יום שבת, 5 בינואר 2013

פתח (עם דלת) שאחר הדלת


התרשים מבטא שתי פתחים עם מזוזת שער [ציר] ימנית משותפת, ונידון בגמרא ובשו"ע יו"ד סו"ס רפו כפתח שאחר הדלת שפטור ממזוזה.
אך יש להסתפק האם דין זה נכון גם כאשר לפתח השני [שאחר הדלת] יש דלת בפני עצמה, כי פשט לשון הגמרא ופירש"י [שהובא בטור יו"ד שם] נראה דהפתח השני נסגר מאחורי הדלת האחת. כלומר שיש דלת אחת משותפת לשני הפתחים, ולכן הפצים משותפת לשתי הפתחים ומזוזה אחת בה פוטר שתי הפתחים, אם אין בעובי הפצים טפח.
 
נראה לי מפשט הדין לפי פירש"י, שאם היתה לפתח השני דלת בפני עצמה, אינה נפטרת במזוזת הפתח הראשון ואע"פ שאין ביניהם בפצים עובי טפח, כי כל אחת פתח מושלם עם דלת וחיוב נפרד לעצמה.
ואמנם ראיתי בדרישה (שם) וערוך השלחן (יו"ד סי' רפו סעיף מב) דנקטו בפשיטות דדין זה של פתח אחורי הדלת, הוא נכון גם כאשר לכל פתח דלת בפני עצמו. אך דעתי נוטה יותר שכל שמחולק לשני פתחים נפרדים צריכים כל אחד מזוזה לעצמו.
ואמנם לכאורה הטעם שאם אין עובי פצים טפח מזוזה אחת פוטרת ב' החללים, משום דכל מזוזה המונחת תוך טפח לחלל הפתח הוי כמונחת בפתח, ואם יניח שם עוד מזוזה הוי בל תוסיף (עי' בספר פתחי שערים על סעיף הנ"ל בשו"ע).
 
ברם, נראה דכל היכא דאיכא לכל פתח דלת לעצמה אפילו יהיו סמוכים מזוזות השער [כלומר ב' צידי הפצים המשותף] תוך טפח זה לזה, מ"מ אין אחת פוטרת חלל חברתה וגם לא הוי בל תוסיף. דהדלתות מפרידות ביניהם, דלגבי הפתח הראשון מזוזה בחללה של השני הוי מזוזה אחורי הדלת ופסול לרמב"ם וסייעתו (מובא ב"י סי' רפט). וכן המזוזה שלפני הדלת הראשונה לגבי פתח השני, לא חשוב כלל בחלל הפתח השני בגלל שהדלת מפסיק. וכן משמע קצת בב"ח, דהדלת מפסיק, וכל שכן ב' דלתות, ובפרט דא"א שב' המזוזות יראו יחד אם יש שני דלתות, עיי"ש. 
 
זה הנראה לי נכון לדין. אמנם להלכה למעשה היות שקשה לסמוך על דעתי, יש לקבעה [בפתח השני] בלי ברכה [או שיפטרנה בברכה על פתח אחר החייב]. וצ"ע עוד בענין זה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה