זו שאלה תיאוריטית, אני הוספתי את הנקודה לתוך הבי"ת.
מבואר בשו"ע יורה דעה [סוף סי' רעד] ספר תורה המנוקד פסול. וגם אם הסירו את הניקוד ממנו, הוא פסול לעולם.
ופשוט שלאו דוקא ס"ת שלם שניקדו כולו, אלא אפילו ניקד תיבה אחת לשם ניקוד הרי התיבה הזו פסולה, והוא הדין אות אחת, וצריך למחקה ולחזור לכתבה.
לפי זה יש לעיין אם נפל טיפת דיו תוך חלל הבי"ת מבואר בפוסקים שאם תדמה לפ"א הרי זו פסולה וגרירת הטיפה הוא חק תוכות [שעושה מצורת פ"א אות בי"ת], אבל אם הנקודה לא הפכה אותה לצורת פ"א הרי מותר לגררה שלא נשתנה צורת הבי"ת. ולמה? הרי לכאורה הבי"ת ננקדה, שהרי היא דגושה [גם דגש הוא חלק מהניקוד שבודאי אסור ופוסל כניקוד בס"ת] ולמה איני אומר שבגרירת הנקודה הזו עושה את הבי"ת בחק תוכות?
ונראה דמכיון שלא נטף הדיו לשם ניקוד, אין זה גדר ננקדה. כלומר, בשינוי צורת האות לצורה אחרת לא חשוב מה נתכוין הסופר או למה קרה הדבר, היות שבפועל יש שינוי צורת האות הרי זו פסולה, ותיקונה ע"י גרירת היתר הוא חק תוכות. אך בניקוד הוא תלוי בכוונת המנקד דוקא, ואם טעה והוסיף ניקוד ללא כוונה לנקדה, וכל שכן אם נטף ללא כוונה טיפת דיו בחלל אות שמנקדה [ניקוד הראוי - כדגש הבי"ת או דגש הכ"ף] הרי זה מותר להסירה ואין בזה פסול חק תוכות.
יש להעיר מהדיעות [הובאו במקדש מעט יו"ד סי' רעד ס"ק מד] אם זר [לא הסופר שכתבה] ניקד את הס"ת, האם פוסלה [כלומר, גם אחר הסרת הניקוד].
השבמחק