המשך הבחנת תינוק

ג.  נו"ן פשוטה: ואם היא קצרה מראין לתינוק שאינו חכם ולא טפש ואם קוראה זיי"ן פסולה

נראה לי שדבר גדול דיבר רבינו כאן, ואכתוב הנלע"ד בכוונתו.

כאן לא אמר כבדלי"ת וכ"ף פשוטה הנ"ל דאם תינוק אינו קוראה כהלכתה שהיא פסולה, אלא דוקא אם קראה זיי"ן פסולה, משמע דאם התינוק אמר שאינו יודע אם היא זיי"ן או נו"ן לא נפסלת. ותמוה למה?!

בסעיף ד' [להלן] כתב רבינו: כל אות שיש בה ספק שמא אין בה כשיעור הראוי בענין שהיא פסולה או שמא אין צורתה עליה בענין שהיא פסולה מראין לתינוק וכו'.

רבינו נקט כאן שתי דוגמאות, א) אין לה שיעור הראוי, ב) שמא אין צורתה נכונה. והגם שהדברים לקוחים מהראשונים [הטור וב"י], נראה שיש דקדוק בכפילות זו. כי לכאורה חסר לה שיעור הראוי היינו נמי אין צורתה עליה, כגון וי"ו שירכה קצר שמא תדמה ליו"ד, הרי זו חסרה שיעורה ונשתנה צורתה, ואין הבדל מהותי ביניהם.

נראה לי שרמז רבינו כאן לדין שנתבאר בסימן לב סעיף כ, לדעת הרמ"א יש שיעור במדידה של אותיות מסויימות כגון הוי"ו וזיי"ן שצריך להיות בירכם יותר ממלוא אות קטנה דוקא, דאחרת אינם אות [פשוטה] כלל כמבואר שם.

וכתב רבינו שם וכן הנו"ן פשוטה. כלומר, הנו"ן חייבת להיות אות ארוכה, ארוכה יותר מהוי"ו וזיי"ן הנ"ל, אמנם לא נתבאר בפירוש בדבריו כמה שיעורה. והנה פשיטא שצריכה להיות ארוכה כנו"ן כפופה לכל הפחות, דאחרת אינה נו"ן כלל (ולכתחילה צריכה להיות ארוכה כשיעור שראוי לכופפה, אך אריכות זו אינו מעכב).

אם כן נו"ן פשוטה שהיתה רק כאורך הנו"ן כפופה וזיי"ן, אינה אות ארוכה כלל, על כרחך שהיא צריכה להיות ארוכה מהשיטה דאחרת אינה אות. אלא שאפשר שלא האריכה מספיק ויסתפק התינוק בה שמא היא זיי"ן ארוכה משיעורה או נו"ן פשוטה קצרה, וזוהי שאלת תינוק. אך אם עינינו רואות בודאי שאין בה כשיעורה [היינו יורדת מהשיטה, יותר מאורך ב' קולמוסים במשך רגלה, בשיעור כתב רגיל שהבי"ת גובהה ג"ק] ודאי שהיא פסולה.

נמצא שיש בנו"ן שתי אפשרויות של שאלת תינוק.
א. אם יש ספק על כללות ציור האות האם זו נו"ן או זיי"ן, אזי זוהי שאלת תינוק רגילה [כמבואר בסעיף ד] שמא אין בה כשיעור הראוי, ואם תינוק לא קראה נו"ן כהלכתה אע"פ שגם לא קראה זיי"ן היא פסולה שלא קראה כהלכתה.

ב. אם עינינו רואות שיש בה אריכות כשיעור במדידה [לערך ג' וחצי קולמוסים בגבוה כל האות], וכללות ציורה כנו"ן פשוטה קצרה, אלא שאנו מסתפקים ספק חדש שמא תינוק לא יקראנה כדין מחמת קיצורה, דהיינו  שאין רגלה ארוכה מספיק, או שאינה יורדת מספיק מהשיטה ביחס לאותיות האחרות. וזהו החידוש בשאלת תינוק שכתב רבינו באות נו"ן "ואם היא קצרה" כלומר ירכה קצרה, והשאלה אם היא אות ארוכה או לא "מראין לתינוק .. ואם קוראה זיי"ן פסולה", כי אע"פ שיש בה שיעור במדידה בעי נמי שיעור אות ארוכה הנראה לעין לתינוק, אבל אם התינוק אינו קוראה זיי"ן אזי היא כשרה, כי נראית לנו כנו"ן ויש בה שיעור בירכה במדידה, כדי ליקרא אות ארוכה.

אמנם עדיין צ"ע לדינא בשאלה זו של הנו"ן האם להקל, אך זה הנראה בכוונת לשון רבינו.