זכור - הכ"ף ווי"ו סמוכים מעט. מ"מ נראה ברור לעין שהן שתי אותיות ואינן מ"ם, וכשרות.
בכור - קוץ יוצא מקצה ראש הכ"ף, ולכן יש להסתפק האם אלו כ"ף ווי"ו או מ"ם פתוחה. וצריך לשאול תינוק מה יקרא, ואם יקראנו מ"ם [אחר שהראינו לו ממי"ן וכפי"ן] התפלין פסולות וא"א לתקנם.
זה הנראה לי נכון להלכה, וכן דעת הגדולי הקדש [סי' לב אות לג]. אמנם רבים מכשירים כל זמן שעינינו רואות אפילו בדקדוק [כלו' הבטה חזקה] שאין נגיעה ביניהם, והן מהרש"ג [ח"א סי' ג] ושבט הלוי [ח"ה סי' ח].
והנה דברי מהרש"ג:
והנה דברי מהרש"ג:
טעמו של מהרש"ג, דלא הולכים אחר קריאת התינוק אלא בספקות, אבל כאשר ידוע לנו הדין אין משגיחים בתינוק, לא להקל ולא להחמיר. אע"פ שבכללות דבריו נכונים. מ"מ אינני מסכים שבמקרה שלפנינו נקרא זה "שאנו יודעין צורת האות" - שהרי צורת מ"ם לפנינו. ולכן דינה להשאל לתינוק או להפסל אע"פ שעינינו רואות בדקות שאינן מחוברות אלא רק סמוכות. [מה שמתאר מהרש"ג היא ידיעת הדין שבמקרה, ולא ידיעת הצורה].
מלכותו - הכ"ף ווי"ו סמוכות זו לזו ודומות למ"ם. אם תינוק יקראם מ"ם הרי זה פסול, וצריך לבטלן ולתקן.
צריך ליזהר בזה בכתב חב"ד בגלל רגילות הקוץ היוצא מפתיחת שמאל של ראש הכ"ף, שבזה מתדמה למ"ם כאשר נסמך לוי"ו לידו.
הגידולי הקדש פוסל רק באם הסמיכות הוא הרבה בשינוי מסמיכות שאר האותיות, מה שאין כן כאן.
השבמחקראשית - יישר כח על ההערות !!
השבמחקדייקת יפה בלשון הגדולי הקדש. אך אנו רואים שיש מחלוקת עקרונית בינו למהרש"ג, האם הכרת גדול תמיד מכשיר.
במקרה שלפנינו אני לא יודע להגיד בבירור שזה הריוח הקבוע שבין שתי אותיות, ואני מעדיף שתינוק יכריע.
והרי תינוק שהרגילוהו בהכרת צורות האותיות, וכן על שיעורי הרווחים, הוא הראוי לקבוע. א"כ בסך הכל ראוי לשאול אותו.
ומה שכתבת "אינני מסכים שבמקרה שלפנינו נקרא זה "שאנו יודעין צורת האות" - שהרי צורת מ"ם לפנינו",
השבמחקאין זה נכון. שהרי צורת מ"ם פסולה לפנינו, שהרי עינינו רואות שאינן מחוברות אלא רק סמוכות.
ואין פיסול בהאות ע"י שנעשה בו איזו נקודה יתירה וכה"ג כ"ז שלא נשתנה לאות אחרת. ו