שאלות על צורות אות

הוי"ו פסולה, אין לה ראש כלל, אלא היא גולם בלבד.

הממי"ן [הסתומות] עגולות. הראשונה [לבבכם] נראה שמועיל שאלת תינוק, אך השניה [להם] נראה לי שאבדה צורתה לגמרי והיא פסולה.

שינוי גדול בצורת האות שי"ן - פסולה.

העיי"ן נפסלה - ההפסק מפרידה לב' אותיות: נו"ן ויו"ד.

הבי"ת השניה פסולה, היא עגולה למטה ככ"ף.

גם כאן הבי"ת [השניה. ראה הגדלה] אין לה ריבוע זוית או עקב - נראה לי שהיא פסולה.

בתיבת "נפשך" ריוח גדול בין הנו"ן לפ"א - לכאורה יש לפסול.

קו"ף - נגיעת הירך לגג

 

אע"פ שנגיעה זו נעשית אחר גמר כתיבת הקו"ף, ע"י משיכת התג עד לירך - מכל מקום, בכל מקרה שהירך התלוי נוגע לגג [או לגוף מצד ימין, גם אחר הכתיבה מתחילה] היא פסולה. גרירת הנגיעה הוא חק תוכות ופוסל.

בתפלין במקרה כזה אין לה תקנה [משום תיקון שלא כסדרן]. בס"ת צריך למחוק כל הירך שמאל או לפחות לבטל צורתה, ולחזור לכתבה כדין.

נקודת הפ"א נוגעת לגוף

נגיעה דקה מהנקודה לגוף בפ"א - מותר לגררה.

דבר זה תלוי במחלוקת הפוסקים בנגיעת קוץ היו"ד של האל"ף לגוף. והיות ורבינו מכשיר, ופשוט שמותר לתקנה, כמו כן כאן.

[דרך אגב: מכאן למדנו שדעת רבינו (ע"פ המגן אברהם ושאר פוסקים שהוא מבסס הפסק שלו) דאין דין היקף גויל בנגיעת האות לעצמה].

דילוג בס"ת - והכניס שורות קטנות

הסופר דילג, והיה צריך למחוק ולצמצם הכתב להכניס את הדילוג. דבר זה מצוי בספרים ישנים (כי כתבו מהר, ולא תמיד התיקון שממנו העתיק היה מתאים במספר השורות וכו' למה שהסופר היה כותב בספר).

נקב בגוף הבית

 

נקב בגוף הבית פוסל את הבית, כמבואר באורח חיים סימן לג.

אפשר לתקנו ע"י הכנסת עור קטן מבפנים ולהדביקו שם היטב. אבל אז יהא הבית לא מעור אחד [ואינו מהודר. ורק כשר לסוברים דעורות מדובקים יחד נחשבים לעור אחד].

יש להעיר דלפי דעת הצמח צדק אפילו שלא מעור אחד, היינו דוקא בתפלין של ראש שכל כיס אחד [בית לפרשה אחת] היא כולה מעור אחד, אלא שהטוטפת עשויה מד' כיסין תפורים או מדובקים יחד, וזה נחשב שלא מעור אחד דכשר [אבל לא מהודר]. אבל שתי עורות בכיס אחד [כלומר בית אחת של פרשה, שאינה מעור שלם] פסולה.

עיי"ן סמוכה לוי"ו - נעשית שי"ן

גדול שנשאל על העיי"ן בתחילה טעה וקראה שי"ן, בגלל סמיכות הוי"ו אליה. אף שתי תינוקות שנשאלו קראוה שי"ן. א"כ היא פסולה דנעשית שי"ן, ותיקונה הוי ח"ת וכתיבה שלא כסדרן.

וי"ו עם הפסק

 

אם תינוק יקראנו וי"ו [וקרוב לודאי שכן יהיה], מותר לתקנו בתפלין ומזוזה.

נו"ן פשוטה

הנו"ן יש בה תחילת כפיפה. צריך ליזהר בזה, שלא תדמה לנו"ן הכפופה. [בתמונה זו היא כשרה, והרוצה ישאל לתינוק ויוכח שכן הדבר].

יש להעיר על הביתי"ן שעושה סופר זה שאינו צורתה הנכונה לכתחילה - כי העקב עולה עד הגג. ואין זה נכון, אלא העקב של הבי"ת צריך להיות רק בחצי התחתון של האות. וכן ברור מטעם הסוד שמבואר בב"י ושוע"ר שתהא דלי"ת תוך גרון של וי"ו.

יו"ד - על הגבול (של כשרות)

היו"ד הזו היא מאוד בעייתית !!

דבר ראשון - היא נראית קצת כעין למ"ד קטנה. דבר שני - צורת הראש [הגוף] של היו"ד צריכה להיות נקודה [כלומר בערך שיעור קולמוס על קולמוס] ולא קו [שתי קולמוסים באורך השיטה, כעין גג].

נראה לי דמ"מ מועיל שאלת תינוק, ואם קוראה היא כשרה בדיעבד.

שתי אותיות יוצאות מהשיטה

 

"לטטפת" יוצאות שתי אותיות מהשיטה. האם זה מהודר?

בודאי שזה מהודר. מכיון שעל פי הדין אם הסופר בא לכתוב תיבה בסוף השיטה ותצטרך לצאת שתי אותיות, הרי זה מוציאן - א"כ הסופר עשה כדין. ובודאי שזה דבר מהודר.

מה שהעולם קורא "מהודר" או "לא מהודר" אינו [בהכרח] סטנדרט של כשרות !! אלא הנחות עולם הזה (יופי, מסחר, וכו')

שאלות על צורות האותיות

שאלת תינוק אם זה עיי"ן או לא.

 

העיי"ן ראשה השמאלי רחב. המנהג שלא לפסלו משום הרחבת ראש [ואם כן יהא דינו שאלת תינוק].

 הטי"ת שאלה קשה האם כבר נהפכה לעיי"ן. נראה לי שעדיין מועיל שאלת תינוק.

נראה לי שהצד"י הזו - אבדה צורתה והיא פסולה.

שאלה על קובה או זנב

סופי השיטין מבולבלות, מכל מקום לא ניתן לפסלה משום "קובה או זנב" כי אין שלוש שורות רצופות שיש בכל אחת אות שלימה גדולה [כגון בי"ת] יוצאת, אחת יותר מחברתה [או נכנסת אחת יותר מחברתה]. 

שאלות על כ"ף פשוטה

 הכ"ף [בשדך] מוזרה. והיא על גבול הכשרות. נראה לי שמועיל שאלת תינוק.

הכ"ף [לבניך] יש בה תחילת כפיפה. עדיין לא נפסלה, והיא כשרה בדיעבד [כמובן עדיף לתקנה].

ולזכרון בין עציך

 

היו"ד דבוק לנו"ן ונהפכו לצד"י כשרה.

אל"ף

האל"ף כשרה, אע"פ שהקו המחבר את הנקודה התחתונה נתמלא דיו מלמעלה, מ"מ במקום חיבורה ליו"ד למטה ניכרים היטב זו מזו, וא"כ אינו בגדר "גולם" וקו משוך, הפוסל ביו"די האל"ף. וטעם הפסול ההוא - כי אינו ניכר כנקודה לעצמו, משא"כ כאן דניכר היטב.

ריבוע תפלין

אלו שמקפידים שלא יהא דבק בין הבתים - קורה שהבתים של ראש נפתחים מעט ומתפשטים מעט לצדדים.

אע"פ שריבוע שלמעלה אינו מכוון בדקדוק לריבוע שלמטה בבסיס [מקום החיבור לתיתורא] אינו פוסל, כל שנראה הבית בכללותו מרובע, גם מצד מטה וגם מצד מעלה.

התפירה מרובעת, וכן התיתורא מרובעת, אלא שאין שתי הריבועים הללו תואמים - כשר.

ראה גם:  פורום לנושאי סת"ם: ריבוע התפירה ביחס לריבוע הבית והתיתורא

צד"י פשוטה - ראש ימין גג ולא נקודה

 

ראש ימין של הצד"י צריכה להיות יו"ד [נקודה] ולא גג. לענ"ד זה פסול.

ראה המאמרים שכתבתי בתוית:  נקודה קו ושיעורן

למ"ד ללא מושב

 

לפי המשנה ברורה למ"ד זו שאין לה מושב פסולה. לפי שו"ע רבינו היא כשרה בדיעבד. ולכן חייב לתקן המושב.

ביתי"ן לא ברורות

הביתי"ן הללו אינן ברורות ודינן שאלת תינוק. הן אינן כתובות כצורתן לכתחילה, כיון שאין ריבוען שלמטה בצד ימין ברור לחלוטין.

היו"ד רגלה ארוכה יותר מעובי ראשה - ולדעתי היא פסולה [עד שיתקן].

יו"ד כחי"ת קטנה

רבים פוסלים משום שנעשית ממש כחי"ת קטנה.

דלי"ת עגולה מאחריה

 

פסולה. אין זה זוית וריבוע כלל, אע"פ שיש לה בליטת עקב מעט.

שיעור אורך רצועת תפלין של יד

שו"ע אדמו"ר סימן כז סעיף יא

שיעור אורך רצועה של תפלין של יד כדי שתקיף את הזרוע ויקשור ממנה את הקשר ותמתח רצועה א[חת] עד אצבע אמצעית ויכרוך ממנה על אצבעו ג' כריכות ויקשור:

***

חידוש וביאור:

א)  שיעור .. ויכרוך ממנה על אצבעו ג' כריכות ויקשור.

זהו שיעור הרצועה, אבל לא בעינן שיקשור ממש אחר הכריכות, אלא שיהא ראוי לאורך זה שיוכל לכרוך ג' כריכות ולקשרו שם. וכן מבואר בביאור הגר"א [סימן כז סעיף ח].

אלא שאם הרצועה קצרה, וצריך למתחה לאצבעו ולכרכה שם, אז בעינן שיקשור ממש כדי שיעמדו הכריכות במקומן על אצבעו. אבל אם הרצועה ארוכה הרבה, ואחר הכריכות על האצבע חוזר וכורכה על כף ידו [כנהוג] לא בעינן שיקשור, שהרי הכריכות עומדות.

ב)  שיעור אורך רצועה .. כדי שתקיף את הזרוע ויקשור ממנה את הקשר ותמתח רצועה אחת עד אצבע אמצעית ויכרוך ממנה על אצבעו ג' כריכות ויקשור. [זה לשון הרמב"ם הל' תפלין פרק ג].

ויש לדקדק בלשונם שכתבו "תמתח" דמשמע על הרצועה (ולא "וימתח", כמו "יקשור" "ויכרוך" המתייחס למעשה האדם).

ואפשר דמה שכתבו "ותמתח רצועה .. עד" פי' אין צריך שיעשה כן בפועל למתוח עד האצבע, אלא תהא ראויה הרצועה לכך, אזי יש בה שיעור הראוי לשל יד, ואפילו לא (כרכה על האצבע ו)קשרה בפועל.

אמנם בסימן מב סעיף ג מבואר דאם הרצועה קצרה ימתח בפועל הרצועה לכרכה על האצבע ויקשור שמה, ולא יעשה כריכות על הזרוע. והיינו דוקא כאשר הרצועה קצרה, אך בארוכה הרבה אין צריך לקשור כנ"ל.

ג)  ותמתח רצועה אחת.

פירוש, ששיעור אורך רצועה הנ"ל צריכה להיות מרצועה אחת דוקא, אבל נקרעה או שהיתה קצרה וקשר בה רצועה שניה להשלים ארכה פסולה, כמבואר בסימן לג. אבל אם יש בה כשיעור אורך זה עד האצבע ולקשרה שם, מותר לקשור לה רצועה שניה להאריכה כדי לעשות הכריכות על הזרוע, וכן מבואר בשוע"ר סימן לג סעיף ו "רצועה שנפסקה אין לה תקנה בקשירה .. ובשל יד עד כדי שתקיף הזרוע לקשור התפלה עם הזרוע וכדי שתמתח עד אצבע אמצעית ויכרוך ממנה על אותה אצבע ג' כריכות ויקשור. אבל יתרון האורך שהיא בשביל שכורך הרצועה .. סביב היד אין הקשירה .. פוסל בה".

למדנו שאם יש ברצועה שיעור, וקשר או תפר לה רצועה שניה להאריכה, כורך על זרועו הכריכות ולבסוף כורך על אצבעו ג' כריכות, אע"פ שאין הכריכות מהרצועה האחת. דשיעור אורך הנ"ל נאמר לאורך הרצועה המעכב בה, אבל לאחר שיש בה שיעור וקשר לה רצועה שניה ובה עשה הכריכות על אצבעו כשר. וכן מדוקדק מלשון המגן אברהם סימן מב ס"ק ג. (אמנם מחצית השקל סו"ס לג, ורבי עקיבא איגר (גליון השו"ע סימן מב על המג"א הנ"ל), חלקו דלעולם בעינן שיעשה הכריכות על האצבע דוקא מהרצועה האחת לפני התוספת, שהיא קשר תם, ובשאר הרצועה שהוסיף [שאינו תם] יחזור ויעשה הכריכות על זרועו שאינן מצוה כל כך. ראה גם ביאור הלכה סימן לג סעיף ה (ד"ה אם) הביא דיעות בזה).

ד)  וכן משמע משוע"ר סעיף יט לענין נהפכה הרצועה, שאין להקפיד אלא על הרצועה שמקפת הזרוע. שמע מינה שהכריכות שעל האצבע אינן מעכבות ["לפי שאינן מעיקר המצוה"]. ולא נאמרו ג' כריכות על האצבע כו' אלא לשיעור הרצועה, אבל לא לעיקר הנחת תפלין, שיהיו הם ג"כ בכלל עיקר הנחת התפלה של יד.

ראה גם סעיף ז דאין קפידא בחציצה אלא ברצועה המקפת את הקיבורת, ולא על חציצה במקום הכריכות. ומשמע אף לא אותם כריכות שעל האצבע. ראה גם סימן כח סעיף ד לענין כריכות האצבע, דגם משם משמע קצת שאינן עיקר כדין הנחת התפלין של יד על הזרוע.

ה)  העולה מכל זה:

שיעור אורך הרצועה כדי שתמתח עד האצבע ויכרוך ג"כ ויקשור. ובשיעור זה לא מהני קשירה או תפירה, אלא צריכה להיות רצועה אחת דוקא. ואם הרצועה יש בה שיעור אלא שהיא קצרה, ידלג הכריכות על הזרוע וימתח הרצועה עד האצבע ויכרוך שמה ג' כריכות, ואז יקשור כדי שיעמדו הכריכות במקומן. ואם אינה ראויה לאורך זה אין בה שיעור רצועה ואינה כשרה.

ואם יש בה אורך יתר על שיעור הנ"ל מותר לקשור או לתפור בה רצועה נוספת. ואם קשרה, יכול להניח הכריכות על זרועו כרגיל אע"פ שחלק הכריכות על אצבעו לא יהא מהרצועה האחת [התמה].

אם הרצועה ארוכה והכריכות עומדות על אצבעו, אין צריך לקשור שם.

וא"ו עם בליטה מהראש לצד ימין

 

לווי"ן יש בראשן בליטה קטנה מצד ימין. הן כשרות, ועכ"פ תינוק יבחן הדבר. [אפשר להגדיל כדי לקבל תמונה יותר ברורה]

גימ"ל - רגל שמאל גולם

רגל שמאל של הגימ"ל מקל פשוט - לפי מנהג אשכנז היא פסולה [עד שיתקן] שאין בה צורת יו"ד והיא גולם [כדין יוד"י האלפי"ן והפ"א].
ולכאורה גם למנהג ספרד אין לגימ"ל הזה צורת אות, כי רגל שמאל צ"ל משוכה, והיא פסולה.

עוד ביתי"ן עם בעיות

 

הבי"ת יורד ממנה "אף" - צריכה שאלת תינוק אם לא יטעו בה כפ"א או כמ"ם.

הריבוע בבי"ת הזו לא ברורה - צריכה שאלת תינוק [ותיקון].

 גם זו אין ריבועה ברור - צריכה שאלת תינוק.

 הבי"ת השניה פסולה - היא ממש כ"ף.

על הבי"ת הזו יש להסתפק, אך נראה שמועיל בה שאל"ת

צד"י פשוטה משונה

אני חושש לפסול צד"י זה. ראש ימין הוא כעין קו משוך בשוה ולא צורת יו"ד, וצד שמאל אינה עשויה כתיקנה בצורת ראש על ירך, אלא כעין משיכה אחת של מין כ"ף פשוטה צרה.

שיעור ירך בדלי"ת רבתי, מ"ם סתומה

 

ירך הדלי"ת רבתי קצרה בצורה ניכרת מעובי הגג. אות זו פסולה לפי המבואר בשו"ע רבינו בדין שיעור ירכי האותיות, כי רגל הדלי"ת לעולם צריכה להיות כעובי הגג לכל הפחות.

יש מתירים לתקנה.

המ"ם יש פוסלים. והטעם משום שגגה צר הרבה ממושבה ונראית כעין סמ"ך הפוכה.

ונראה לי שאין הפסול בגלל שנראית כאות הפוכה, אלא מכיון שנשתנה הרבה צורתה. וגם כאן, יש בה ב' פגמים, מושבה עגולה הרבה מצד ימין כסמ"ך, וגגה צרה הרבה יותר ממושבה.

מכל מקום מצד הדין נראה שמועיל עכ"פ שאלת תינוק. ואם יקראנה כדין, לתקנה.

דבר נוסף הוא גובה חטוטרת החי"ת שבתיבת אחד. למטה תמונת הגדלה, עם קוי רשת למדידת גובהו:

במדידה ע"פ קוי הרשת ניתן לראות בבירור שהחטוטרת גבהה כגובה כל החי"ת עצמה ראשיה עד רגליה (ואולי מעט יותר ממנה). ברור שאין זה נכון לכתחילה שהחטוטרת תהא כ"כ גבוהה, ואין זה כתיבה תמה לכתחילה.

בי"ת וכ"ף פשוטה

בי"ת [בכתב המיוחס לאדמו"ר הזקן] - העקב לא ברור מספיק. ובקצה לא ברור אם זה זוית וריבוע או עיגול.

ראוי לשאול תינוק, אבל בודאי צריכה תיקון לרבע את הזוית.

שאלה מעניינת על הכ"ף פשוטה: מבואר בפוסקים שאם אורך גגה כרגלה או יותר, נפסלת משום שנעשית רי"ש גדולה. כאן הרוחב של האות קצת יותר מגובה האות, אבל בגלל עיקום הגג כלפי מטה אינה נראית כלל כרי"ש.

נראה לי שכשרה [בדיעבד], ועל כיוצא בזה אמרו החכמים "קלקלתו זוהי תקנתו".

תי"ו נפסלה

 

אבדה צורת האות.

נפל דיו על האותיות

 

 נפלה טיפת דיו על הלמ"ד. הלמ"ד בודאי נפסלה, והרי"ש כשרה.

הכ"ף יש לשאול תינוק, ואם יקראנה, מותר לגרר הלכלוך שמסביבה ובינה למ"ם. המ"ם כשרה.

כ"ף (מעשי"ט)

אסור לכתוב כ"ף כזו, כי זו אינה כתיבה תמה אלא מעשי"ט [כלומר כעין כתב רש"י, שאינו כתב מושלם ומתוקן] כמבואר בבית יוסף אות כ"ף, וס' תקון תפלין.

מיהו בדיעבד לענין הדין - האות כשרה.

ראה ס' אותיות הרב עמוד קפא [אות ד, ה] לענין כ"ף, ועמוד קכא [אות ה] לענין וי"ו וכתיבה שבורה וחצאית (כלומר כתיבת מעשי"ט). 

דלתי"ן

הדלי"ת הזו פסולה, היא עגולה לגמרי אע"פ שהעקב בולט מעט. [אפשר להגדיל]

הדלי"ת הזו יש לה זוית טובה, אבל אין לה כמעט עקב. נראה שמאחר שתינוק יקראנה [אבל ראוי לשאול תינוק] מותר לתקנה.

ווי"ן

הוי"ו הזו גולם ופסולה.

גם הבי"ת "וידבר" בעיה גדולה.

ווי"ן כפופות דומות מעט ליו"ד - דינן שאלת תינוק.