כ"ף ווי"ו הסמוכים מאוד זה לזה, כגון בתיבה "בכור" נראה לי פשוט שזה מ"ם גמור ומותר לתקנו בתפלין לעשותו מ"ם אפילו שלא כסדרן כמבואר בשו"ע רבינו סי' לב סעיף ל, ואם כן היאך יתכן שזה כ"ף ווי"ו כשרים?
זו דעתי ואיני מבין דרך אחרת בענין, אבל הסופרים ומגיהים כאן בירושלים שמעתי אומרים לא כן הדבר, אלא היות שצריך להיות כ"ף וי"ו והרי הם לפנינו ואינם נוגעים, איני שואל תינוק שמא יקראם מ"ם!
הם סומכים עצמם על אילן גדול הלוא הוא, שו"ת מהרש"ג חלק א סי' ג, וכן הסכים בשבט הלוי חלק ה סי' ח. אודה ואבוש שאינני מבין כלל הוראה והיתר זה, כאשר לענ"ד נראה ברור ההיפוך שהוא מ"ם כשר לתיקון, היאך נוכל לשחוק ולומר כעת אני לא רוצה לשאול תינוק וסגי איך שאני נתכוונתי שיהא כ"ף ווי"ו?!
הם סומכים עצמם על אילן גדול הלוא הוא, שו"ת מהרש"ג חלק א סי' ג, וכן הסכים בשבט הלוי חלק ה סי' ח. אודה ואבוש שאינני מבין כלל הוראה והיתר זה, כאשר לענ"ד נראה ברור ההיפוך שהוא מ"ם כשר לתיקון, היאך נוכל לשחוק ולומר כעת אני לא רוצה לשאול תינוק וסגי איך שאני נתכוונתי שיהא כ"ף ווי"ו?!
די מקובל להחמיר [ולפסול] בענין ממש דומה בכתיבת המלה "מזוזות", אם הזיי"ן והוי"ו או שתי זייני"ם נתקרבו בתגיהן כל כך [אע"פ שלא נגעו עדיין] שהיה מותר לתקנם כחי"ת משום הפסק דק שאינו ניכר להדיא, א"כ הוא חי"ת ממש, ולכן פסול לאותיות האחרות. ומאי שנא כ"ף ווי"ו שנעשו מ"ם - משתי זייני"ן או וא"ו וזיי"ן שנעשו חי"ת?
אספר סיפור קטן בנידון.
השבמחקאצלינו בכולל למדו גם בחורים מתחזקים. אחד מהחיזוקים היה לימוד כתיבה. והנה א׳ כתב מזוזה ובא אלי עם שאלה הבאה. בשם א---לקנו ״נ״ ו״ו״ היו צמודות ממש למטה. בכתיבה ספרדית נהוג לחתוך מושב או רגל בזווית מסויימת. לכן יצא שאותיות אלה יצרו אות ״ט״ עם סדק בין רגל שמאלית ומושב.
אמרתי לשאול תינוק ... והוא קרא ״ט״ מיד.
באותו יום ספרתי מה שאירע לרב במשמרת סת״ם והוא התפלא מאוד למה שאלתי תינוק הרי כנסת גדולה מכשיר זאת. כך אמר. אבל תינוק קילקל הכל.
הלכתי לדרכי.
כתבתי פרשיות באותו ערב ושכחתי ״נ״ ו״ו״ במילה ״לשלחנו״.
עם כל זה לדעתי קולא הנ״ל ממש מוזרה ונראה שכדאי להחמיר בכתיבה מהודרת.
זה בדיוק אותו שאלה של הכ"ף וי"ו.
מחקאני צריך לברר איזה כנסת הגדולה מכשיר?
I think that here there is no reason to assume that this is posul,since even if the chuf was touching the vuv (which would definitely be a kosher mem), still this is not a normal ,
השבמחקway of writing the mem since the gag/moshav is much too long and the vuv is standing straight up.instead of being on a diagonal slant
Since there anyways not touching why should we worry that if this was hypothetically suposed to be a mem it should be kosher.
Dovid
מחקit is very difficult for me to accept that, if I want this to be a mem it will be a kosher mem through tikun as explained inside, and if I don't want it to be a mem but a caf vav it may be so.
since when can I decide what the tzuras ois is????
isn't the tzura a fact because of what is visible?
certainly it does resemble a mem some what, but we have certain letters that could look like two completely different legitimate letters and we davka ask a tinok
השבמחקTherefore here as well it can look like a mem but it also looks like a chuf and vuv, and how much more so that they are not even touching.
so let us ask a tinok on this caf vav
השבמחקעיין ביריעות שלמה חלק ג' אות כ' הערה 41 ו-42 עמודי ר"ו-ר"ז.
השבמחקהכן מוזר אבל פוסקים לפי הצורך:
אם צריך "כ" "ו" ויש הפסק בינהם, לא שואלים תינוק ומותר להגדיל את המרווח שיהיה ניכר.
ואם צריך "מ" נעזרים בתינוק ואם יקרא "מ" מותר לחבר אפילו שלא כסדרן בתו"מ.
הסברים בהערות הנ"ל וגם במראה מקומות המובאים שם.
חיים תודה,
מחקאין לי הספר הזה אני אחפש ואעיין בדבריו.
אם יש שני ספרים שחייבים להיות אם לא בראשו של הסופר לפחות בספריתו הם, משנת הסופר של הרב שטרן ויריעות שלמה של הרב מועלם.
מחקשני רבנים בני זמננו שעשו עבודת נמלים וריכזו את מרב הפסיקות בעניני סת"ם.
עיינתי היום ביריעות שלמה שציינת, והוא מעתיק את סברת הרב שבט הלוי ובתוספת מראה מקומות ועוד סוברים כדעתו.
מחקאני מודה שאני דעת מיעוט וכל הרבנים היום שאני שומע סוברים כסב' שבט הלוי ויריעות שלמה, אך אני לא מבין כלל את המשחק הזה - וכי זה "כתיבה תמה" וברורה??
האם ברור שזה מ"ם או כ"ף ווי"ו? איך אפשר שמ"ם זה יקרא מ"ם לענין תיקון, ובאותה מדה אם אמחוק מסביב וארצה שיהא מלכתיחלה כ"ף וי"ו יהא גם כן??!!
לעניות דעתי זה סברא בלתי נסבלת, ונוגדת לכללי "כתיבה תמה" - שכל אות צריכה להיות ברורה, והאות הזו אינה ברורה מהי - היא תלויה בכוונת הסופר או הטקסט מסביב!!!
לגבי אותיות קרובות זו לזו, בבלי כתב כחוט השערה בין אות לאות (ניתן לדייק שלשערה כמה חוטים וכאחד מהם), רמב"ם כתב שהאותיות יהיו סמוכות ביותר.
מחקלא כ"כ מובן לי השוואה מאותיות שנפסקו, ששם אין האות גולם אחד מצרפינן עם תינוק אבל סתם אותיות קרובות ויש גויל ביניהן איזה סברא יש להצריך תינוק כשכל אות יש לו גבול ברור משלו, הרי זה לא חלקים של האות הנצרכת שם...
וכן לפני שנים ראיתי ספר בבלי צפוף בצורה איומה והרב מרדכי אליהו פסק שלא תיגע בו יד היכן שלא נוגע אפילו ע"י עיון (והמליץ שבעל קורא יקרא את הפרשה לפני שבת אם הוא רוצה להיות רגוע)
יש כאן שאלה עמוקה. האם ,שאלת תינוק" זה 'היתר' וכלי להכשיר, או הגדרה בעצם מהות "כתיבה תמה"?
מחקהרבנים הנ"ל [כנראה] סבורים ששאלת תינוק הוא כלי [אילוץ] להכשיר [במקום ספק וקושי], ולכן כאשר איננו רוצה לשאול תינוק, אנו מתעלמים מקריאת התינוק.
אבל לענ"ד נראה ש"קריאת התינוק" הוא הגדרה ב"כתיבה תמה" (כן משמע בפשט הרמב"ם סוף פ"א מהל' תפלין), וכל אות שאין התינוק קוראו אינו כשר. אם כן לא יתכן בכתב אשורי (כתיבה תמה) אות או צורה שפעם הוא כך ופעם כך [לדוגמא: פעם כ'ו' ופעם מ'].
אני יודע שדיעה זו לא מקובלת על הרבנים והסופרים פה בירושלים עיה"ק. אבל מה אעשה - וכי חובתי לשתוק מסברא שנראית לי נכונה ע"פ דין תורה ??!
חלילה לשתוק, אני אישית צריך להודות לרב שלא רק משתף אותנו בשאלות המעניינות ועוד נותן לנו אפשרות להגיב ואפילו להקשות, ומתיחס לכל שאלה...מניסיוני לא כל רב סביל דא!
השבמחקלעצם העניין, אני מבין מהסוגיא בגמ' ששואלים תינוק על אות שיש בה רעותא מצד עצמה. וכן כך אני מבין את כוונת הרמב"ם.
חשבתי אולי עוד כיון להוכיח , אות שנכתבה כהלכה אבל מחמת האות שלידה נראת כאות אחרת, כמו המקרה המפורסמת "פן" יפתה לבבכם (אם כתב הנו"ן באותו גודל של פ"א בד' קולמוסין), כתב מקדש מעט וכן גידולי מקדש שאין צריך להראות לתינוק וכן כתב שבט הלוי סימן ו', אות ב' (מבני ברק :).
אני הק' חושב שיש השלכה מרחיק לכת לחומרא בסברת הרב במיוחד בכתיבה קטנה (פצפונים) וכן בס"ת ישנים (שכתבו אות בתוך אות כגון וא"ו בתוך עי"ן וכדו'). אני מבין את האינטואיציה של הרב ובכל זאת קשה לי לקבלו במיוחד ללא מקור קדום.
ישר כח גדול
הנושא של "פן" הוא מחלוקת האחרונים, ואדרבה מסברת המחמירים שאע"פ שאין פגם בצורת האות של הנו"ן, מ"מ בצורת קריאת כל המלה יש בעיה, ועל כן צריך לתקנה - יש לכאורה חיזוק לשיטתי.
מחקוסברת השבט הלוי שציינת, מתאימה לשיטתו גם בשתי אותיות סמוכים זה לזה, שבנידון שלפנינו.
יש לי עוד מה להוסיף מילים בנידון, אבל נניח כעת, ובפרט שאיני בא לכפות דעתי על אף אחד. וברור כפי שכתבת שהמקיל יש לו פוסקים חשובים לסמוך עליהם.