ישנם טועים בכתיבת צורת העיי"ן הנכונה לכתחילה.
צורת העיי"ן בכל הכתבים, שקו ימין היורד מהראש 'נשבר' מעט - כלומר אינו המשך אחד ישר (קו היורד באלכסון), אלא יש בו מעין עיקום מה (או שהיא מעוגלת מבחוץ מעט) כדי שיהא לה מושב [אלא שמושב זה נטוי באלכסון כלפי מטה].
וזו תמונתה של הגוף:
התמונות למטה הן מכתי"ק של ר' אפרים סופר (הנמצאות בפורום) - יש 'שבירה' ברורה בין הקו היורד למושב העיי"ן.
עיי"ן רבתי עשה את המושב יותר שטוח ויושב, ונטיית האלכסון פחות מבעיי"ן רגילה. וזה כדי שלא יכנס לשיטה שתחתיה. בכלל בכת"י זה, אין המושב עובר את ראש שמאל של העיי"ן, אלא הם מסתיימים בשוה, כך שאין בעיה לסמוך לידה אות אחרת.
אבל בשום אופן אין לעשות גוף העיי"ן קו אחד ישר אלכסוני, כעין צורת נו"ן פשוטה אלכסונית - וזו טעות.
וזו תמונתה של הגוף:
אבל בשום אופן אין לעשות גוף העיי"ן קו אחד ישר אלכסוני, כעין צורת נו"ן פשוטה אלכסונית - וזו טעות.
למטה דוגמאות של טעות זו.
נראה לי אחת הסיבות לטעות זו, כי הבית יוסף [כלומר 'אלפא ביתא' שהעתיק הב"י] קיצר באות עיי"ן, שלא כדרכו לבאר בכל אות צורתה [כמעט] בשלימות, וכאן לא ביאר כלל את צורת גוף העיי"ן. ורק ביאר צורת ראשיה, והזהיר "וגופה תהיה בעמידה כדי שיוכל להסמיך אות (אחרת) אצלה". ומקורו האזהרה בתקון התפלין שכתב כן.
והנה בשלמא התקון תפלין אינו מבאר כל פרטי האותיות, אבל הא"ב שינה כאן והחסיר ממלאכתו.
והטעם שהזהירו כל כך, כי הרבה היו עושין העיי"ן עם מושב רחב ממש כמו מושב הצד"י, והיא בולטת הרבה שמאלה, ולא יוכל להסמיך אות אחרת אצל ראשה, כמבואר בדבריהם, ולכן הזהירו שיהא הגוף בעמידה כו', כלומר נטויה כלפי מטה ולא שטוחה וישרה בולטת לצד שמאל.
וכתב במשנת סופרים ואין הכוונה בעמידה ממש ביושר דא"כ תהא כצד"י פשוטה, אלא כוונת הב"י שיהא המושב/הגוף נטוי באלכסון, שירד קו המושב כלפי מטה מתחת לשיטה, וכך יוכל להסמיך כו'.
והנה מרוב האזהרה שלא יעשה לה מושב שטוח, לא ביארו [מרוב פשיטות הדבר] שיש שבירה וכיפוף בקו ימין שיהא צורת ראש זקוף וחלק התחתון מושב (והדבר מבואר בפירוש באותיות דרבי עקיבא), ונתנו מקום לטעות שאין בכלל צורת מושב לעיי"ן אלא כל הגוף, כלומר ראשו הימין עד סופו - קו משיכה ישרה אלכסונית אחת.
נראה לי אחת הסיבות לטעות זו, כי הבית יוסף [כלומר 'אלפא ביתא' שהעתיק הב"י] קיצר באות עיי"ן, שלא כדרכו לבאר בכל אות צורתה [כמעט] בשלימות, וכאן לא ביאר כלל את צורת גוף העיי"ן. ורק ביאר צורת ראשיה, והזהיר "וגופה תהיה בעמידה כדי שיוכל להסמיך אות (אחרת) אצלה". ומקורו האזהרה בתקון התפלין שכתב כן.
והנה בשלמא התקון תפלין אינו מבאר כל פרטי האותיות, אבל הא"ב שינה כאן והחסיר ממלאכתו.
והטעם שהזהירו כל כך, כי הרבה היו עושין העיי"ן עם מושב רחב ממש כמו מושב הצד"י, והיא בולטת הרבה שמאלה, ולא יוכל להסמיך אות אחרת אצל ראשה, כמבואר בדבריהם, ולכן הזהירו שיהא הגוף בעמידה כו', כלומר נטויה כלפי מטה ולא שטוחה וישרה בולטת לצד שמאל.
וכתב במשנת סופרים ואין הכוונה בעמידה ממש ביושר דא"כ תהא כצד"י פשוטה, אלא כוונת הב"י שיהא המושב/הגוף נטוי באלכסון, שירד קו המושב כלפי מטה מתחת לשיטה, וכך יוכל להסמיך כו'.
והנה מרוב האזהרה שלא יעשה לה מושב שטוח, לא ביארו [מרוב פשיטות הדבר] שיש שבירה וכיפוף בקו ימין שיהא צורת ראש זקוף וחלק התחתון מושב (והדבר מבואר בפירוש באותיות דרבי עקיבא), ונתנו מקום לטעות שאין בכלל צורת מושב לעיי"ן אלא כל הגוף, כלומר ראשו הימין עד סופו - קו משיכה ישרה אלכסונית אחת.
העי"ן שלמטה אין בה כפיפת המושב כלל, אלא כולה אלכסון לבד, כנ"ל.
הפ"א המסומנת יש בחללה צופצ'יק קטן בצד ימין "זכר לעקב הפ"א" - וכבר הזכרתי, ועוד אכתוב על עיוות מודרני זה, בעזרת ה'.
הבי"ת מעוגלת בימין למעלה בקצה ראשה וכן למטה בקצה מושבה/עקבה. היא צריכה להיות לכתחילה מרובעת למעלה ולמטה. מ"מ בדיעבד כשרה שצורת גופה [בכללות שהיא מרובעת ולא עגולה ככ"ף] ניכרת היטב.
עיי"ן כולה קו אחד אלכסוני כנ"ל, וכבר מתדמה מעט לצד"י פשוטה, שעל זה הזהיר במשנת סופרים. ראה עוד
פורום לנושאי סת"ם: עיי"ן בעמידה
סופר זה מתחכם בעיי"ניו - מבחוץ כולה אלכסון אחד פשוט, אבל מבפנים הוא מרחיב הגוף שיהא לה קצת בטן כעין מושב.
כמו כן התחכם כבוד הסופר שמתחת לכ"ף פשוטה ויתר על חיוב לעשות תגי שעטנזג"ץ !!! (שלא יהא חלילה שאלה של כניסה לחלל הכ"ף)
דוגמא נוספת לעיי"ן שאין בה שבירה מבחוץ, אלא בטן מבפנים.
ה"א המסומנת אינה עשויה בצורתה לכתחילה, כי רגלה השמאלית תלויה בגבהה של החלל. וצ"ל שוה למטה לרגל ימין.
כמו כן התחכם כבוד הסופר שמתחת לכ"ף פשוטה ויתר על חיוב לעשות תגי שעטנזג"ץ !!! (שלא יהא חלילה שאלה של כניסה לחלל הכ"ף)
ה"א המסומנת אינה עשויה בצורתה לכתחילה, כי רגלה השמאלית תלויה בגבהה של החלל. וצ"ל שוה למטה לרגל ימין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה