Yud Regel

What does everyone think of the yud in לבניך?
It's not clear if the light part is actual mamashut dyo or if it's just a roshem.

זיי"ן ומ"ם פסולות

הז' הזאת [השניה ב'מזוזות'] פסולה, אין ראשה עובר כלל על ירך (ובליטת קרן - אינו נקרא שהראש עובר על הירך). ודבר זה מעכב בצורתה.

המ"ם נדבק החרטום למושב, אלא שהדביקות הוא בגובה החרטום, ולא במקום סתימת המ"ם סתומה - מ"מ פסולה, שהרי כל שנסתמה מ"ם פתוחה היא פסולה, כי אינה "פתוחה" אלא "סתומה".

כ"ף - שאלת תינוק

הכ"ף בשורה התחתונה יש בה בליטה כעין עקב הבי"ת -

היות שהיא עגולה מאוד - דינה שאלת תינוק, ואם תינוק קוראה כ"ף היא כשרה. ואז מותר להוסיף דיו לעגלה היטיב [או לגרר ממנה בליטה זו].
ראה גם פורום לנושאי סת"ם: בליטה קטנה בכ"ף ורי"ש

נפל טיפת דיו בחלל הה"א

נפל טיפת דיו על נקודת הה"א וכיסה אותה לגמרי - הה"א הזו נפסלה, כי אבדה צורתה, אי אפשר לידע ולהכיר איזה אות היתה מתחת לטיפת דיו, שמא היתה ה"א שמא היתה דלי"ת שנפל לחללה טיפה זו. ולכן אות זו פסולה, ואינה "כתב תם" מדוייק ומבורר איזה אות היא.

השוה למה שכתבתי ב: פורום לנושאי סת"ם: ניקב חלל האות - האם יכול לגרום לדין שינוי צורת האות?

משיכת פ"א פשוטה

האם מותר למשוך הפ"א פשוטה לכתחילה?

לא! מבואר באחרונים שאין למשכה.

לענין בדיעבד במקרה שלפנינו נראה שהוא כשר, אבל יתכן באריכות יתר, שאף יגיע למצב של פסול ואיבוד צורת האות.

למ"ד עם צואר ללא ראש בולט כוי"ו

לפי אדמו"ר הזקן [בסימן לו, אות ל] הל' כשרה בדיעבד. וממילא פשוט שמותר להוסיף ראש על צואר הלמ"ד - גם בתפלין ומזוזה שלא כסדרן.

יו"ד - יריכה כפופה מאוד כעין כ"ף קטנה

היו"ד המצויינת - יריכה כפופה שמאלה ועלולה להראות כעין כ"ף קטנה.

דינה כדין יו"ד המתדמית מעט ללמ"ד [המבואר באחרונים] שמועיל קריאת התינוק, וכן כאן - אם תינוק מכירה היא כשרה [ומצוה לתקנה, בגרירת עודף אריכות הירך].

ניקב חלל האות - האם יכול לגרום לדין שינוי צורת האות?

ניקב חלל האות - האם הנקב [חוסר הקלף] יכול להיות גורם בדין צורת האות?

כתב בשו"ע אדמו"ר סימן לב סעיף יט: אם ניקב תוכה של ה"א או של מ"ם וכיוצא בהן אפילו הנקב ממלא כל החלל ולא נשאר שם היקף גויל כשרה.

א)  וצ"ע, מה דינה של ה"א שניקב בחללה כל הקלף בין הגג לירך ימין – כי עתה אינה ניכרת אם היתה מקודם חי"ת [של רש"י] או ה"א, או אם ניטל כל הקלף כעובי מושבה של אות, בין ירך ימין לירך שמאל של ה"א, וא"א להכיר אם היתה זו בי"ת [או כ"ף] או ה"א – האם יש כאן בעיה?

בעיה זו תתכן בהרבה אותיות, שאם ינקב בחללן את אותו קלף לבן המבדיל בינן לאות אחרות, לא תהיינה ניכרות איזה אות היתה לפני הנקיבה. כגון ניקב הבי"ת כל חללה אשר מצד שמאל, ועתה אינה ניכרת אם היתה מ"ם סתומה או בי"ת.

ולכאורה מסתמות לשון הפוסקים ניקב אפילו כל חללה של ה"א כשרה, משמע דלא אכפת לנו מדבר כזה.

אמנם אפשר לומר שזה מה שנקטו הרמב"ם ושו"ע ושוע"ר את שתי הדוגמאות - ניקב חלל ה"א או של מ"ם, ללמדנו דומיא דניקב חללה של מ"ם שאינה משתנית צורתה לאות אחרת מחמת הנקיבה, כן בניקב חללה ותוכה של ה"א - כשרה. אבל אם מחמת הנקיבה ישתנה צורתה [פי' לא תהא ניכרת איזה אות היא בבירור] - אין דינן דומות.

ב)  ומסברא נראה לי שהיות שמדיני כתיבה תמה שתהא כל אות ניכרת בבירור איזו אות היא ולא תתחלף באות אחרת, ממילא ניקב אותו קלף המבדיל בינה לאות אחרת, כגון דוגמאות הנ"ל, שוב אינה כתב תם, כי אין להכיר בבירור איזה אות היתה.

ג)  ולכאורה יש לדמות זה למח' האחרונים בדין נכנסה למ"ד לחללה של דלי"ת. דכ' בקסת הסופר [בלשכת הסופר, חקירה ג] שאין פסול בזה, אלא אם הקדים ראש הלמ"ד בחללה של ד', והיות כי נעשית לרגע אחת ה"א שוב מה שמושך הצואר להיות למ"ד – לגבי הד' הוי חק תוכות וכבר פסול. אבל אם היה מושך צואר הל' מלמטה כלפי מעלה, שבשום רגע לא היה נראה הד' עצמו כה"א, כי הצואר תמיד מוכיח שהוא שייך ללמ"ד ולא לד', אין בזה פסול.

אבל אחרים [משמעות שוע"ר לב סעיף מא, ומשנה ברורה לב ס"ק קלב, דלא חילקו בין כתב הלמ"ד מלמעלה למטה או לא. ומשמעות סדר הגט (עיין קב נקי דף כו ס"ק סח בשם ביאור מהרמר"י – דהשוה דין ל' נכנסת לחלל אות שלמעלה, לרגלי פשוטות שיורדות לחלל אות שתחתן, ש"מ דלית ליה סברת קסת הסופר), ומשמעות כתרי אותיות לר"י החסיד (הוצאת קובץ ספרי סת"ם, עמוד ד)] חולקים ופוסלים אפילו בכה"ג – וסברתם מאחר שחלל הד' [הקלף הלבן] מכוסה בדיו, א"א להכיר האם היא ד' או ה' ואין זה כתב תם.

נמצא לסב' קסת הסופר מאחר שמתחילה היתה ניכרת כד' אין בזה פסול, יש לומר דהו"ה אם ניקב חלל הד' שם [במקום המבדיל בינה לה"א], מאחר שמעולם לא היה ה"א ממש, אין בזה בעיה. וכן אם ניקב בין גג לירך של ה"א, מאחר שמעולם לא נשתנה לחי"ת ממש, ונראית עתה הדיו הנשאר כה"א אין בעיה.

אבל לסברא השניה הנ"ל, יש לומר דהו"ה בניקב באופנים הנ"ל – אינה כתב תם ופסול. וגרירה סביב הנקב [במצב האפשר] להשאיר קלף לבן המוכיח, לא מהני דהוי חק תוכות.

ראה גם פורום לנושאי סת"ם: למ"ד נכנסת לחלל דל"ת

שאלת תינוק

לכבוד כ"ד טבת, יום הילולא של כ"ק אדמו"ר הזקן

שו"ע אדמו"ר סימן לב סעיף כ

העתקתי רק חלק מהסעיף – את הנוגע לדין שאלת תינוק. (ההוספות בסוגרים בצבע צהוב הם ממני).

***

ואם נפסקה [אות] אחת ... הכשרן תלוי בקריאת התינוק שאינו חכם ולא טפש שאם התינוק יודע לקרותן כהלכתן כשרות, ואם לאו פסולות.

אבל תינוק חכם שמבין הענין דהיינו פירוש המלות, הרי הוא אומר האות הנפסקת מתוך הבנתו שמתפרש יפה לפי הענין ואין סומכין עליו, אבל אם אינו חכם כל כך להבין הענין אע"פ שהוא חכם בהכרת האותיות היטיב סומכין עליו, וזהו לא טיפש שאמרו [חז"ל בגמרא].

ומכאן אתה למד שאין צריך לכסות מלפניו [מלפני התינוק את] שאר האותיות כמו שנוהגין, שא"כ [שאם כן] אף (תינוק) החכם שמבין הענין שקורא, מהיכן יבין לקרות אות זו כהלכתה, כיון שאינו יודע ענינה ופירושה.

ומכל מקום אות שנפסקה בנקב ונשתייר ממנה גם למטה מהנקב, צריך לכסות מלפניו [מלפני התינוק, את חלק האות] מה שלמטה מהנקב, לפי שהוא יצרפנה עם מה שלמעלה מהנקב ויקרא האות כהלכתה, ובאמת אינן מצטרפין כיון שהנקב מפסיק ביניהם.

***

חידוש וביאור:

א)  שאם התינוק יודע לקרותן כהלכתן כשרות, ואם לאו פסולות.

פשוט "ואם לאו פסולות" פירושו שאפילו אינו מצליח לקרוא את האות [כגון שיאמר 'איני מכיר אות זו', או 'איני יודע'], אזי הוכחה שאבדה צורתה והיא פסולה, ואין צריך שהתינוק דוקא יטעה לקראה אות אחרת.

והו"ה בכל זה בשאר ספיקות בצורת האות שדינם להשאל לתינוק, כגון המבוארים בסי' לו שהבי"ת מתדמה לכ"ף וכל כיוצא בזה.

ב)  אבל תינוק חכם שמבין הענין דהיינו פירוש המלות, הרי הוא אומר האות הנפסקת מתוך הבנתו שמתפרש יפה לפי הענין ואין סומכין עליו.

והוא הדין כל שמבין הענין מתוך אותיות הכתב והרווחים, כל שקורא האות מסברא ולא מהיכר צורתה, מיקרי 'תינוק חכם' ואין סומכין עליו.

ולכן כאשר צריכים לשאול תינוק על צורת האות סמ"ך המתדמה למ"ם סתומה, או זיי"ן ארוכה המתדמה לנו"ן פשוטה, צריך לכסות מלפני התינוק שאר האותיות, כי אם לא יכסום יבין שזו לא אות סופית, כי אי אפשר לה לעמוד באמצע תיבה, והרי הוא 'תינוק חכם' שמבין מהענין ולא מצורתה. ראה גם פורום לנושאי סת"ם: הכרת תינוק משום שיש אות סופית, אבל שם הנידון בנוגע לשאל"ת אודות הריוח בין תיבה לתיבה. דו"ק.

[דרך אגב: ומכאן ברור ש'תינוק חכם' הוא יחסי לשאלה, ויכול להיות שאותו תינוק לשאלה אחת יחשב 'חכם', ולשאלה אחרת אינו נחשב 'חכם'.]

ג)  אם אינו חכם כל כך להבין הענין אע"פ שהוא חכם בהכרת האותיות היטיב סומכין עליו, וזהו לא טיפש שאמרו [חז"ל בגמרא].

כלומר, 'לא טיפש' שנזכר בגמרא [מנחות כט] והפוסקים הוא שמכיר האותיות היטיב, אבל אם אינו מכיר האותיות היטיב, הרי זה תינוק טיפש, שאין ראוי לסמוך על הבחנתו [לחומרא, אבל לקולא ודאי אפשר לסמוך עליו שאם הצליח לקראה ש"מ שפיר צורתה עליה. אבל 'תינוק טיפש' שאינו מכיר האותיות [השייכות לשאלה], אינו ראוי כלל להשאל, וא"א לסמוך עליו כלל, אפילו לא לקולא. פשוט].

ונראה שנתכוין רבינו בדקדוק לשונו "שאמרו" [פי' בגמרא]. לשלול טעות שאפשר להבין מפירש"י [מנחות שם] על מעשה שאירע ו' של ויהרג בנקב, ונתקצר הו' מחמת הנקב, והורה החכם שישאל לתינוק דלא חכם ולא טפש. ופירש"י לא טיפש. שאם טפש אינו יודע לקרות אלא אות שלימה. משמע שטפש פי' שאינו מכיר אלא אות שלימה, אבל המכיר אותיות שבורות מעט, נקרא 'לא טיפש'. ואילו המבין אות זו משאר האותיות שלידה, הרי זה 'תינוק חכם'.

לכן כ' רבינו ש'לא טיפש' האמור בגמרא, היינו אפילו המכיר האותיות היטיב משאר האותיות שבשיטה [ופירוש דברי רש"י שאם התינוק טיפש יטעה בה משום שאינה אות שלימה, אבל 'התינוק שאינו טיפש' יודע להכיר באותיות גם כאשר האות אינה שלימה, ועד"ז יכול להכיר משאר האותיות שלידה איזה אות היא].

ד)  אע"פ שהוא חכם בהכרת האותיות היטיב סומכין עליו.

נראה מסברא, וכן מדקדוק לשון רבינו "בהכרת האותיות" לשון רבים - כל האותיות שבכתב זה, שאע"פ שהתינוק מבחין צורת האות איזו היא על פי שאר האותיות שלידה, מצד גדלם, הרי זה תינוק 'לא חכם ולא טפש' הראוי לשאלו, והבחנתו הבחנה כשרה ונכונה היא. ואין אנו צריכים לומר שאם יראה האות הזו לבדה, שמא יטעה בה, כגון יו"ד המתדמה מעט ללמ"ד או לחי"ת או לוי"ו, ולכן נכסה ממנו שאר הכתב, כדי שיסתכל רק בצורת האות הזו לבדה. קמ"ל, דבכלל הכרת התינוק הוא הכרתו גם משאר הכתב שבשיטה, ומה שניכרת צורתה של זו מתוך צורת שאר האותיות, הוי הכרה בצורה של האות, ולא הבנת הענין.

כן נראה פשוט מדברי השו"ע שאין צריך לכסות מלפניו שאר הכתב. כלומר, אין לומר שזה יגרום מכשול בקריאתו, כי יכיר לא מעצמות צורת האות הזו דוקא, אלא מתוך הכרה ביחסה לאותיות אחרות, קמ"ל דזה עצמו נקרא קריאת התינוק.

וכן פשוט בגמרא [מנחות כט] דאמר "אי קרי ליה ויהרג כשר" כלומר שקרא התיבה כולה, אע"פ שלא היה חכם להבין משמעות הענין ופירושה, אבל קרא התיבה. ולא שהכיר רק האות וי"ו לבדה. וכן פשוט בתוספות שם והוא מקור הפסק בב"י ושו"ע כאן שאין צריך לכסות, במעשה ששאלו על דלי"ת קטנה בגט בתיבה "כדת" והתינוק קראה "כדת".

ה)  ומכאן אתה למד שאין צריך לכסות מלפניו שאר האותיות כמו שנוהגין.

כלומר מראין לתינוק כל השורה [ואפילו קורא התיבות בלא להבין פירושם] ויכיר האות מצורתה, וכן מיחסה לצורות שאר האותיות שבשיטה, כנת"ל.

וביאר הט"ז (ס"ק יג) דהחידוש שאין צריך לכסות השאר דהו"א שמא מתוך שהוא מורגל בקריאת התיבות יאמר מסברא מה שיהיה נראה לו ששייך לאותה תיבה [כלומר מתוך הרגל קריאתו ולא מהכרת צורתה], קמ"ל דלא חיישינן להכי.

משמע מדבריו, דאם נראה לנו באמת שמחמת זה [הרגל קריאתו] התינוק קורא, באמת אין לסמוך על קריאתו, רק שאין חוששים בסתם שמא התינוק מכיר מחמת זה.

אבל המגן אברהם [ס"ק יט] כתב: מהרי"ט (בי"ד סי' לב) כ' דצריך לכסות [התיבות] מה שלפניו, אבל [תיבה זו, ו]מה שלאחריו א"צ לכסות. ומבואר במהרי"ט הטעם, שהתינוק ימשך אחר הרגל קריאתו שהתרגל בקריאתו את פרשת השבוע, ולכן קורא מאליו את התיבה מתוך הרגלו (כלומר כעין קריאה בע"פ), ולא מחמת הסתכלות מדוייקת (בתוך הכתב) בהיכר צורת האות.

ו)  ומכאן אתה למד שאין צריך לכסות מלפניו שאר האותיות כמו שנוהגין.

הטעם שנוהגין בכל זאת לכסות, כי חוששין לסברת מהרי"ט הנ"ל.

ואולי גם חששו שמא התינוק חכם מעט להבין פירוש הענין, כי לא תמיד אפשר לצמצם לתינוק שאינו חכם ממש, ולכן מכסין. ושוב אחר שמכסים לפניו ואינו יכול להבינה מתוך הענין, הרי הוא מכיר רק מתוך צורתה. והרי נתבאר שאף חכם להכיר היטיב בצורת האותיות סומכים עליו.

ומכאן נלמד, דכאשר אין נמצא תינוק 'לא חכם' לשאול, אפשר לכתחילה לשאול תינוק חכם בתנאי שיכסו לפניו שאר הכתב, שלא יוכל להבין פירוש הענין, ורק יאמר מתוך הכרת הצורה בלבד.

[והטעם, שלא אמרו חז"ל [במנחות] לכתחילה לשאול 'תינוק חכם' על ידי כיסוי השאר, כי רצוננו לראות היאך תינוק יקרא התיבה כולה, אבל מתוך הכרת צורת האותיות דוקא, ולא מתוך הבנת פירוש הענין].

ז)  ומכל מקום אות שנפסקה בנקב ונשתייר ממנה גם למטה מהנקב, צריך לכסות מלפניו מה שלמטה מהנקב, לפי שהוא יצרפנה עם מה שלמעלה מהנקב ויקרא האות כהלכתה, ובאמת אינן מצטרפין וכו'.

נראה לי דהוא הדין למקרה הפוך, כאשר ראש הלמ"ד נכנסת לחלל הדלי"ת, חייב לכסות לפני התינוק 'דלא חכם' את גוף הלמ"ד שלמטה מהד', דאחרת יטעה לחשוב את העליונה דלי"ת מחמת שיראה צואר הל', ויחשוב שהיא שייכת לל' ולא לד' – אבל באמת לא זו השאלה. כי מאחר שנהפך הד' לה"א מחמת דיו [של ראש הל'] בחללה, הרי היא פסולה שנעשית כה"א. ולכן צריך לכסות מלפניו גוף וצואר הל' שלמטה מרגל הד', ולהבחין מה יכיר התינוק בד' לבדה [כמבואר בתשו' מהרי"ט הנ"ל].

פרשת תפלין שלא נכתבה על ידי סופר !!

הב' פסולה אין לה עקב ולא זוית ישרה.

הכתב אינו כתוב כלל ביחס לשירטוט. שירטוט בתפלין אינו מעכב, ולכן אינו פסול בגלל חסר שירטוט, אבל מזה הבנתי שהפרשה הזאת לא נכתבה כלל על ידי סופר !!!

כתיבה לכתחילה - הלכה לסופר

הסופר פתח בקו תחילה של יו"ד העליונה של הא', ואח"כ החליט שהקו גבוה מדי, ועשה פני היו"ד חדש. האל"ף הזו כשרה, ויש לגרר את הקו המיותר.

אבל האם היה ראוי לסופר להניח את הקו, ולכתוב את האות כשהקו הזה לידה או דבוקה בה. אם היא היתה לידה יתכן ולית לן בה, ויכול היה להניחה למחוק את הקו המיותר אח"כ.

אבל מכיון שהיא נוגעת - לא היה ראוי לסופר להמשיך הכתיבה לכתחילה, אלא היה צריך קודם למוחקו, ורק אח"כ להתחיל את כתיבת האות [והטעם בזה, כי יש חשש רחוק של אינו מוקף גויל לקצת שיטות וכתיבה בפיסול. והגם שבודאי אין הלכה כן, אבל לכתחילה כשאפשר יש לחוש שלא לכתוב ליד דיו שאינו צריך או ראוי לאות]. יתכן שהפסד זמן, נחשב "הפסד מרובה" ובמקום הפסד אין צורך אפילו לכתחילה לחוש לדבר זה.

כל הנ"ל הוא הלכה לסופר המהדר, ולא שייך לסוחר או לקונה כלל.

ירך יו"ד העליונה של האל"ף

 יו"ד זו [של הא'] יש לה ירך למטה משהו, והיא כשרה לכתחילה.

ליו"ד [העליונה של הא'] הזו אין לה ירך למטה, אלא היא דבוקה בקצה גופה לגוף האל"ף [לקו האלכסון], היא כשרה בדיעבד. כמבואר בשו"ע רבינו בסימן לו אות אל"ף [דלא כסוברים שזה פסול כי נחשב מחוסר איבר, או מפסולים אחרים].

אבל אינה לכתחילה כציורה הנכון, כי יו"ד זו לכתחילה צ"ל שיהא בה ג' עוקצים, שתים הפונים כלפי מעלה וירך ימין שלה למטה הנוגע לגוף האל"ף [כמבואר בשוע"ר שם].

נו"ן רחבה נוטה לכעין כ"ף

הנו"ן הראשונה [ושננתם] רחבה ודומה לכ"ף - שאלת תינוק.

שתי פתחים בבית שער לגן ילדים

פתח לגן ילדים מהרחוב, הפתח הראשי [היכן שהילדים עומדים] בו נכנסים, ושוב פונים ימינה לפתח שני [העמודים השחורים] ועליו כבר קבוע מזוזה. יש צורך לקבוע מזוזה נוספת גם בפתח הראשי החיצון שלצד הרחוב. כזה

ואע"פ שלכאורה הפצים הוא משותף לשתי הפתחים, מכל מקום מבואר [יו"ד סו"ס רפו] שאם רוחב הפצים טפח, חייב בשתי מזוזות, מזוזה לכל פתח.

ועוד - כאן העמודים השחורים נראה כפצים נוסף המדובק על הפצים הראשון, ואפשר שבמקרה כזה שניכר שתי פצימים [אפילו לא היה ביניהם טפח] היה חייב כל אחד במזוזה (וצ"ע עדיין בדבר הזה).
ראה גם פורום לנושאי סת"ם: פתח שאחר הדלת

שאלת תינוק

הר' קטנה - דינה שאלת תינוק. [לי זה נראה כרי"ש, אבל בכל זאת היא קטנה, ואפשר תינוקות יטעו בה ביחסה לגודל שאר הכתב].

כמה תינוקות נשאלו, אחר שהראו להם רישי"ן ויודי"ן מכתב זה, וכולם [פרט לאחד] קראוהו יו"ד - ופסלוהו.

בי"ת בלי עקב

הבי"ת הזה - אין לו עקב כלל, אלא כל הגב שלו מעוגל מלמעלה [סיום הגג] עד למטה, וגם אינו מרובע למטה בזוית - אי אפשר להכשיר. 

הבי"ת הזה קרוב להנ"ל, אבל יש לו איזה שפיץ משהו למטה - אולי מועיל קריאת התינוק כדי לתקנו בתפלין. 

הבי"ת השניה [בתיבת לבבכם] בעיה גדולה כנ"ל.
הטי"ת המסומנת - מועיל קריאת התינוק [וראוי לתקנה].

דוגמא נוספת של בי"ת - שהיא אינה ברורה דיה. אין לה זוית ישרה למטה, והעקב שלה אינה ברורה דיה, אבל יש איזה שבר באמצע הגב. גם כאן אולי זה מועיל להכשיר באמצעות קריאת התינוק [ובודאי אם יקראנו חייבים לתקנו], לא כמו הראשונה שהגב ממש עגול.

חייבים להקפיד על שבירה ברורה של העקב מהגב !!!