זיי"ן ארוכה נעשית כנו"ן

הזיי"ן ארוכה ויורדת מהשיטה, במדידה יש בירכה שיעור שלושה פעמים של הראש - א"כ היא נו"ן פשוטה.

מה שמטעה קצת הוא - שהירך נוטה בשיפוע מעט [דבר המטעה שהוא קצר משהו]. בתמונה למטה סיבבתי מעט את הכתב כדי שהזיי"ן תהא ממש בעמידה - עכשיו ודאי נראית יותר כנו"ן פשוטה.

ראשי טי"ת - קרובין לנגיעה

ראשי טי"ת שנדבקו זה לזה [ברובן] נעשה סמ"ך. אם הראשים קרובים לנגיעה - זה תלוי במראית העין הרגילה, אם עין רגילה רואה אותם דבוקות - א"כ הרי נשתנה לסמ"ך, ואם רואה פירודן הרי זה טי"ת. אבל לא מועיל מה שרואים רק בזכוכית מגדלת פירוד דק ביותר בין הראשים.

כמו כן לענין נגיעת רגל שמאל של הה"א [או קו"ף] לגגה, הכל תלוי בראיית העין במציאות.

התמונות למעלה הן להדגמה בנושא.

ראה גם
פורום לנושאי סת"ם: נגיעת ראשי הטי"ת
פורום לנושאי סת"ם: טי"ת נראית כסמ"ך

השוה גם לכללות הענין "אותיות סמוכות זו לזו עד שנשתנו צורתן" - ראה בתויות

רגל שמאל של תי"ו

רגל שמאל של הת' צריכה להיות כפופה כעין כפיפת [מושב] הנו"ן. כאן לא ניכר כלל הכפיפה, ואין [עיקר] צורת האות ניכרת [האם היא מין ת' או מין ח' של רש"י, ולא מועיל שיפוע הרגל כלפי חוץ, כי צ"ל כפופה ממש] ואין זה כתיבה תמה.

לדעתי תי"ו זו פסולה.

בעיות מפורסמות ביו"ד

בעיה מפורסמת !! היו"ד יש בה ב' חלקים, גוף היו"ד ורגל ימין של היו"ד.

במקרה שלפנינו - אין ניכר ההפרש ביניהם, הרי זה גולם ואינו צורת אות.

היו"ד השני של עיניכם פסולה - היא וי"ו ולא יו"ד.

גם יו"ד זו [בניכם] פסולה, היא ארוכה מדי.

יו"ד העליונה של האל"ף מדי גבוה

האל"ף כשרה [בדיעבד שכבר נעשה].

אמנם לכתחילה היו"ד הזו צריכה להיות פניה באמצע הגג ולא בחצי העליון. כלומר עיקר הנקודה עומדת בצד ימין ופניה [צד שמאל של הנקודה] מגיע עד אמצע הגג. וכל שכן שחיבור [רגל ימין של] הנקודה אינו מעל חצי הגג אלא למטה מהחצי.

צד"י - יו"ד הימנית דבוקה גבוה מדי

היו"ד דבוקה גבוה מדי סמוכה לראש, מ"מ היות שדבוקה בצואר ולא בראש ממש, כשרה. אמנם לכתחילה מקום הדיבוק הוא באמצע הצואר (ואין הפירוש אמצע ממש, אלא) בחלק האמצעי של הצואר מעל המושב ומתחת לדיבוק ראש שמאל. אבל אם דיבוקה היתה לראש שמאל, ולא בצואר, היתה פסולה.

 

ראה גם פורום לנושאי סת"ם: צד"י - יו"ד הימנית מחוברת גבוה סמוך לראש

יו"ד כעין למ"ד קטנה

צריך שאלת תינוק, ואם קוראה יו"ד, כשרה.

מריחות דיו או קוין דקין - העלולות לשנות צורת האות

נמרחה דיו בחלל הרי"ש וכעת היא נראית כעין ה"א או חי"ת - קשה מאוד להקל ולהתיר ולגרור. כי אני חושש לשינוי בצורתה של הרי"ש.

גם הצד"י [לענ"ד] נהפכה ראש ימין לגולם [אע"פ שיש הפסק מה ביניהם עדיין].

 

נמרח קו דק ביותר בחלל הה"א. אין נגיעה בין הגג לירך שמאל, ואין כאן חשש שינוי בצורת האות, כי הקו דק ביותר. ועל כן מותר לגרר הקו הזה.

 

נמרח קו דיו דק בחלל הכ"ף ונו"ן.

הכ"ף פשוטה עלולה להשתנות בכך למין גימ"ל - נראה לי [היות שאין כאן תמונת גימ"ל] מותר לשאול תינוק, ואם קוראה כ"ף מותר לגרר הקו והיא כשרה.

הנו"ן [נראה לי] שלא נשתנתה צורתה כלל, ומותר לגרר הקוין ממנה.

נגיעות, דיבוק

יש שתי נגיעות דקות בין הבי"ת לכ"ף פשוטה. כל נגיעה שהיא דקה ואינה משנה הצורה, וכן אפילו כמה נגיעות אבל הן דקות ואינן משנות את צורת האות, מותר לגררן. 

נדבקו ראשי השי"ן זה לזה. מותר לגרר ולהפריד, משום שכל ראש ניכר לעצמו [ולא נשתנה צורת השי"ן וצורת הראשין], ואין זה דיבוק עב, אלא פחות מחצי עביו של הראשים.

אבל אם היו מדובקת בדיבוק עב, הרי היה דינם כגולם וקו משוך בשוה, שנשתנה צורת האות ונפסלה.

כתיבה בליל 'ניתל'

לכל החסידים המקפידים שלא ללמוד תורה בליל ניתל, הרי זה ברור שכמו כן אין לכתוב סת"ם בליל ניתל, כי גדר כתיבת סת"ם הוא גדר לימוד תורה שבכתב.

זהירות בכתבים של חב"ד היום

הבעיות המוצגות למטה הן מצויות בעוד כתבים ולאו דוקא בכתב חב"ד, אך זה שהכתב הוא כתב חב"ד אינו מציל מאותן בעיות.

ליודי"ן אין שיעור גוף - ברור שגוף היו"ד צ"ל כשיעור עובי הקולמוס כדמוכח בשו"ע רבינו סימן לב סעיף יט.

הדלי"ת כשרה - אך הרגל יוצא מקצה תחתון של הגג, דבר המדמה אותה מעט לרי"ש ואין ראוי כן לכתחילה, אלא צ"ל העקב עובר לגמרי על הרגל - לימין.

הפ"א הנקודה גולם או קרוב לזה.

יוד"י האלפי"ן המסומנות אין בהן שיעור יו"ד. כנ"ל לענין גוף היו"ד, הוא הדין לכל היודי"ן שבכתב, כגון יוד"י האלפי"ן שיני"ן פאי"ן וצדי"ן וכן רגל שמאל הגימ"ל - צ"ל כשיעור עובי הקולמוס דוקא [ולא כלשהו], כמבואר בשיעור רגל שמאל של ה"א - ששיעורה כמלוא אות קטנה ולא פחות.

אל"ף ראשונה כנ"ל אין בה שיעור יו"ד.

אל"ף שניה [את - ראה הגדלה] אין בה כמעט גוף, אלא רובה הרגל הנדבקת לגג, א"כ יש כאן חשש של קו משוך בשוה הפסול כמבואר בשו"ע.

*****

היודי"ן המסומנות אינן כתובות נכון - היו"ד בכתב המיוחס הוא צר ואינו עובר את עובי הקולמוס ברוחב האות, וכן יש לו פינה שמאלית [עוקץ ר"ת] מובהק, הבולט מעט בשיפוע כלפי מטה, או עכ"פ זוית חדה [בזוית של 90 מעלות], אך זויות שמאל התלויות באויר (מחמת שיפוע הפנים כלפי מעלה) - אין זה נכון כלל.

הווי"ן המוסמנות [כולן - פרט ל'ובשעריך'] כשרות - אע"פ שיש להן בקושי ראש. מ"מ כבר ביארתי שזה צורת ראש בכתב המיוחס.
ראה פורום לנושאי סת"ם: ראש הוי"ו בכתב המיוחס, פורום לנושאי סת"ם: זהירות בכתב המיוחס - פתיחת ראש היו"ד וראש הוי"ו

אמנם הו' של ובשעריך פסול, כי הוא גולם גמור, ואין עוקצין הללו ראש כלל.

הטי"ת צ"ל ראש ימין כפוף במשהו לתוכה [כגון עוקץ מעט יורד לתוכה] לכתחילה, כמבואר בשו"ע רבינו וכל הפוסקים.

זהירות נוספת היא בקו שמאל שבה, הקו דק ביותר ולא יחזיק מעמד לאורך ימים אלא ידהה. צריך לחזק קווין דקין כעין אלו, בכל כתב הדומה.

עירוב השיטות

הלמ"ד נכנסת בשיטה שמעליה, בין האותיות ע' וצ'. אע"פ שאין כאן שינוי צורה של שום אות, אין לערב השיטות בסת"ם לכתחילה.
ראה עוד דוגמאות תחת התוית "עירוב השיטות"

הפסק בשי"ן

יש הפסק בשי"ן בין המושב וזרוע שמאל. לכאורה צד ימין של השי"ן נתחלף בעיי"ן. מ"מ היות שכללות הצורה מוכחת שהיא שי"ן - מותר לתקנה [שלא כסדרן].

נגיעות גג וי"ו ותי"ו, גגות נוני"ן - האם יש חשש שינוי צורה?

נראה לי שאין כאן חשש שינוי צורה. ודינה ככל נגיעה [דקה] שבין האותיות שמותר לגררה.

אין כאן לא חי"ת, ולא רי"ש !!

גם נגיעת גגות הנוני"ן אין בהם שינוי צורתן - ומותר לגרר ביניהם והן כשרות.

נגיעת רגל האל"ף לגוף

נגיעת הנקודה התחתונה לגוף - מותר לגרר הנגיעה ואינה נחשבת שינוי בצורתה, או חק תוכות, כמבואר בשו"ע רבינו [סי' לו אות אל"ף] בנגיעת עוקץ שמאל של נקודה העליונה לגוף, הו"ה כאן.

שאלות על ביתי"ן

שתי הביתי"ן נוגעין ביניהן במושב. אמנם הנגיעה דקה ולכן מותר להפריד, אך אם היתה דיבוק כל עובי המושב זה לזה, היתה הגרירה אסורה משום חק תוכות.

הבי"ת צורתה משונה - צריכה שאלת תינוק (אולי היא מין כ"ף).

נגיעה מעוקץ הלמ"ד למושב הנו"ן

נראה לי שבמקרה זה [שאין זה ממש כצורת גימ"ל] מועיל שאלת תינוק, ואם תינוק קורא לה נו"ן מותר לגרר הנגיעה.

יציאת סופי שורות

 

כל סופי השורות נכנסין ויוצאין, אין מזוזה זו לכתחילה, שהרי צריך להיות סיום שיטותיה ישרות.

בשלש שורות המסומנות [מתחיל מ'ובשעריך'] יש יציאת קובה, של שתי אותיות או יותר כל שורה. יש פוסלים, משום שזה נחשב כקובה, ויש מכשירים [בדיעבד] דהריוח שאחר 'ובשעריך' הוא משום ריוח הפרשה, ואינה מצטרפת לשיעור כקובה.

"על הארץ" יוצא תיבה שלימה - כשרה בדיעבד כמבואר בשו"ע.

התי"ו מסומנת - כי רגל ימין נוטה להיות כעין רגל הפוכה החוצה. מ"מ עדיין לא נפסלה.

כתב גרוע, בעיות ושאלות בהלכה

הכתב הוא גרוע, ויש כאן בעיות שונות. וכתבתי אותן כאן כדי להתלמד למעוניין בדברים:

הה"א בשם הוי' רגל שמאל צריכה להיות כולה תחת חלל הגג, כאן נדמה שחציה מחוץ לחלל.

תגי בדקחי"ה - גם לנוהגים שלא לעשותן בסוף הגג ממש מצד שמאל, מ"מ לכתחילה צריכין להיות בצד שמאל של הגג, ולא באמצען או בימין.

אנכי - השמיט את התגין. כל אלו שעושין את התגין אחר כתיבת האות, מקילים בעשיית התגין ו"שוכחים" בחלק מהאותיות תגין.

הכ"ף פשוטה יש בה זוית ועוקץ יוצא - הוא פסול לפוסקים האשכנזים (אמנם מותר לתקנו בהוספת דיו לעגל סוף גג הכ"ף).

העיי"ן - המושב דק ואינו בעובי ראשי העיי"ן - זה סוג מנומר (כלומר שאין עובי כל החלקים שוים זה לזה) שאינו לכתחילה. ראה מה שכתבתי פורום לנושאי סת"ם: כתב מנומר

'ושננתם' ועוד - שכחת תגין כנ"ל.
כ"ף פשוטה עם זוית ועוקץ עולה כלפי מעלה - פסול כנ"ל ומועיל תיקון בהוספת דיו.
צד"י כפופה - היו"ד הימנית גבוה מדי.
עיי"ן [ושבעת] שבורה מעט ומנומר כנ"ל.

נו"ן באלקינו - צואר הנו"ן שבורה מעט, כשרה. עיין מה שכתבתי בפורום תחת התוית "נו"ן שבורה".
ה"א רגל שמאל נוטה וחלקו מחוץ לחל הגג כנ"ל.
צד"י כפופה - פסולה משום שינוי מובהק בצורתה.

כתיבת תגין בקולמוס ברזל ודיו חול, בשעת כתיבת האות

שאלה:  האם נחשב כתב מהודר אם אני מתייג עם קולמוס ברזל ודיו 'חול' (מאלו המצויין בספרי סת"ם שאין בדיו סתם יינם וכו׳), או שעדיף לתייג עם קולמוס נוצה ודיו של סת"ם?

וכן האם יש ענין לתייג בשעת כתיבה (אף שמשום כך יקח יותר זמן הכתיבה)?

ראיתי פעם ב'התקשרות' שכ"ק הרבי לא רצה שסופר ישתמש בקולמוס ברזל אף להגהת סת"ם (ואולי אף לתגין?), האם נכון הדבר?

תשובה:  יותר מהודר לכתוב ותייג עם נוצה ודיו כשר של סת"ם, אע"פ שכשר מן הדין לתייג בדיו חול וקולמוס של ברזל. השמועה בשם הרבי נכונה, שלא רצה שיכתבו כלל ולא יגיהו עם קולמוס של ברזל.

כמו כן הידור מצוה והידור הכתב - לתייג בעת עשיית האותיות מיד, ולא אחר כך.

הרב דוד לייב גרינפלד - חשש חטוטרות דקים באות חי"ת

הרב דוד יהודה לייב גרינפעלד

יו"ר ומייסד ועד משמרת סת"ם ארה"ב

חשש חטוטרות דקים באות חי"ת

בשו"ע הרב כתב באות חי"ת וז"ל: "וקו החטוטרות שעל רגל הימין יהיה עב ושעל רגל השמאל יהיה דק" עכ"ל. דבריו אלו הועתקו בספר קסת הסופר (סימן ה' אות ח).

והנה חוץ מהענין שעפ"י סוד הגברת סטרא דימינא על סטרא דשמאלא, יש בזה גם ענין הלכתי מובהק. כי לצערנו הרב, סופרים רבים עושים את החטוטרות דקים כחוט השערה, ע"י "חוד הקולמוס", ולפעמים דקותם כמעט כמו "קורי עכביש" שעל זה הזהיר רבינו המהרי"ק בתשובותיו החדשות, וזה לשונו: "אמנם אודיעך כי הפרשיות אשר שלחת אלי, לא ישרו בעיני מפני חטוטרת החיתי"ן אשר עשית דקה מן הדקה כמלא נימא, ופשיטא דלשנויי דקאמר דחטריה לגגיה דחי"ת לא משמע שבא למעט האות כלל וכו', מ"מ פשיטא שאותה חטוטרת לכל הפחות צריך לעשותה כפי עובי שאר אותיות, ולא לעשותה כעין קורי עכביש כאשר עשית, עכ"ל.

ואפילו אם חטוטרות החית"ין של סופרי זמנינו אינם דקים כקורי עכביש ממש, מ"מ עדיין צ"ע, הואיל וסוף סוף הם נכתבים ע"י "חוד הקולמוס", וכדיתבאר חסרונו בהלכה.

דהנה הורה הגאון "בני יונה" (בהל' ס"ת סי' ער"ה סעיף ו) וז"ל "יזהרו הסופרים שעושין האותיות המשונות שלא ישנו האות מצורתו עי"ז רק יעשו תגין העקומים ההם בחוד הקולמוס שיהו דקים כחוט השערה", עכ"ל. והובא להלכה בקסה"ס ט"ז-ד, ובמלאכת שמים כלל י"ג ס"ג.

ולדוגמא שינוי צורה כזו חזינן בשו"ת חת"ס (סימן רס"ה) בציור אות וי"ו לפופה השניה, שכתב בשלהי תשובתו (ד"ה אך) תמונת הוי"ו השניה שהיא ממש כמו פ' פשוטה", והבן.

משא"כ אם הסופר כותב את האותיות הלפופות בדקות - ע"י חוד הקולמוס, לא נשתנה האות מצורתה.

ב.  ו"ידיעת ההפכים אחת", דמכלל לאו אתה שומע הן, שאם חטוטרות החי"ת הם דקים כמו הלפופות, איך ישתנו ויתקיימו שתי הזייני"ן מצורתן ויתהפכו לאות חי"ת? הלא עפ"י פסק הגאון בני יונה עדיין הם נשארים שתי זייני"ן מחמת נגיעתם זה לזה בדקות ע"י חוד הקולמוס.

אשר על כן, סופרים המקפידים לקיים את ההלכה הנזכרת בשוע"ה ובקסה"ס וז"ל: "וקו החטוטרת שעל רגל הימין יהיה עב" הרי בעובי זה ינצלו מחשש פסול הנ"ל. ואף שהמקדש מעט (ס"ק ה) כתב דטעם עוביו הוא עפ"י הסוד, אין זו סתירה, כי סוף סוף היא מסייעת להכיר את צורתה לחי"ת גם עפ"י הנגלה.

ג.  ואכן כן בקודש חזינו בכתבי סופרים הקודמים וכ"ש מגדולי הסופרים המפורסמים, אותיות חי"ת לא נראו חטוטרות דקים כמצויים בימינו.

אך לצערינו ראינו זאת בכתבי הלבלרים הפסולים מערי ליט"א מסלונים, מיר, ז'טל ועוד, שהעיד עליהם הגאון מנובהרדוק (בספרו ערוך השלחן יו"ד הל' ס"ת סימן רפ"א סעיף ט' וז"ל) "שבעוה"ר האמונה נתרופפה, והסופרים רבו כארבה, ובעיר אחת ידענו לדאבון לבבינו למאות סופרים, ורובם אינם יראי שמים כלל, ומשם פשתה המספחת בכל ערי מדינתנו, מזלזלים במקח מאד ולוקחים ללמוד נערים ריקים שאין בהם לחלוחית יראת שמים... ובבירור שאינם מקדשים שמות ומעשיהם חול ולא קודש" ר"ל. וכאמור עוד בזה בספר 'אות חיים ושלום' (סימן ל"ט) להגה"ק בעל מנחת אלעזר זי"ע.

וב"ה אכשור דרא כי ב"ה נתוספים סופרים חשובים המקפידים כהלכה על כל קוץ ותג, ומהם יראו וכן יעשו, לזכות אחב"י בסת"ם כשרים מהודרים.

בעיות

התי"ו כמעט אין לה בליטת רגל שמאל - נראה לי שאם תינוק יקראנה תי"ו מותר לתקן הבליטה [כמו תיקון ראשי גלמים של השי"ן ועי"ן וכדומה]. אבל יש מקום להחמיר ולפוסלה, משום שנעשית כעין חי"ת.

הבי"ת מרובעת היטב אבל אין לה עקב כלל, אלא סתם הוסיף איזה קוץ דק - צריך לתקנה.

הכ"ף מושבה קצר ביחס לראש-הגג, וצ"ל שוין לכתחילה.

נו"ן כפופה עם מושב משונה

אין לפסול את הנו"ן הזו, אלא די לנו אם תינוק יקראנה נו"ן להכשירה.

ביתי"ן

כל הביתי"ן שלמעלה פסולות - כי גופן כ"ף ולא בי"ת.

***

הבי"ת הראשונה שבתיבה 'ובבהמה' יש לה בליטת עקב אך הוא תלוי באמצע הקו ואינו משתוה למטה עם המושב. דבר זה גורם עיוות קצת בצורת הבי"ת - לכן יש לתקנה.

הבי"ת השניה יש לה עקב גבוה שמגיע כמעט עד לגג, גם זה אינו נכון.

אני מציע שבשניהם יש לשאול תינוק האם צורתן בי"ת, כי יש בכל אחת שינוי מועט בצורתה. כלומר, שינוי בדבר העיקר המבדיל בינה לכ"ף. ואחר כך [כאשר התינוק יקראנה] מצוה לתקן שהרי צורתן לכתחילה מרובעות למטה היטב עם עקב ניכר.

ווי"ן

 

וי"ו וזיי"ן נוגעות נגיעה דקה [או קרובות לנגיעה] - כשרות [אחר גרירת הנגיעה] שהרי לא נראות כחי"ת.
וי"ו שני ב'מזוזות' ארוכה מדי - אם הכתיבה היתה כתיבה בינונית [רגילה שגובה האות ג' קולמוסים] הייתי פוסלה שהרי נעשית כשיעור נו"ן פשוטה, משום שבירך ד' פעמים עובי הראש. אך היות שזו כתיבה ארוכה [שגובה אות רגילה ד' קולמוסים] תידון בשאלת תינוק. ראה גם פורום לנושאי סת"ם: וי"ו פסולה, שיעור וי"ו בכתיבה ארוכה

הוי"ו כשרה - יש לה ראש צר.
הה"א כשרה בדיעבד - כי רגלה תלויה בגובה חללה, וצריכה לכתחילה להיות שוה לסיום ירך ימין.

מגלגלין זכות .. וחוב על ידי חייב

מתחילה השאלות היו על הוי"ו שדומה מעט לזיי"ן, והנו"ן שנתעבה ראשה מחמת התגין ...

ואז נתגלה שחסר אות יו"ד בין עיניך !!!

כ"ף ווי"ו סמוכים זה לזה

צריך מאוד ליזהר מקירוב הכ"ף לוי"ו - כי בזה עלולים להתחלף למ"ם.

בכל מקרה צריך לדון לגופו - נראה שכאן זה תלוי בקריאת התינוק.

הרב דוד לייב גרינפלד - זוית של הדלי"ת

הרב דוד יהודה לייב גרינפעלד

יו"ר ומייסד ועד משמרת סת"ם ארה"ב

בירור צורת זוית חדה באות דלי"ת

"ולכתחלה אין די בזה לבד שיהיה לה זוית חדה מלאחוריה, אלא גם יהיה לה שם עקב טוב" (לשון המ"ב במשנת סופרים אות ד, ומקורו מהאלפא ביתא השלישי לרבינו יו"ט ליפמן מילהויזן, והובא בב"י ובשו"ע הרב, ובקסה"ס).
המושג "זוית חדה" דורש ביאור, כי רובא דעלמא למדו בפשטות, שקצה הפינה העליונה הוא חד (הנקרא שפיץ). ואע"פ דבכה"ג כל תינוקות שבעולם רואים לפניהם בתמונה זו אות רי"ש מרובעת, נדחקו הלומדים דכיון שהקרן-זוית למעלה הוא חד, הרי זו אות דלי"ת של כתב אשורית.
אך באמת קשה לפרש כן, דהרי כשם שהזהירה הברייתא (שבת דף קג:) שלא יעשה גמין צדין (שמזה למדו רבותינו הראשונים ג' דיני הרחקות שלא יטעו להחליף ביניהם), כך הזהירה הברייתא שלא יעשה דלתין רישין. ואיך יעלה על הדעת שלאות ד' אין שום דיני הרחקות שלא יטעו להחליף בינה ובין אות ר', עד כדי כך שכל ההבדל ביניהם תולה על בלימת "חודו של מחט" המונח בקרן הזוית, אתמהה.
מה עוד, שרבותינו הרא"ש (בהלק"ט הל' ס"ת או"ק יב) והמרדכי (סי' תתקנ"ג) שממנו קיבל רבינו יו"ט ליפמן (כמפורש בהקדמת ספרו אלפא ביתא), כתבו שניהם בסגנון אחד שלאות ד' יש "בליטה" לצד ימין שלא תהא נראית כמו רי"ש. ופשוט שדברי הרא"ש והמרדכי לאו מצד ה"קבלה" (לכתחלה) נאמרו, אלא (לעיכובא) מצד עצם צורת האות. וכן מפורש להדיא בשו"ת הריב"ש (סי' ק"כ) שאות דלי"ת "בחסרון יציאת הגג לאחור תדמה לרי"ש גמורה".

ב.  ולהבנת מהות הזוית חדה, יש להקדים דברי המשנת סופרים על ראש אות וי"ו "וטוב שתהיה עגולה". הנה לשון זה מורה שעיגול ראש הוי"ו אינו דין יסודי בהלכה לכתחילה, אלא דרך "עצה טובה" קמ"ל, ואינו נזכר בספרי הראשונים בעלי תיקון תפילין וברוך שאמר, ולא בכל מהדורות ה"אלפא ביתא", ואף לא בבית יוסף.
ברם מקורו נמצא בשו"ע הרב וז"ל "וטוב שתהיה עגולה לצד ימין בראשה שלא תדמה לזיי"ן", והעתיקו בס' קסת הסופר. אך הדברים צריכים ביאור, דממה נפשך אם יש לחשוש בוי"ו שראשה אינה עגולה שצורתה תדמה לזיי"ן, א"כ לא מתאים כלל לשון של עצ"ט, אלא לישנא דאזהרה מבעי ליה.
ונתעוררתי להשכיל על דבר אמת משאר לשונות בעניני זויות הנזכרים בשו"ע הרב, דחזינן בדבריו הבדל להלכה בין סוגי הזויות, כגון מה שכתב הרב בשלחנו באות כ"ף פשוטה וז"ל, "ולכתחלה צריך להיות כל הפשוטות ארוכות כשיעור שאם נכפלו יהיו כפופות, ומטעם זה לא יעשה לכ"ף פשוטה זוית למעלה" - דהיינו לכתחלה - "ואם עשה לה זויות למעלה כמו דלי"ת פסולה".
ולכאורה נראין דבריו כסתירה מיניה וביה, וכדהקשה בשו"ת צמח צדק (או"ח סי' י"ח או"ק ב) דדיו לבא מן הדין להיות כנדון (דכל הפשוטות צ"ל כהכפופות, דאין חילוק ביניהם רק שזו כפופה וזו פשוטה, כדכתב הב"י בשם הרא"ם), והרי בנדון כ"ף כפופה עצמה אם עשה לה זוית למעלה כשרה (לדעת הרב), א"כ כ"ש בכ"ף פשוטה דאם עשה לה זוית למעלה צריכה להיות כשרה.

ג.  ומהמשך תשובת הצ"צ שם נתעוררנו דלאו כל הזויות שוות, וז"ל "וכן מתבאר ממה שכתבו חכמי התכונה והמחקר בענין פירוש זויות, שיש ג' מיני זויות עין בס' תכונות השמים סי' ג' כו" עכ"ל.
ואמנם לא ראינו ב"תכונות השמים", אבל ראינו אותו ענין בספר "איל משולש" להגר"א ז"ל שכתב דישנם ג' מיני זויות: א) זוית ישרה – המחזקת 90 מעלות. ב) זוית רחבה – המחזקת יותר מ-90 מעלות. ג) זוית צרה – המחזקת פחות מ-90 מעלות.
ולאור הנ"ל, שוב אין שום סתירה בין הזוית של הכ"ף כפופה שהכשיר הרב (בזוית ישרה וכ"ש בזוית רחבה) ובין הזוית "של דלי"ת" שהחמיר הרב לפוסלה. כי ה"זוית חדה של דלי"ת" היא זוית צרה המחזקת פחות מ-90 מעלות, שעי"ז קצה הגג עובר לימין מעבר לרגלה.
ומעתה מובנים הדק היטב דברי רבינו האלפא ביתא וכל הפוסקים שלאחריו, שכתבו שמצד עצם צורת אות דלי"ת לא בעינן עקב ממש אלא די ב"זוית חדה", כי בזה שהזוית צרה ופחותה מ-90 מעלות, בהכרח שרגל הדלי"ת היורד מתחתית הגג, אינו יוצא מכנגד קצה העליון ממש, אלא לפנים (לשמאל) מנקודת קרן הזוית העליונה, שעי"ז נוצר "בליטה" אלכסונית של הגג, העובר לימין, מעבר לרגלה. משא"כ בזוית ישרה (של 90 מעלות) "לאו היינו שהגג עובר", כלשון הצמח צדק שם.
ומעתה מה "טוב" ומה נעים בהירות לשון שו"ע הרב שהעתיקו המ"ב במשנת סופרים על אות וי"ו ש"טוב" שתהיה עגולה, דהיינו שגם אילו לא תהא עגולה אלא יהיה לה זוית ישרה, וכ"ש זוית רחבה, עדיין צורת וי"ו עליה מבלי שום פקפוק.
והעצה הטובה דקמ"ל היא, דאם הסופר לא יקפיד לעשות עיגול למעלה בראש הוי"ו לצד ימין, אלא יעשנה בזוית, אזי כמעט לא ימלט דיתרמי ליה זוית חדה, שאז יעבור הראש לימין מעבר לרגל, ותיפסל.

ד.  ומעשה שהיה עם הסופר החשוב הותיק מו"ה ישראל חיים הס ז"ל, שהביא אלינו לפני כ"ה שנים שאלה על אות רי"ש שהיה לה זוית-רחבה למעלה בקצה גגה, והסופר הנ"ל נטה לפוסלה, ולא הוי ניחא לו שהכשרתיה בפשיטות, והחליט להציע השאלה לפני מרן הגר"ש וואזנר זצ"ל הכ"מ. כאשר הרציתי דברי אלו לפני מרן הגאון הגדול בעל שבט הלוי זצ"ל וקלסיה מצד הסברא, אך שאל אותי אם יש בידי איזה הוכחה מגדולי פוסקי דורות הקודמים שהבינו כדברינו בביאור מהות זוית חדה, והשבתי שמלבד הצ"צ הנ"ל מצאתי הבנה זו בשו"ת "דרכי נועם" (אבי הגינת ורדים) באהע"ז סוסי' ג' וז"ל "לפי דגבי ריבוע דמ"ם סתומה אינו כריבוע דדלי"ת שיש לה זוית מרובע עד שהקו העליון יוצא מלאחריה". ואמר לי אז מרן זצ"ל, דמעתה ואילך כך תצא ההוראה מהיכלו, דאף אם קרן הזוית מחודד מאד כחודו של מחט, לא מהני להכשירה לדלי"ת כל עוד שאין הגג עובר לימין ע"י הזוית החדה.
ובס' משנת הסופר על קסה"ס להגרי"מ שטרן שליט"א הדפיס חלק מדברינו, וכנראה שבשוגג נשמטו הדברים בשם אומרם. ברם מה שסיים שם שאם עשה זוית פשוטה בדל"ת יש להראותו לתינוק, זאת כתב מדעתו, כי לענ"ד אין מועיל בזה הבחנת תינוק, דאנן סהדי דכל תינוקות שבעולם יכירו ויקראו לאות כזו רי"ש, כי את האות דלי"ת הם מכירים רק כשיש לה עקב עב, וממילא אין בקריאת התינוק שום הבחנה וגילוי מלתא כדי לברר את הספק.

עיי"ן תלויה, פ"א שבורה, שי"ן ללא מושב

 

זה כתב אר"י הכתוב קצת כפי שנהגו בחלק ממדינות אירופה [איני יודע בפועל היכן ומתי נכתבה מזוזה זו, כי נראה שזו מזוזה חדשה, אלא שנכתבה בסטייל ישן, כי הכתב נראה חדש].

העיי"ן רבתי - ראשיה תלויים מעל לשיטה, וזה אינו נכון [אלא רק ראש שמאל יש תולים כמבואר בתיקון תפלין של ברוך שאמר, אבל לא ראש ימין].

הפ"א שבורה [ראה 'ואספת'] - כשרה, ודלא כסברת הכתיבה תמה המובא במשנת סופרים אות פ.

השי"ן - לא עשה לה מושב, וזה טעות. ראה פורום לנושאי סת"ם: שי"ן - שינויים בצורתה

סיום שורות פרשה כעיגול?

סיום השורות בפרשה של ראש - האם זה נידון כעיגול שפסול במזוזה [כמבואר ביו"ד סי' רפח]? והרי הלכה רווחת שפסול קובה זנב ועיגול נוהג בתפלין כבמזוזה?!

או שמא בארבע שורות בלבד, או בליטת אות אחת שלימה בלבד (ולא יותר) - לא נחשב כעיגול?

שאלות על ביתי"ן

הבי"ת (השניה ב'לבבכם') אני מסתפק בו האם הוא פסול [אני חושש שאין בו צורת אות] או שמועיל שאלת תינוק.

הבי"ת פסולה, אין לה צורת אות.

כתב גרוע. הצד"י שאלה של עיי"ן.
הבי"ת ספק - כנראה שמועיל שאלת תינוק.