פתח בין חדר קטן סתום לחדר גדול

כתב בשלטי הגבורים [בסוף הלכות מזוזה לרי"ף] בשם ריא"ז:

וכן נראה בעיני שאם היה בית גדול פתוח לבית קטן שאין בו ארבע אמות בין שהיה היכר ציר לצד הבית הגדול בין שהיה היכר ציר לצד הבית הקטן חייב במזוזה שפתחו של גדול הוא נחשב, והרי הוא כבית הפתוח לרשות הרבים או לגינה שהוא חייב במזוזה ואפילו אם היה היכר ציר מבחוץ.

ביאור דבריו: אע"פ שבית קטן פטור מצד עצמו כי אין בו שיעור דע"ד, מ"מ הפתח חייב במזוזה מצד שהוא פתחו של גדול. ואע"פ שהבית הקטן סתום ואין לו יציאה (וכן הבינו פשט דבריו, בדע"ק סי' רפו ס"ק יט, ומנחת פתים יו"ד רפו סעיף יג) מ"מ פתח זה חייב כפתח לבית [חדר] הגדול, כאילו היה פתוח חדר זה לרחוב.

והיות שהחיוב כאן רק מצד החדר הגדול, לא שייך לילך אחר היכר ציר. כי היכר ציר מברר החיוב בין שני החדרים החייבים, אך אינו חשוב בין מקום חיוב [בית] למקום פטור [רחוב, גינה, או חדר קטן שאין בו דע"ד]. ולכן יש לקבוע המזוזה בימין כניסה לבית הגדול.

שמע מינה מדברי ריא"ז:

א. בפתח שבין חדר קטן שיש בו דע"ד לחדר גדול [שמסתמא חשוב ממנו] אזלינן בתר היכר ציר [כסברת הרמב"ם, ולא כסב' רש"י].

ב. אע"פ שחדר הקטן סתום ללא פתח מוצא, לא אמרינן שנלך אחר הרגל הכניסה שהוא [בהכרח] מהגדול לקטן, אלא אזלינן בתר היכר ציר.

ב.  וכסברת הריא"ז כן דעת רעק"א בחידושיו לשו"ע (יו"ד סי' רפו סעיף יג):

בית שאין בו ד"א על ד"א פטור. דהיינו מצד עצמותו פטור ממזוזה, אבל בחדר שלפנים מחדר (שקורין קעמערכי) שיוצאים מחדר הגדול לחדר הקעמערכי הפתח ההוא חייב במזוזה מצד הגדול שיוצאים דרך פתח זו לחדר קטן, ויהא נידון חדר קטן כאויר דמ"מ חייב כאלו יוצא מפתח זו לשוק כנלע"ד בעזה"י.

פשוט שרעק"א מדבר שהחדר הקטן (הקעמערכי) סתום, ואין לו יציאה לחוץ. שהרי אם היה פתוח לחוץ, לא היה בזה חידוש כ"כ, שהרי החדר הקטן כבית שער לבית [לחדר הגדול]. ודעת רעק"א ממש כריא"ז, שאע"פ שהחדר הקטן פטור מצד עצמו, מ"מ הפתח חייב משום שהוא פתח לחדר הגדול. וממילא מקום קביעת המזוזה בימין לגדול.

אלא שריא"ז ס"ל כרמב"ם, דבכל החדרים הפנימיים הולכים אחר היכר ציר, ואילו רעק"א לא ס"ל כרמב"ם, אלא כשיטת רש"י וטור ושו"ע סי' רפט דאזלינן בתר ימין הכניסה, ולכן כתב רעק"א החידוש דאע"פ שיוצאים ממנו לחדר הקטן, כלומר היפך דרך כניסה מימין, שהרי בע"כ באים מהחדר הגדול לקטן, ואי אפשר לבוא מהקטן לגדול כי החדר הקטן סתום, מ"מ חייב בימין לפתח של החדר הגדול, משום החדר הגדול).

ג.  ויש לדקדק ל' רעק"א "שיוצאים מחדר הגדול .. שיוצאים ממנו דרך הפתח .." כי זה החידוש, דאע"פ שדרך כניסה הוא מהגדול לקטן, מ"מ כאן לא אזלינן בתר ימין כניסה על מנת לפטור, וזה ממש כסברת ריא"ז דאין הולכים אחר היכר ציר לפטור.

כלומר, בין לסברת [רמב"ם] היכר ציר בין לסברת [רש"י] ימין כניסה, היינו בין שתי חדרי חיוב לקבוע ביניהם איזה צד הוא החיוב, אבל כאשר צד אחד פטור, על כרחך החיוב הוא לצד החדר החייב, ואע"פ שהוא נגד ימין כניסה והיכר ציר.

ובזה ניחא [קושיא שרמז במנחת יצחק (ח"א סי' ח אות ב) נגד סברת ריא"ז ורעק"א] דמהרי"ל וט"ז סי' רפט ס"ל בפתח בין הבית לחצר סתומה, על כרחך הוי ימין כניסה לחצר [ולא אזלינן בתר היכר ציר] כי אי אפשר ליכנס לחצר רק דרך הבית.

דשאני התם דשתי החדרים [הבית וחצר] הוי כל אחד בן חיוב כל אחד לעצמו, ועל כן השאלה פתח זו חייבת מצד מי מהם? ובזה אזלינן בתר ימין כניסה (לשיטת מהרי"ל וט"ז ורעק"א) לקבוע איזה צד ימין לחיוב. אבל בדברי ריא"ז [ורעק"א] דחדר הקטן פטור מצד עצמו, לא אזלינן בתר שום חשיבה מאלו [היכר ציר או ימין כניסה] לפטור, אלא לעולם הוא פתח של מקום החייב בלבד.

ד.  והקשה באגרות משה (יו"ד בסוף סי' רפא. ראה גם במנחת יצחק שם שמזכיר קושיא זו) דהרי פתח זה [לגבי חדר הגדול] הוי דרך יציאה לבד. ודרך ביאה חייבה תורה במזוזה, ולא דרך יציאה.

ונראה לבאר דעת ריא"ז ורעק"א, דאע"פ שא"א לבוא תחילה מחדר קטן לגדול, מ"מ אחר שיוצאים מחדר גדול לחדר קטן, חוזרים לבוא לחדר הגדול [מהקטן] דרך פתח זו (וכ"כ סברא זו בדע"ק רפו ס"ק יט. ראה גם בלחם הפנים לבעל קיצור שו"ע סי' יא אות ג) ושפיר חשיב פתח זו "ביאה" לגבי החדר הגדול.

לענ"ד מח' האגרות משה נגד סב' רעק"א - תלוי במה שביארתי שיטת האגרו"מ וסייעתו בגדר חיוב פתחים פנימיים של הבית, נגד שיטת הדעת קדושים - ראה פורום לנושאי סת"ם: תשובת אגרות משה - קביעת מזוזה בחדרים פנימיים על פי רוב כניסה ביאור מחלוקתם.

ה.  ובספר מנחת פתים (יו"ד סי' רפו סעיף יג) מבאר דברי הריא"ז "והרי הוא כבית הפתוח לרשות הרבים או לגינה שהוא חייב במזוזה ואפילו אם היה היכר ציר מבחוץ", שלמד כן מהגמ' [מנחות לג,ב] בית שער בין גינה לקיטונית ולפי פי' [שני, ועיקר] ברש"י ההיכר ציר לצד הגינה, ונחלקו רבי יוסי וחכמים. דלר"י חייב מצד הקיטונית שהוא עיקר, ולחכמים פטור כי הגינה עיקר [כלומר היכר ציר מוכיח שהפתח הוא לצורך הגינה, שהוא מקום פטור].

ולרבי יוסי למדנו דלא אמרינן היכר ציר לפטור, וכמו בפתח הפתוח לרחוב לא שייך לילך אחר היכר ציר לפטור, הו"ה בפתוח לגינה. וכמו כן למד ריא"ז בחדר קטן הסתום, אע"פ שהוא פטור מ"מ לא אזלינן בתר היכר ציר לפטור, וחייב הפתח במזוזה מצד שהוא פתח הגדול.

ודקדק המנחת פתים שהוסיף ריא"ז "או לגינה" לרבותא, והיינו לא מיבעי בחדר קטן שאם היה ניטל החדר כולו היה מקומו אויר הרחוב והשוק, דודאי אמרינן דחייב פתח הגדול, כאילו פתוח לשוק. אלא אפילו במרפסת [באלקון, הנקרא בלשון אשכנז 'גאניק'] העומדת באויר, ואם תנטל המרפסת הרי הפתח אינו פתוח לרחוב אלא לחלל אויר העולם מעל עשרה טפחים, אעפ"כ כשם שבגינה אע"פ שהיא סתומה ואין לה מוצא, ולא אמרינן כאילו הגינה אינה והיא אויר ריק, אלא מקום פטור ישנו, כמו כן בפתח בין הבית לבלקון שאין בו דע"ד [שפטור מצד עצמו], חייב הפתח במזוזה מצד ימין כניסה לבית, משום שהוא פתח גדול.

ומכל זה יש סיוע למנהג חב"ד שנוהגים לקבוע מזוזה ע"פ היכר ציר בחדרים ומרפסות שבתוך הבית, ואע"פ שהחדר או המרפסת סתומה וא"א לבוא לתוכם רק מכיוון הבית.

ו.  אמנם כ' המנחת פתים היות שדין זה בגמרא מנחות הנ"ל במחלוקת שנויה, ומה שפסק השו"ע כר' יוסי הוא לחומרא, אבל לחכמים הרי היכר ציר למקום פטור, פוטר. א"כ במקרה של ריא"ז ורעק"א שהחדר הקטן [או מרפסת] פטור, יש לקבוע את המזוזה בימין כניסה לחדר הגדול בלי ברכה.