זה יוצא, דסברת רש"י טור ונמוק"י דכל שהניחה אחר הדלת ולא במזוזת השער, אלא בכותל החדר פסולה לכו"ע, ואם הניחה סמוך ממש לחלל מאחורי הדלת במזוזה עצמה כשרה לדעת הטור וסייעתו והנמוק"י, ואפשר גם לרש"י כשר כה"ג כביאור הנ"ל בנמוק"י.

אבל קבעה מחוץ לחלל הפתח על מזוזת השער כלפי חוץ [שאינו תחת המשקוף] כשרה לכו"ע, אלא שמצוה לקבעה דוקא תוך חלל הפתח.

ז.  הש"ך שם [בשם המעדני מלך] כ' דזהו סברת הרב [רמ"א] כטור, אבל הרמב"ם נמוק"י וב"י ולבוש פוסלים. והשיג המעדני מלך על הלבוש שפסל הניחה אחר הדלת, דלא כסברת הרב. ומסקו ש"ך ומעד"מ דבמקום שא"א לקבעה במקומה לפני הדלת, יש לסמוך על דברי הטור ורמ"א ולקבעה אחר הדלת, שלא להבטל מהמצוה.

אמנם באמת הלבוש לא השתמט מלהזכיר את דברי הרמ"א, אלא פירשם כנ"ל כסברת הנמוק"י. דהניחה בכותל חוץ למזוזת הפתח פסול לכו"ע, אבל תוך מזוזת הפתח אף אחרי הדלת כשרה, גם לנמוק"י. וזה ברור ומבואר בדבריו, דו"ק.

ואמנם הב"י וש"ך כללו בחדא מחתא את סברת הנמוק"י ורמב"ם שפוסלים הניחה אחר הדלת, מ"מ אין הכרח שהם סבורים בפירוש הגמרא והפסול אותו דבר. וזה דרכו של הב"י, לפרש שבפסק זה נחלקו הפוסקים, דהיינו שהטור פסק להכשיר בהניחה אחר הדלת, והנמוק"י ורמב"ם פסלו, אך לא נחית הב"י לדקדק, האם מיירי באותו ציור בדוקא.

ח.  הרמב"ם כ' הניחה אחר הדלת לא עשה כלום. ופי' הב"י ושאר הפוסקים כוונתו כפשט הגמרא (ופירש"י) דפסול לגמרי (ולשוא נדחק ערוך השלחן בזה).

ופשט לשון הרמב"ם היינו שהמזוזה קבועה אחר הדלת, ואפילו בחלל עצמו. דאין אנו צריכים לדחוק בלשון הגמרא מה שביארו רש"י והנמוק"י בכותל הבית, דאין זה מבואר בלשון הגמרא והרמב"ם.

וביאור מחלוקתם. דסברת הרמב"ם שכל פתח שאין בו דלת פטור, דלא נקרא שער אלא הדלת עצמה, וא"כ הניחה אחר הדלת כלומר אחר השער אינו כשר, ואפילו תחת המשקוף שאחר הדלת לא עשה כלום. אבל שאר הפוסקים הסוברים דאין השער אלא חלל הפתח, ואף בלי דלת הפתח חייב, אי אפשר להם לפרש הדין כן, דמה לי בחלל הפתח לפני או אחר הדלת, לכן פירשו בכותל הבית מחוץ לחלל השער. וזה ברור.

ולענ"ד זה פשר השתמטות הב"י כאן מלהביא דין זה [הניחה אחר הדלת] בשולחנו הטהור. דהרי בב"י ברור שסובר כרמב"ם [ואפילו היה מקבל הב"י דדעת הרא"ש ותוס' כטור, מ"מ הוי ספיקא דדינא, כי אין דרכו להשמיט לגמרי סברת הרמב"ם], והיה צריך לפרש דין הגמרא הניחה אחר הדלת פסולה.

אלא היות שדין זה תלוי במח' הראשונים המוזכרת בסי' רפו פתח בלא דלת, על כן לא רצה לפרש הדבר כאן. דהיה צריך בב"י [או בשו"ע] לחדש מהו אחר הדלת, דלרמב"ם כנ"ל היינו אחר הדלת ממש, ולנמוק"י רק בכותל שבבית, ולטור כשר בדיעבד. ודי למבין.

ט.  העולה מכל זה להלכה.

קבעה מחוץ לחלל הפתח בטפח הסמוך לחלל כשר כפשט הגמרא פירש"י טור נמוק"י ורמ"א, ולא מצינו שום פוסק שיסתור פסק זה.

הניחה אחר הדלת בכותל הבית ולא על מזוזת השער האחורי, פסול לכו"ע.

הניחה אחר הדלת על מזוזת השער בצד הפונה כלפי הבית ולא כלפי החלל, דעת הטור ונמוק"י ורמ"א ולבוש דכשר, ודעת הרמב"ם דפסול.

הניחה אחר הדלת תוך החלל [תחת המשקוף] לכל הפוסקים הנ"ל כשר, ולרמב"ם פסול.

על כן פשוט וברור דעדיף לקבעה מבחוץ בטפח הסמוך לחלל הפתח, ולא אחורי הדלת כלל – נגד סב' הרמב"ם.

י.  ודקדוק לשון רמ"א [ולשון נמוק"י] "ובלבד שיניחנה במזוזה עצמה" – מהו 'מזוזה'. נחלקו האחרונים האם הכוונה מזוזת העץ [וכדומה] של השער, או טפח הסמוך לחלל הפתח. אבל פשוט שאין הכוונה חלל הפתח (דשינה מלשון המחבר "חלל הפתח", לכתוב "מזוזה").

ונראה להחמיר דאם יש מזוזת שער מיוחדת יש לקבעה עליה דוקא, ובתוך טפח לחלל דוקא. ואם אין מזוזת עץ מיוחדת, אלא כותל הבית הוא מזוזת השער – יקבענה תוך טפח לחלל. וגם כאן מצוה לסמכה לחלל הפתח כמה שאפשר.

(חלק מהדברים מלוקט מביאורי האחרונים [קיצור שו"ע, חיי אדם ונשמת אדם, מזוזת מלכים בהלכה למשה, ערוך השלחן, וגדולי הקדש ומקדש מעט], ולא הטרחתי לבאר בכל פרט באיזה ספרים הוא כתוב, אלא בחרתי מהם הנראה לי נכון בפשט הסוגיא לדינא).