מ"ם פתוחה שנסדקה

המ"ם נסדקה ונפרדת לכעין כ"ף ווי"ו.

לדעת רוב הפוסקים במקרה זה - יש לשאול תינוק האם יכירה כמ"ם או כשתי האותיות הללו. אם יכירה כמ"ם מותר לתקנה, ואם לאו פסולה ותיגנז.

ריוח בין התיבות

אין ריוח מספיק בין התיבות 'ה' נתן' - צריך לשאול תינוק - על ידי שיראה בשורה זו הרווחים שבין התיבות, אם יחשוב זה כאן ריוח המפריד - כשר, ואם לאו אין למזוזה זו תקנה.

התיבות 'הזאת בחדש' סמוכות ביותר, מ"מ יש ריוח מעט ביניהם [כדאי להגדיל]

הבעיה שרגל הת' למטה סמוכה ביותר לב' של בחדש. מבואר בשו"ע רבינו [סי' לב סעיף לו] - שאם תינוק יטעה ולא יוכל לקראם כב' תיבות - יש להחמיר [עד שיתקן, אם אפשר לגרורו מעט מאוד משתי האותיות להרויח יותר].

אין ריוח מספיק בין התיבות 'אלקיך בכל', מ"מ היות שמסתיימת באות סופית - כתב הבני יונה [יו"ד סי' רעד] שניכר הריוח בין התיבות. ויש לסמוך על סברתו שלא לגנוז פרשיות תפלין.

נראה לי שלא אמר הבני יונה דברו אלא בכה"ג שהריוח מצומצם מעט, שמהני מה שלפניה אות סופית, אבל אם היו התיבות סמוכות ודבוקות זו לזו כריוח שאר האותיות שבתוך תיבה, לא אמר סברא זו להקל.

כ"ף פשוטה מרובעת

נראה לי שכ"ף זו מרובעת ופסולה [לפי מנהג אשכנז].

פשוט שיש לתקנה [כפסק הפמ"ג] בהוספת דיו ואז תהא כשרה [ואינה תיקון שלא כסדרן, כי מעולם היתה לה צורת כ"ף, כמבואר בפמ"ג].

נקב בתפלין

יש כאן נקב או חתך בגג התי"ו. השאלה, האם זה היה משעת הכתיבה שאז יהא פסול משום שאינו מוקף גויל [עד שיגרר מעט מעובי הגג מעל הנקב וסביבו, לעשותו מוקף גויל], או שנקל לומר מסתמא אירע אחר הכתיבה, ואין חסרון היקף גויל שאחר הכתיבה פוסל?

במשנה ברורה מבואר [כמדומה בשם הנו"ב] שאם יש סיבה חזקה לומר שלא היה בשעת הכתיבה, כגון שנוכל לסמוך על חזקת הסופר (או המגיה) שבודאי אם היה נקב זה היו תופסים את הדבר, ויש להם חזקת כשרות, [או שמצורת החיתוך ניכר שקרה אחר הכתיבה] - יש להקל ולומר שאירע הדבר אחר כן. (אבל אם יהא ספק שקול, יש להחמיר בספק של תורה).

איך להתאים פסק זה למציאות - תלוי בעיני המורה, האם מכיר את הסופר שיש לו חזקת כשרות וכו'.

זיי"ן רבתי

יש מסורת של כל האלפ"א בית"א רבתי בתורה עצמה, והאות ז' בתיבה זו רבתי. אמנם המסורת הפשוטה שאין עושין אות זו רבתי.

מצד שיעורי האות, הרגל ארוכה פי שתים מעובי הגג ויש בה שיעור זיי"ן, ולא שיעור נו"ן פשוטה [אשר ירכה פי שלוש מעובי גגה]. אמנם בגלל שיורדת מהשיטה - יתכן שתינוק יטעה בה לקראה נו"ן פשוטה. לענ"ד יש לשאול התינוק על הדבר [ואם התינוק טועה בה, יש לתקנה - להעבות ראשה מעט יותר].

מ"ם, גימ"ל

המ"ם קצת נתמלא חללה - כשרה. ומותר לגרר מעט מחללה להיטיב צורתה. 

הגימ"ל ירכה מדובקת כולה לרגל ימין. מבואר במקדש מעט שזה פסול משום קו משוך בשוה, כי דין ירך שמאל זה כיוד"י האל"ף והפ"א וכו'. (חוץ ממה שאולי צריך שאלת תינוק - אם לא יטעה בה לקראה נו"ן).

גם גימ"ל זו עיקר ירכה מדובקת לירך ימין, ולא מהני המשהו שיורד להחשב ירך [כלפי עיקר הדיבוק שיקרא 'עוקצה' בלבד]. ומ"מ אפשר לתקנה בהוספת דיו לעשות ירך שמאל אמיתית.

יש להעיר שגם הפאי"ן מושבן בולט שמאלה מחוץ לחללן הרבה - וזה אינו לכתחילה, אלא יהיה המושב כנגד הגג ולא בולט מעבר הרבה.

יו"ד ארוכה

היו"ד הזו בעייתית - א. היא ארוכה ויש בה שיעור ו'. ב. היא גבוה כשאר אותיות התיבה.

נראה לי לפסלה.

מ"ם פתוחה

נראה לי שהמ"ם הזו פסולה כי אבדה צורתה, מחמת שרוב חלל הכ"ף [שבמ"ם] נסתמה.

דלתי"ן - רישי"ן

הד' הזו יש לה זוית חדה, אבל אין לה עקב בולט. אע"פ שמשורת דין הפוסקים היתה ראויה להיות ד' כשרה, מכל מקום היות שתינוקות היום אינם מבחינים טוב בד' עד שיהא לה עקב ברור, ולכן בעיניהם היא מתדמית לר' - יש לשאול תינוק. ורק אם יקראנה ד' יש להכשירה, ויש לתקנה בהוספת דיו לעקבה.

דלתי"ן כנ"ל.

הרי"ש שאלת תינוק, ואם יקראנה ר' - כשרה.

ה"א - מושב רחב במקום ירך שמאל

לענ"ד הה"א הזו פסולה, אין זה צורת ירך כלל, אלא ממש מושב [הגם שאינו נוגע לצד שמאל].

שיעור ירך הוי"ו

הווי"ן הללו אמנם ארוכים כשיעור השיטה [ואינם כמו יו"ד שהיא קצרה בגבהה מהשיטה] - אבל שיעור הראש והירך שלהם אינו נכון.

הו' צריך שיהא הירך ארוכה יותר מהראש לעיכובא, כי זה החילוק ביו יו"ד לוי"ו. היו"ד - ראשה עבה יותר מהירך, ולכל הפחות שיעור הירך כמו הראש בלבד [ולא יותר], ושיעור הוי"ו שהירך ארוכה דוקא יותר מעובי הראש.

פ"א ועוד שאלות

הפ"א יש בה עקב בולט הרבה [הנקרא "פ"א שבורה" בלשון העולם].
היא כשרה, אע"פ שלכתחילה אינה צריכה לבלוט כל כך.

הפאי"ן כאן אין המושב מכסה את הנקודה. לענ"ד זה חסרון בצורת האות [אלא שאין לי מקור ברור להוכיח זאת]. עכ"פ חייבים לתקן במקרים כאלו.
הו' - נטף עליה דיו, וצריך שאלת תינוק.
המ"ם סתומה - צרה וקויה אלכסוניים מעט - צריך שאלת תינוק, אם לא יטעה בה התינוק כסמ"ך.

מזוזה מנוקדת

מה דין מזוזה [או תפלין] מנוקדת?

לגבי ס"ת מבואר בפוסקים [יורה דעה סימן רעד] שס"ת מנוקד הוא פסול, כי נשתנה מנתינתו מסיני שניתן ללא ניקוד, ואפילו לגרר הניקוד אחר כך - כתבו הפוסקים שזה פסול כחק תוכות. האם הדין הזה נכון גם למזוזה ותפלין?

לכאורה כן.

אמנם במקרה שלפנינו נראה שהניקוד הוסף אחר הכתיבה, ובכה"ג גם בס"ת מותר לגרר. (אמנם כל זמן שלא גירר הניקוד, נראה שהמזוזה היא פסולה).

יו"ד ללא רגל

היו"ד אין לו רגל כלל [המשהו שיורד אינו נקרא רגל כלל]

לפי שו"ע אדמו"ר הזקן והמשנה ברורה [ורוב פוסקים] אי אפשר לתקנה בתפלין ומזוזה משום כתיבה שלא כסדרן.

אמנם לדעת הצמח צדק [שו"ת או"ח סי' יז] מותר לתקנה, משום שניכר עיקר צורתה שהיא יו"ד (ויש עליה שם 'כתב' ורק חסרה 'תמה' - ותקוני 'תמה' מותרים שלא כסדרן).

מ"ם סתומה נסדקה לשתים

המ"ם נסדקה [במקום קיפול הקלף] בגגה ובמושבה - מ"מ ניכרת היטב כמ"ם דוקא ולא נשתנתה לאות אחרת, ומותר לתקנה בתפלין.

ולא דמי לדין מ"ם סתומה שנסדקה ונפתחה שנפסלה כי נעשית מ"ם פתוחה, דזה דוקא בצד שמאל של המושב מקום הרגיל להפתח שם הפתוחה, משא"כ באמצע מושבה אינה דומה כלל למ"ם פתוחה.

שאלות על בי"ת

כדאי לראות את התמונות בהגדלה

הביתי"ן יש בהם קוצים שיורדים לחללם - וגורם שאלה חמורה של התחלפות הב' למ"ם סתומה. ראה לדוגמא 'בביתך' הבי"ת השניה אפשר שהיא מ"ם סתומה ??

הב' השניה של 'לבבכם' - אין לה זוית ועקב ברור - זה שאלת תינוק, ואם יקראנה התינוק כ' היא פסולה ואי אפשר לתקנה.

לב' אין עקב ברור, והקוץ שיוצא למטה אינו מועיל - צריך שאלת תינוק.

הב' של 'וכתבתם' פסולה היא ממש כ"ף, והשפיץ הקטן משהו אינו מועיל לעשותה בי"ת [כמובן שגם אם היתה צריכה להיות לכ"ף - היתה גם כן בעייתית].

יו"ד עליונה של האל"ף - גולם

כל הנקודות הללו [יו"ד עליונה באל"ף] גלמים, אין להם ראש אמיתי שלם, אלא עיקרן קו משוך ופשוט. ומה שבולט משהו אינו מועיל.

חוששני כאן מהפסול של גולם וקו משוך בשוה.

כמובן שלפי המקילים לתקן גלמים [גם בתפלין ומזוזה] אפשר לתקן כאן בהוספת דיו לעשות ראש.

צד"י פשוטה

הצד"י פשוטה אינה עשויה כדינה לכתחילה - לכתחילה צ"ל ראש שמאל שלה משוך כקולמוס או מעט יותר כעין ראש נו"ן פשוטה, ולא משוכה ממש כראש כ"ף פשוטה.

אמנם בדיעבד נוהגים להכשיר.

שאלות על אל"ף

יש הפסק ניכר בגג האל"ף. המנהג לפסול ולא להתיר תיקון שלא כסדרן, וכן ודאי דעת המשנה ברורה (ביאור הלכה סי' לב סעיף כה, ד"ה מכירם). ויש להעיר מתשובת הצמח צדק [או"ח סי' טז] דמשמע שהיה מתיר לתקן גם הפסק כעין זה. [ראה בספרי אותיות הרב עמוד נח, ציור 71. אמנם ראה שם בעמוד מו, לענין ציור 24].

נראה לי שהאל"ף כשרה בדיעבד, ואין זה קו משוך בשוה [אע"פ שקו המדבק עבה], כי ניכר יפה בליטת יו"ד התחתונה. כמובן מצוה לתקנה מה שאפשר.

שאלות על מ"ם סתומה

המ"ם עגולה מצד ימין אך מרובעת מצד שמאל - (יש פוסלים, כמבואר במקדש מעט דעת הדרכי נועם. אמנם דעת שו"ע רבינו) דכשר על ידי קריאת התינוק. ובמקרה דנן ברור שהתינוק יכירנו, ויש להכשיר.

המ"ם יש בה פגם בקצה ימין של המושב, לכן היא נראית - גם מרובעת מחמת הקו היורד, וגם עגולה מחמת סיום מושבה - נראה לי הואיל ותינוק יכירנה מותר לתקנה. (ואם יהא ספק בקריאתה, יש לשאול תינוק קודם התיקון).

המ"ם הזו עגולה למטה - ופסולה נעשית [כמין] סמ"ך.

המ"ם הזו עגולה מושבה ודומה יותר לסמ"ך, ומה שיורד קו מצד שמאל - קשה לי להחליט שמחמת זה יש בה צורת מ"ם. לענ"ד שהיא פסולה, מחמת שינוי צורת האות. (אמנם אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, ויתכן שהמורה יורה לשאול תינוק)

דיו מתפורר ואותיות משתנות

חלק ניכר ממושב הנו"ן התפורר - כעת אינו ניכר כלל בינו לגימ"ל, והוא פסול. [וא"א לתקנו בתפלין ומזוזה]

דיו התפורר מהשי"ן ומ"ם של "שמע" - נראה לי שאם תינוק יכול לקראם מותר לתקנם.

אבל היו"ד של שם הוי' אבדה צורתה כי רובה נמחקה.

בי"ת - שינוי צורה?

אני חושב שאין לבי"ת הזה צורת בי"ת.

העקב עולה רוב גובה האות, ובעצם אינו עקב אלא גב האות - כלומר חציה התחתון היא כ"ף.

(פשוט שעקב כשמו צריך להיות - חלק קטן ביחס לכללות [גובה] האות, ולא רובו (שהוא ככולו).

דלת סורגים

פתח לחצר, הפתח סגורה בדלת סורג. האם חייבת במזוזה?

בודאי שהיא חייבת, כי פתח החצר חייב במזוזה לכל הדיעות, ודלת סורג הוא דלת [ולכן גם לרמב"ם חשיב שער] וכן הסורג ממעל היא משקוף, וחייב בקביעת מזוזה עם ברכה.

שאלות על כ"ף, וי"ו

הכ"ף כשרה, אע"פ שיש לה זוית מה למטה, מ"מ צורתה ברורה ככ"ף בגלל כללות צורת האות, והזוית אינה ישרה שטוחה [90 מעלות].

הו' פסולה - כי ראשה עוברת על ירכה, ואין ברור האם זו ו' או ז'. (ולדעתי במקרה כזה לא מועיל שאלת תינוק, כי בכל מקרה אינה "כתיבה תמה". כבר כתבתי על זה בעבר)