שיעור עובי האות, שיעור עובי כדי לגרור

שו"ע אדמו"ר סימן לב סעיף טז

כבר נתבאר שצריך להיות כתיבה תמה ושלימה, לפיכך צריך שלא יהיה בקלף שום נקב במקום שיכתוב, ואם כתב במקום נקב פסול מפני שאינה כתיבה תמה ושלימה אלא מופסקת. ואפילו אם אין הנקב מפסיק כל עובי האות מעבר אל עבר אלא הוא באמצע העובי ודיו מקיפו מכל צד, מכל מקום באותו מקום הנקב היא מופסקת וחלוקה לשתים.

ואפילו אם יש בעובי שמב' צדדי הנקב כשיעור עובי הצריך לאות זו, ואפילו אם גם יש באורך האות עד הנקב כשיעור אורך הצריך לאות זו, מכל מקום כיון שאנו חושבים הנקב לפיסוק בגוף האות א"כ אין שם היקף גויל לאורך האות שעד הנקב וכן לעובי שבצדדי הנקב אין שם היקף גויל במקום הנקב, והאות צריכה להיות כולה מוקפת גויל מכל רוחותיה, שלא יהיה משהו ממנה בלא היקף גויל. והגויל שבסיום העובי שמצד זה של הנקב אינו מועיל להעובי שמצד זה מפני שהנקב מפסיק ביניהם וחולקם לשנים, וכן הגויל שבסיום אורך האות שלאחר הנקב אינו מועיל לאורך האות שעד הנקב.

(ומכל מקום אם יכול לגרור מן עובי שמצדדי הנקב שישאר קלף חלק מפסיק בין הנקב לעובי האות שבצדו, וכן אם יכול לגרור מאורך שלמעלה מהנקב ואעפ"כ ישאר כשיעור אורך הצריך לאות זו, הרי גרירה זו מועלת, אפילו אם כבר כתב הרבה אחר אות זו ואין בזה משום שלא כסדרן, כיון שאין פיסול באות זו אלא משום היקף גויל כמו שיתבאר):

נשאלתי על לשון רבינו כאן, שכתב:

ואפילו אם אין הנקב מפסיק כל עובי האות מעבר אל עבר, אלא הוא באמצע העובי ודיו מקיפו מכל צד .. ואפילו אם יש בעובי שמב' צדדי הנקב כשיעור עובי הצריך לאות זו.

משמע שיש שיעור עובי לאות - כלומר לעובי גג האות, או לעובי ירך האות.

אבל להלן בסעיף יח כתב רבינו "נשאר מעביה חוט דק שלם כשירה .. שהרי לא נתנו שיעור לעובי האותיות .." ??

ונראה לי ביאור דבריו "כשיעור עובי הצריך לאות זו" לא בא ללמד שיש שיעור לעובי האות, אלא שבמקרה זה [שניקב בעביה] צריך לאות שיעור לעובי – מטעם אחר. כלומר, אם ניקב בעביה של הגג או הירך, ואפילו נשתייר בעביה עובי הצריכה לה, מ"מ פסולה משום שאינה מוקפת גויל, כדמבאר בהמשך.

ופירוש הדבר, דמסיים בסוגריים (ומכל מקום אם יכול לגרור .. – כלומר אם לא יהא בעובי הנשאר מצד הנקב כדי לגרור, הרי לא תוכל בשום אופן להיות מוקפת גויל, אלא אפילו יש בה חוט דק שלם [כמבואר בסעיף יח, דאין שיעור לעובי האות עצמה] ועוד יש בה שיעור הצריך לה כדי לגרור ותשאר חוט דק זה השלם מוקפת גויל אחר הגרירה, מ"מ כל עוד שלא גירר בפועל, הרי אין האות מוקפת גויל כפי שמבאר. (ודלא כמשמעות סעיף ה' לעיל, שאם האות ארוכה ויש בה כשיעור כשרה, אפילו לא גרר הדיבוק, או שיש לחלק בין שתי הנושאים, ועכ"פ משמיענו הכא דלא סגי בכדי גרירה, אלא בעי גרירה ממש).

[וכן יש לדייק בסיפא של הסעיף בסוגרים, שמבאר שאחר הגרירה ישאר שיעור אות - רק לגבי אורך האות, ולא לגבי עביה. דו"ק].

נמצא מה שכ' כאן "הצריך" הוא לא צורך שיעור עובי האות, אלא לצורכה לגרור סביב הנקב כדי שתשאר מוקפת גויל, אבל לעולם עובי האות עצמה אין לה שיעור.

ראה גם מה שכתבתי בביאור סעיף זה https://hebrewstam.blogspot.com/2014/12/blog-post_44.html

קוצו של יו"ד, ושיעור גוף היו"ד

יו"ד ב'מצרים' יש בה כפיפה כלפי מטה, כי ראשה משופע לצד שמאל כלפי מטה. מ"מ אינה מחודדת בזוית שם, ונראה לי שמעיקר הדין היא כשרה [כי עיקר הדין בעוקץ ר"ת, הוא מה שראשה של י' כפוף כלפי מטה], אלא שראוי לרבעה היטב שם בזוית [אשר עדיין יהא פונה מעט כלפי מטה].

יו"ד ב'בני' עוקצה ניכרת יפה, וראויה לעוקץ ר"ת.

כדאי להגדיל

כל היודי"ן המסומנים יש בהם בעיה גדולה, לענ"ד:

חז"ל למדו ששיעורי אורך הירך של דל"ת וה"א הוא כשיעור מלוא אות קטנה שהיא יו"ד, כפי שפסקו הפוסקים. ואם כן, פשוט שהיו"ד עצמו צריך שיהא בו שיעור זה, כשיעור עובי הקולמוס של יו"ד בכתב זה. כי אחרת, בטל כל השיעור "מלוא אות קטנה".

ולכן היודי"ן כאן שגופן דק ואין בו שיעור 'מלוא אות קטנה' בעצם פסולים. ועוד, שבגלל ששיעור עובי ראשן קטן כל כך, והרי רגלן ארוך [ביחס לעובי הראש], הרי הם בעצם שיעורי ווי"ן.

זו דעתי בהלכה זו [ע"פ ביאור שוע"ר ורמ"א סימן לב סעיף טו, טז] בשיטת המרדכי, המחדש שמדין 'כתיבה תמה' יש שיעור לאורך [עובי] היו"ד, וי"ו, זיי"ן, וכן ירכי הד' והה"א וכיוצא בהם.

יש חולקים עלי בכל הענין הזה, כי אין הם מקבלים שיש כלל שיעור אות, אלא מבארים את מה שחז"ל אמרו ששיעור ירך הד' וה' הוא 'כמלוא אות קטנה', פירושו שבשיעור זה חז"ל שיערו [את ציור האות] שבודאי תינוק מכירו לאות. וממילא ביו"ד שאין בו ספק, לא איכפת להם שאין 'שיעור מלוא אות קטנה' לאות הקטנה עצמה.

גימ"ל - ירך שמאל גולם

הגימ"ל [דגנך] ירך שמאל עיקרו מחובר ישירות לקו ימין, ורק יש שפיץ [עוקץ] קטן בראשו -

כלומר "ונהפוך הוא" אשר ישלוט העוקץ ויהא עיקר, והראש נהיה לזנב. היות שעיקרו הוא הגולם, לסוברים שדין ירך גימ"ל זה [שתמונתו כיו"ד הפוכה התלויה בתג לירך ימין] כיוד"י האל"ף ופ"א וכדומה, שאם הם גולמים הם פסולים - הוא הדין בגימ"ל זה ירכו גולם.
יש להעיר שגם הראש של הג' הזה רחב מדי, ואינו כשר אלא בדיעבד. שיעור רוחב ראש הגימ"ל צריך להיות כראש הז' בשיעור רוחב קולמוס אחד ולא יותר.

ראש הסמ"ך [ואספת] רחב מדי, וגם צריך להיות חיבור קו שמאל של הס' לצד שמאל של הגג, ולא באמצע הגג. ולא יעבור הגג על קו הסתימה כל כך שמאלה - לכתחילה. [וכן ראש הס' בשורה האחרונה - וסרתם, אינו לכתחילה].

בי"ת צריך להיות לה עקב

הביתי"ן בצד ימין שבכתב [עשב בשדך לבהמתך, ואבדתם] אין להם עקב !!

אמנם הן יפות וכשרות, כי הן מרובעות היטב, אך צ"ל לכתחילה עקב ממש.

הנה הגדלה של חלק זה מהכתב: 

ראה גם: https://hebrewstam.blogspot.com/2013/08/blog-post_23.html

כתב עבה

הכתב עבה מדי ביחס לרווח שבין השרטוטים, ומבואר בפוסקים שיש להניח לכתחילה רווח אויר כמלוא שיטה, בין שיטת כתב לשיטת כתב.

ולכן אין מקום לראש הל' והוא כעין יו"ד בלבד. יש פוסלים למ"ד כזה [כמבואר במשנת סופרים], ועכ"פ אינו לכתחילה כצורתו.

עוד בעיה שאין האותיות הארוכות [ך,ן,ף,ץ] יורדות מספיק מהשיטה. וצריכות כולן לרדת מתחת השיטה לכתחילה.

בתיבה "פן" אין הנו"ן יורדת תחת הפ"א - ואע"פ שיש בעצמה שיעור נו"ן פשוטה [ולא שיעור ז'], מ"מ צריכה גם להקרא עם הפ"א כתיבה אחת "פן" ולא "פז". על כן צריך קריאת התינוק, אם יקראנה נכון (ואם אין התינוק יכול לקראה עם הפ"א - יש פוסלים). 

שים לב לפ"א הפשוטה ב"אף" !!