שאלות בקביעת מזוזה

מטבח מיוחד לפסח, סגור ללא מוצא והדלתות נפתחות החוצה לכיוון הבית.

חדר שמשתמשים בו רק שבוע אחד בשנה בדיור רגיל [מטבח נחשב למקום דיור, מקום הכנת מאכל] חייב במזוזה בברכה. ולפי מנהג חב"ד שבחדרים הפנימיים יש לקבוע לפי היכר ציר, יש לקבוע [כמסומן] ביציאה מהמטבח לכיוון הדירה, כי הפתח והדלתות נחשבות של הבית, ולא של המטבח.

מעבר [פרוזדור קטן] לחדרים פנימיים - יש לקבוע מזוזה בלי ברכה [כי אין דלת] בצד ימין לכיוון החדרים הפנימיים [כמסומן]. בגלל שנידון כבית שער ולול בין החדרים [אע"פ שהוא לעצמו אינו חדר דיור, אלא מעבר בלבד].

כ"ף פשוטה צרה

הכ"ף צרה מדי - צריך לשאול תינוק אם היא כ"ף או מין נו"ן. ואם יקראנה כ"ף, יש להוסיף לה מעט ראש.

טי"ת - ראש ימני גולם

ראש ימין בטי"ת צ"ל כראש וי"ו [בכתב חב"ד] או יותר רחב [בכתב הב"י]. אבל כאן הוא גולם בלבד - חייבים לתקנו בהוספת דיו.

וי"ו גולם

הוי"ו גולם, אין לו ראש והוא פסול.

אי אפשר לתקנו בתפלין ומזוזה שלא כסדרן.

פתח בין חדר קטן סתום לחדר גדול

כתב בשלטי הגבורים [בסוף הלכות מזוזה לרי"ף] בשם ריא"ז:

וכן נראה בעיני שאם היה בית גדול פתוח לבית קטן שאין בו ארבע אמות בין שהיה היכר ציר לצד הבית הגדול בין שהיה היכר ציר לצד הבית הקטן חייב במזוזה שפתחו של גדול הוא נחשב, והרי הוא כבית הפתוח לרשות הרבים או לגינה שהוא חייב במזוזה ואפילו אם היה היכר ציר מבחוץ.

ביאור דבריו: אע"פ שבית קטן פטור מצד עצמו כי אין בו שיעור דע"ד, מ"מ הפתח חייב במזוזה מצד שהוא פתחו של גדול. ואע"פ שהבית הקטן סתום ואין לו יציאה (וכן הבינו פשט דבריו, בדע"ק סי' רפו ס"ק יט, ומנחת פתים יו"ד רפו סעיף יג) מ"מ פתח זה חייב כפתח לבית [חדר] הגדול, כאילו היה פתוח חדר זה לרחוב.

והיות שהחיוב כאן רק מצד החדר הגדול, לא שייך לילך אחר היכר ציר. כי היכר ציר מברר החיוב בין שני החדרים החייבים, אך אינו חשוב בין מקום חיוב [בית] למקום פטור [רחוב, גינה, או חדר קטן שאין בו דע"ד]. ולכן יש לקבוע המזוזה בימין כניסה לבית הגדול.

שמע מינה מדברי ריא"ז:

א. בפתח שבין חדר קטן שיש בו דע"ד לחדר גדול [שמסתמא חשוב ממנו] אזלינן בתר היכר ציר [כסברת הרמב"ם, ולא כסב' רש"י].

ב. אע"פ שחדר הקטן סתום ללא פתח מוצא, לא אמרינן שנלך אחר הרגל הכניסה שהוא [בהכרח] מהגדול לקטן, אלא אזלינן בתר היכר ציר.

ב.  וכסברת הריא"ז כן דעת רעק"א בחידושיו לשו"ע (יו"ד סי' רפו סעיף יג):

בית שאין בו ד"א על ד"א פטור. דהיינו מצד עצמותו פטור ממזוזה, אבל בחדר שלפנים מחדר (שקורין קעמערכי) שיוצאים מחדר הגדול לחדר הקעמערכי הפתח ההוא חייב במזוזה מצד הגדול שיוצאים דרך פתח זו לחדר קטן, ויהא נידון חדר קטן כאויר דמ"מ חייב כאלו יוצא מפתח זו לשוק כנלע"ד בעזה"י.

פשוט שרעק"א מדבר שהחדר הקטן (הקעמערכי) סתום, ואין לו יציאה לחוץ. שהרי אם היה פתוח לחוץ, לא היה בזה חידוש כ"כ, שהרי החדר הקטן כבית שער לבית [לחדר הגדול]. ודעת רעק"א ממש כריא"ז, שאע"פ שהחדר הקטן פטור מצד עצמו, מ"מ הפתח חייב משום שהוא פתח לחדר הגדול. וממילא מקום קביעת המזוזה בימין לגדול.

אלא שריא"ז ס"ל כרמב"ם, דבכל החדרים הפנימיים הולכים אחר היכר ציר, ואילו רעק"א לא ס"ל כרמב"ם, אלא כשיטת רש"י וטור ושו"ע סי' רפט דאזלינן בתר ימין הכניסה, ולכן כתב רעק"א החידוש דאע"פ שיוצאים ממנו לחדר הקטן, כלומר היפך דרך כניסה מימין, שהרי בע"כ באים מהחדר הגדול לקטן, ואי אפשר לבוא מהקטן לגדול כי החדר הקטן סתום, מ"מ חייב בימין לפתח של החדר הגדול, משום החדר הגדול).

ג.  ויש לדקדק ל' רעק"א "שיוצאים מחדר הגדול .. שיוצאים ממנו דרך הפתח .." כי זה החידוש, דאע"פ שדרך כניסה הוא מהגדול לקטן, מ"מ כאן לא אזלינן בתר ימין כניסה על מנת לפטור, וזה ממש כסברת ריא"ז דאין הולכים אחר היכר ציר לפטור.

כלומר, בין לסברת [רמב"ם] היכר ציר בין לסברת [רש"י] ימין כניסה, היינו בין שתי חדרי חיוב לקבוע ביניהם איזה צד הוא החיוב, אבל כאשר צד אחד פטור, על כרחך החיוב הוא לצד החדר החייב, ואע"פ שהוא נגד ימין כניסה והיכר ציר.

ובזה ניחא [קושיא שרמז במנחת יצחק (ח"א סי' ח אות ב) נגד סברת ריא"ז ורעק"א] דמהרי"ל וט"ז סי' רפט ס"ל בפתח בין הבית לחצר סתומה, על כרחך הוי ימין כניסה לחצר [ולא אזלינן בתר היכר ציר] כי אי אפשר ליכנס לחצר רק דרך הבית.

דשאני התם דשתי החדרים [הבית וחצר] הוי כל אחד בן חיוב כל אחד לעצמו, ועל כן השאלה פתח זו חייבת מצד מי מהם? ובזה אזלינן בתר ימין כניסה (לשיטת מהרי"ל וט"ז ורעק"א) לקבוע איזה צד ימין לחיוב. אבל בדברי ריא"ז [ורעק"א] דחדר הקטן פטור מצד עצמו, לא אזלינן בתר שום חשיבה מאלו [היכר ציר או ימין כניסה] לפטור, אלא לעולם הוא פתח של מקום החייב בלבד.

ד.  והקשה באגרות משה (יו"ד בסוף סי' רפא. ראה גם במנחת יצחק שם שמזכיר קושיא זו) דהרי פתח זה [לגבי חדר הגדול] הוי דרך יציאה לבד. ודרך ביאה חייבה תורה במזוזה, ולא דרך יציאה.

ונראה לבאר דעת ריא"ז ורעק"א, דאע"פ שא"א לבוא תחילה מחדר קטן לגדול, מ"מ אחר שיוצאים מחדר גדול לחדר קטן, חוזרים לבוא לחדר הגדול [מהקטן] דרך פתח זו (וכ"כ סברא זו בדע"ק רפו ס"ק יט. ראה גם בלחם הפנים לבעל קיצור שו"ע סי' יא אות ג) ושפיר חשיב פתח זו "ביאה" לגבי החדר הגדול.

לענ"ד מח' האגרות משה נגד סב' רעק"א - תלוי במה שביארתי שיטת האגרו"מ וסייעתו בגדר חיוב פתחים פנימיים של הבית, נגד שיטת הדעת קדושים - ראה פורום לנושאי סת"ם: תשובת אגרות משה - קביעת מזוזה בחדרים פנימיים על פי רוב כניסה ביאור מחלוקתם.

ה.  ובספר מנחת פתים (יו"ד סי' רפו סעיף יג) מבאר דברי הריא"ז "והרי הוא כבית הפתוח לרשות הרבים או לגינה שהוא חייב במזוזה ואפילו אם היה היכר ציר מבחוץ", שלמד כן מהגמ' [מנחות לג,ב] בית שער בין גינה לקיטונית ולפי פי' [שני, ועיקר] ברש"י ההיכר ציר לצד הגינה, ונחלקו רבי יוסי וחכמים. דלר"י חייב מצד הקיטונית שהוא עיקר, ולחכמים פטור כי הגינה עיקר [כלומר היכר ציר מוכיח שהפתח הוא לצורך הגינה, שהוא מקום פטור].

ולרבי יוסי למדנו דלא אמרינן היכר ציר לפטור, וכמו בפתח הפתוח לרחוב לא שייך לילך אחר היכר ציר לפטור, הו"ה בפתוח לגינה. וכמו כן למד ריא"ז בחדר קטן הסתום, אע"פ שהוא פטור מ"מ לא אזלינן בתר היכר ציר לפטור, וחייב הפתח במזוזה מצד שהוא פתח הגדול.

ודקדק המנחת פתים שהוסיף ריא"ז "או לגינה" לרבותא, והיינו לא מיבעי בחדר קטן שאם היה ניטל החדר כולו היה מקומו אויר הרחוב והשוק, דודאי אמרינן דחייב פתח הגדול, כאילו פתוח לשוק. אלא אפילו במרפסת [באלקון, הנקרא בלשון אשכנז 'גאניק'] העומדת באויר, ואם תנטל המרפסת הרי הפתח אינו פתוח לרחוב אלא לחלל אויר העולם מעל עשרה טפחים, אעפ"כ כשם שבגינה אע"פ שהיא סתומה ואין לה מוצא, ולא אמרינן כאילו הגינה אינה והיא אויר ריק, אלא מקום פטור ישנו, כמו כן בפתח בין הבית לבלקון שאין בו דע"ד [שפטור מצד עצמו], חייב הפתח במזוזה מצד ימין כניסה לבית, משום שהוא פתח גדול.

ומכל זה יש סיוע למנהג חב"ד שנוהגים לקבוע מזוזה ע"פ היכר ציר בחדרים ומרפסות שבתוך הבית, ואע"פ שהחדר או המרפסת סתומה וא"א לבוא לתוכם רק מכיוון הבית.

ו.  אמנם כ' המנחת פתים היות שדין זה בגמרא מנחות הנ"ל במחלוקת שנויה, ומה שפסק השו"ע כר' יוסי הוא לחומרא, אבל לחכמים הרי היכר ציר למקום פטור, פוטר. א"כ במקרה של ריא"ז ורעק"א שהחדר הקטן [או מרפסת] פטור, יש לקבוע את המזוזה בימין כניסה לחדר הגדול בלי ברכה.

קשקוש קו בחלל החי"ת

כדאי לראות גם בהגדלה

בדרך כלל הייתי אומר שיש לשאול תינוק, לפני שנכשיר את האות, וממילא לתקנה במחיקת הקשקוש, אלא שאות חי"ת כתבו הפוסקים שאין תינוק מכירה, וא"כ אי אפשר לשאול תינוק במקרה זה.

אלא, [מבואר בפוסקים הנ"ל] שעלינו לבחון בעינינו מה תינוק היה אומר.

כאן ברור, שלא נשתנה צורת האות [ואם תינוק היה מכיר חי"ת - היה קורא אותה לחי"ת], וממילא חי"ת זו כשרה, ומותר למחוק הקשקוש.

ראה גם פורום לנושאי סת"ם: תיקון אותיות שנפסקו שלא כסדרן, בחידוש וביאור אות ג.

רגל שמאל של תי"ו

כתבתי כמה פעמים בפורום זה שיש בעיה גדולה בתפלין ומזוזות פשוטות [בכתב פשוט], שאין רגל שמאל של הת' כשרה - כי היא אלכסונית או כעין מקל עב, ואז היא דומה לכעין חי"ת, ואינה תי"ו כשרה.

רגל שמאל של התי"ו חייבת להיות כפופה במושבה, ואם לאו דינה כגלמי יוד"י האל"ף ופ"א [קו משוך בשוה] שהן פסולים, כמבואר בשו"ע [רמ"א] סי' לב.

בתמונה הראשונה - אין לתי"ו בליטת רגל שמאל החוצה [שמאלה] כלל, והיא פסולה.

בתמונה השניה (סליחה על האיכות) - רגל שמאל הת' [תירשך] אלכסונית ואין בה כפיפה. נראה לי שהיא פסולה, ועכ"פ מאחר שתינוק יקראנה כתי"ו - למקילים להתיר לתקן בכתיבה גלמים ביוד"י הא' וכיוצא בהן [מקדש מעט וצמח צדק] גם כאן יש להתיר לתקנה בהוספת דיו [בדיעבד]. אך למחמירים שם [רוב האחרונים], כאן היא פסולה ואין לה תיקון בתו"מ משום שלא כסדרן.

בתמונה השלישית - הת' השניה פסולה כמו שהיא, משום שבליטה הקטנה הזו אינה מספיק לקרותה ת'.
מ"מ יש לשאול תינוק, ואם יקראנה ת' מותר לתקנה כנ"ל, ואם לא יוכל לקראה - פסולה ואין בה תיקון בתפלין ומזוזה [משום כתיבה שלא כסדרן].

דלי"ת מרובעת ללא עקב

דלי"ת ללא עקב כלל, או זוית חדה בולטת לצד ימין - תינוק קוראה ר'.

לדעת הרמב"ם כל אות שאין תינוק יכול לקרותה אינה "כתיבה תמה" ופסולה. [כלומר, קריאת התינוק אינו מבחן כאשר יש לנו ספק בלבד, אלא הוא גדר בתמות של האות, אם תינוק אינו יכול להכירה, אינה "תמה" ופסולה].

ירך הקו"ף אינו בחלל האות

הקו"ף פסולה, כי הירך צריך להיות תלוי מחללה, ולא למטה מחלל האות.

ולענין תיקון - נראה לי, שהסוברים שמותר לתקן גולם [קו משוך בשוה - כגון נדבק כל יו"ד האל"ף לגגה - בהוספת דיו בתו"מ, משום שניכר צורת האות, והוי הוספת דיו כתיבה מועטת של תיקון 'כתיבה תמה', ולא כתיבת עצם צורת האות] כמו כן כאן יתירו לתקן קו"ף זה, משום שהכל מכירים אות זה כקו"ף. [אבל לפוסלים תיקון קו משוך בשוה שלא כסדרן, כמו כאן יש להחמיר]. 

רי"ש עם בליטת מה בסיום הגג

 

שאלת תינוק, ואם קוראה ר' כשרה. [ואז גם מותר לגרר את הבליטה הזו]

קו דק בחלל דלי"ת

הקו הוא כל כך דק שאינו משנה את צורת הד' כלל, ואין כאן שאלת ה"א.

הד' כשרה, ויש למחוק את הקו הזה.

תי"ו - האריך רגלה הימנית

מבואר במשנת סופרים שאם האריך רגלה הימנית של הת' עלולה להידמות לפ"א פשוטה.

כאן פשוט נראה לעין ששום תינוק לא יטעה בה, מ"מ עדיף לשאול תינוק, שיקראנו ת', והיא כשרה.

כתבתי באריכות ביאור נושא זה, בפורום לנושאי סת"ם: ראשי אות הפוכים, נקודות הפ"א ורגל שמאל של תי"ו הפוכות

שאלה על כ"ף וצד"י

סדק בגג הכ"ף - מותר לתקנה בתפלין, משום שלא נשתנה לצורת אותיות אחרות.

הצד"י כשרה - אע"פ שמושבה נתמלאה קצת, מ"מ אינה דומה כלל לעיי"ן.

חי"ת - רגליה אינן שוות

חי"ת זו בעיה גדולה - רגל ימין יורדת בצורה ניכרת מרגל שמאל.

נראה לי שמותר לתקנה בהוספת דיו לרגל שמאל, עד שתהא ארוכה בשוה לרגל ימין.

תי"ו - רגל שמאל אין בה כפיפה

התי"ו הראשון של "תתן" פסולה, אין לה רגל שמאל כפופה כלל. היא יותר חי"ת מתי"ו. גם התי"ו של "את" פסולה כנ"ל.

התי"ו של "בשבתך"הרגל בולטת שמאלה, אע"פ שאין כפיפתה ברורה מספיק.

נראה לי שדינה כדין הגלמים [ראשי יו"ד ושי"ן] שמותר לתקנם [בתפלין ומזוזה שלא כסדרן], כי צורתם ניכרת לכל.

שלש שורות קובה בתפלין

אמנם לא מבואר בשו"ע ופוסקים מה דין קובה וזנב בתפלין (אך יש להוכיח כן מסברת בעל התרומה המובא בבית יוסף סי' לב. ואכמ"ל) -

הסכמת האחרונים שדין פסול קובה וזנב פוסל גם בתפלין [כמו במזוזה וס"ת], והרי כאן כל השורות יוצאות באלכסון כקובה.

ראה גם פורום לנושאי סת"ם: זנב וקובה בתפלין

בי"ת עם חלל צר ביותר

אמנם כתוב באחרונים שאין שיעור לחלל האותיות, ואפילו החלל צר ביותר [כל זמן שלא משתנה צורתה] יש להכשיר -

יש להסתפק כאן האם גם זה כשר (או שמא חשיב שינוי בצורת הב').

ה"א אחרונה בשם ק' עם פסיעה לבר מוטעית וארוכה

הה"א יורד ממנה קו שעושה אותה ממש כעין קו"ף - קשה להכשיר.

כבר כתבתי בעבר [ראה תחת התוית "פסיעה לבר"] שקו זה הוא כולו טעות.

נו"ן פשוטה, נו"ן כפופה, וכ"ף

הנו"ן פשוטה [בסוף תיבת נתן] קצרה ביחס לתיבה. צריך שאלת תינוק בפני עצמה, ואם התינוק יקראנה נו"ן [ולא ז'] אזי צריכים להאריכה.
הנו"ן כפופה [בראש תיבת נתן] יש במושבה פגם - צריך שאלת תינוק אם אינו גימ"ל.

הקו היורד מן הכ"ף [בתיבת ובלכתך] פוסלה - משום שינוי צורת האות.