נקב הנוגע לגוף האות

מתחת לגג הנו"ן יש חור הנראה לעינים - האות אינה מוקפת גויל, והיא פסולה. (קרוב לודאי שזה משעת הכתיבה - סימני הגרירה שברקע האות - מעידים על כך).

ראשי שי"ן שבבית נוגעין זה בזה

ראשי השי"ן נוגעין זה בזה - מה דינה?

נראה לי שלדעת אדמו"ר הזקן [בסי' לו אות אל"ף] שיו"ד האל"ף הנוגע בגג האות [וכן כל ראשי היודי"ן שבאותיות, כגון ראשי השי"ן הנוגעין בדקות] אינו פוסל - א"כ כמו כן שי"ן זה, אינו פסול. ופשיטא שמצוה ומותר לתקן להפריד הראשים - לתקן צורת השי"ן שיהא לה צורתה לכתחילה.

אלא שלדעת הפוסלים נגיעת ראשי השי"ן זה לזה [ראה משנת סופרים באות ש, והיינו לסוברים שהוא שינוי עצם צורת האות. אבל לסוברים שהוא פסול רק משום חסר היקף גויל באות עצמה, לכאורה בשי"ן זה לית לן] צ"ע האם יש לשי"ן דין כתב ממש ("כתב תם" בכל פרטי דקדוקיה) ונפסל?

הפסקים בלמ"ד

צואר הלמ"ד נפסק מהראש - מותר לתקנו (עדיין צורת הלמ"ד ניכרת לתינוק).

למ"ד זו שיש הפסק בגגה - נראה לי שאבדה צורתה ואי אפשר לתקנה [בתפלין ומזוזה שלא כסדרן, שנחשב ככותבה מתחילה].

תי"ו - רגל שמאל דהוי

רגל שמאל דהוי - האם זה הופכו לה"א והוא פסול שאי אפשר לתקנו [בתפלין ומזוזה] או שמא מהני קריאת התינוק, ואם תינוק יכירנו כתי"ו מותר לתקנו בהוספת דיו?

אם לנו ספק מהו צורתו (הנראית לעין), האם זה נראה כת' או כה' - מועיל קריאת התינוק, ואם תינוק קוראו תי"ו, מותר לתקנו בתפלין ומזוזה (כן ברור מהפוסקים שכתבו בצד"י שנפרד ליו"ד ונו"ן וכיוצא בזה, שמותר לתקנה אם תינוק מכירה כצ', ולא כיו"ד ונו"ן, והוא הדין כאן).

רק אם ברור לנו שיש כאן צורת ה', אז אין לשאול תינוק, ואין לו תיקון.

שאלה על בי"ת

אני מסתפק האם הב' הזו נפסלה כי יש בה "מעשה מ"ם סתומה" וממילא נתבטל צורת הב', או שמא עדיין מועיל כאן שאלת תינוק.

קוצו של יו"ד - קוץ ר"ת

בתיבה המסומנת [עיניך] יש שתי יודי"ן. ביו"ד הראשונה העוקץ שמאל הוא זוית בלבד. זה כשר בדיעבד, וטוב לתקנו שיהא משפיע כלפי מטה מעט. היו"ד השניה ראשה כפוף מעט כלפי מטה, וזהו עוקץ שמאל של היו"ד (ואין צורך בקוץ נוסף היורד ממש מפני היו"ד).

גם ביו"ד זה אפשר לראות שפני היו"ד אינם זוית ישרה, אלא משופעים מעט כלפי מטה. והרי זה עוקצו של היו"ד שראשה כפוף מעט כלפי מטה, וכשרה.

ראה גם https://hebrewstam.blogspot.com/2012/01/blog-post_07.html

ראש ימין של הצד"י מדובק ללא ירך לצואר

הצד"י - ראש ימין אין לו ירך כיו"ד, אלא הוא קוביה המחוברת בזוית לקו הצואר. יש פוסלים בטענה שזה נחשב לחסר איבר, ואין ההלכה כן (כדמוכח משו"ע רבינו בסי' לו אות אל"ף), אלא היא כשרה. כמובן שאפשר וקל לתקן במעט הוספת דיו, שיהא בו צורת ירך.

ראה https://hebrewstam.blogspot.com/2012/10/blog-post_15.html

האלפי"ן - היוד"ין שלמעלה דקים מדי, וזה אינו נכון. כי ראש העליון צריך שיהא בו לכתחילה שיעור כיו"ד. כלומר כעובי היו"ד בגובהו. שהרי כל הנקודות שהם דמות יודי"ן [כיוד"י השיני"ן עייני"ן פאי"ן ואלפי"ן] צריך שיהא בהם [לא רק צורת יו"ד, אלא] גם שיעור יו"ד.

כ"ף ורי"ש נוגעים

כ"ף ורי"ש נוגעים זה לזה [או נראה נוגע זה לזה] - יש חוששים שזה נחשב לשינוי צורתן למ"ם.

אבל האמת שאין לחשוש לזה כלל, כי אינו נראה כמ"ם כלל. וגם ברור לי בדעת שו"ע רבינו שאין זה צורת מ"ם כלל. [כשם שלדעת שוע"ר החי"ת היא רק תמונת שתי זייני"ן, ואם שינה לעשותו מהרכב ד' וז' פסול, כמו"כ מ"ם צורתה הרכב כ"ף וי"ו, ואם שינה לעשותה חיבור אחר - כ"ף ורי"ש - פסולה].

מ"ם או כ"ף ווי"ו? כ"ף ווי"ו או מ"ם?

המ"ם פתוחה - ידוע שהוא מורכב משתי אותיות כ"ף ווי"ו. כאשר נסדק ונפרד החיבור ביניהם, נוצר שאלה האם זה עדיין מ"ם שמותר לתקנה בתפלין ומזוזה [גם שלא כסדרן], או שמא נשתנה לאותיות אחרות [כ' ו'] והתיקון הוא כתיבה שלא כסדרן.

ע"פ המבואר בשו"ע רבינו [סי' לב סעיף ל] זה תלוי בקריאת התינוק, אם תינוק קורא לה מ' מותר לתקנה, ואם לאו אסור לתקנה [בתפלין ומזוזה שלא כסדרן]. וכל זה כאשר לנו יש ספק מהי - כי ההפסק ביניהם דק, אך אם ברור לעין שנשתנו לשתי אותיות אחרות הרי זה פסול, ואין שואלים התינוק.

לכן כאן דינה שאלת תינוק, ואם יכירה כמ"ם מותר לתקנה, ואם לאו אי אפשר לתקנה שלא כסדרן.

מדין הנ"ל [המבואר בפוסקים] נולד חידוש - במצב הפוך, שאם כ"ף ווי"ו קרובים זה לזה כל כך עד שנדמו למ"ם [שמותר לתקנה כנ"ל], ממילא יש להם דין מ"ם - והפרדתם הרי זה חק תוכות ופסול. [ואם יש ספק האם הם מ"ם, או עדיין כ"ף ווי"ו - יש לשאול תינוק ולנהוג על פי קריאתו].

בתיבת 'זכור' יש להסתפק מה הן אותיות הללו - כ"ף ווי"ו או מ"ם? ולכן יש לשאול תינוק. ואם יקראם מ"ם, הרי התפלין פסולות, כי אי אפשר לתקנם.

שאלות על בי"ת

הבי"ת [בשורה התחתונה] פסולה, אין לה עקב, ולא ריבוע שלמטה.

הבי"ת [בשורה השניה] עגולה מאוד למטה. אבל יש לה בליטה יפה של עקב, [עקב בכלל (כגון באות נו"ן) - אינו חייב להיות מרובע למטה], אמנם היא אינה מרובעת.

לכן יש לשאול תינוק, ואם מכירה כבי"ת יש להכשיר. ופשוט שמצוה לתקנה בהוספת דיו, לרבעה היטב למטה.

הכנסת הפרשיות ותפירת הבתים על ידי נער לפני גיל מצוות

שאלה:  האם מותר להכניס הפרשיות לבתים [ולכרכם בשער], וכן לתפור הבתים על ידי נער לפני גיל המצוות, כאשר גדול עומד על גביו ואומר לו שיעשה הדבר לשם קדושת תפלין? ומה הדין בדיעבד?

תשובה:  אסור להכניס הפרשיות, וכן לתפור התפלין, על ידי מי שאינו בכלל חיוב מצות תפלין [שו"ע א"ח סי' לט], ולכן ודאי התפלין פסולות, ואף בדיעבד יש להוציא את הפרשיות ולחזור להכניסן לשם קדושה על ידי גדול המחויב, ולתפרן על ידי מחויב דוקא. (ואין זה דומה לדין עשיית ציצית ועיבוד העור לשם קדושה - דיש אומרים שכשר לעשותן על ידי ישראל גדול העומד על גביו, ואומר לו [לגוי או לקטן] לעשות לשם מצוה או קדושה. כי שם זה רק הכשר והכנה למצוה או קדושה [וזה תלוי בכוונה "לשם .."], משא"כ בקשירת התפלין וכל עשייתן המעכבת, צריך שיעשם דוקא מי שמחוייב בדבר. וזה דין בעשייתן [ולא בכוונתן בלבד].

ראה גם מה שכתבתי בדין תיקון התפלין והכנסת הפרשיות https://hebrewstam.blogspot.com/2016/01/blog-post_15.html

קו"ף

הקו"ף [בשורה התחתונה] - ירך שמאל קצרה מעט. היא כשרה.

העיקר שירך זו יש בה שיעור וצורה נכונה.

שיעור - יש בקו יותר ממלוא אות קטנה [כשיעור האות וי"ו - ששיעורה הקטן ביותר יותר ממלוא יו"ד], ולא די כשיעור יו"ד לבד - שהיא מלוא אות קטנה בלבד. וכל שניכר בירך זו יותר מעובי הקולמוס, הרי זה שיעור מספיק לירך זו.

צורה - שדוקא תרד בצורה ניכרת מגוף הקו"ף [חלק הימין שהיא כצורת כ"ף].